עֶרְיָה הִיא – מְקֻטֶּרֶת אֵד וְזֶבֶל.
תּוֹבַעַת וְנוֹשֶׁפֶת אֶת חֻמָּהּ.
שָׂדֶה – וּמִנְּחִירֶיהָ טַל וְהֶבֶל.
כַּלָּה – בְּהִינוּמָה. וְיִחוּמָהּ.
מַה פֶּרַע שְׂעָרָה וּמַה צִּמֵּחַ.
נָכוֹנוּ רְגָבֶיהָ לְהַדְשִׁיא.
וַיּוֹשֶׁט לָהּ אֶת פֶּלַח הַיָּרֵחַ
הָעֶרֶב כְּטַבַּעַת-קִדּוּשִׁין.
הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּדֶשֶׁא
בְּרַחַשׁ שַׂרְעַפּוֹת וְדַרְדָּרִים
הֲרֵי אַתְּ מְזֻבֶּלֶת לִי בְּדֶשֶׁן
בְּגֶלֶל שֶׁל צֹאנִים וַעֲדָרִים.
נוֹבַבְתְּ לִי בַּשִּׁבֹּלֶת וּבַשַּׁיִת.
שׁוֹבַבְתְּ לִי חֲרוּלִים וְגִבְעוֹלִים.
יָבוֹאוּ יִבְעָלוּךְ חוֹרְשַׁיִךְ
וְזֶרַע בָּךְ יָקִימוּ לִיבוּלִים.
יִחַמְתְּ לִי וָאָבוֹאָה אֶל הַקֹּדֶשׁ.
רָחַמְתִּי בָּךְ הַמְּתֹם וְהָרְוָיָה.
הֲרֵי אַתְּ מְגֻדֶּשֶׁת לִי בְּגֹדֶשׁ
שָׂדֶה לְעֵת דּוֹדִים. הַלְּלוּ-יָהּ!