לֹא אֹרְחַת גְּמַלִּים יָרְדָה לִכְרֹעַ.

לֹא דַבֶּשֶׁת הִיא אֶל מוּל כּוֹכָב.

זֶה הָרִים הָרִים שֶׁבַּגִּלְבֹּעַ

הֲרָרִים צוֹפִים אֱלֵי מֶרְחָב.

הֵם זוֹכְרִים אֶת לֹבֶן אֹהָלֵינוּ

שֶׁפָּשְׁטוּ בָּעֵמֶק כְּיוֹנִים.

הֵם זוֹכְרִים אֶת מִזְבְּחוֹת לֵילֵינוּ

שֶׁעָלוּ בְּאֵשׁ הַנִּגּוּנִים.

הֵם זוֹכְרִים זוֹכְרִים עוֹד… וַאֲנַחְנוּ

הַאִם שׁוּב נִמְלָא רֹאשֵׁנוּ טָל

וְלִבֵּנוּ זֶמֶר? אוֹ שָׁכַחְנוּ

אֶת אֲשֶׁר לִשְׁכֹּחַ לֹא נוּכַל?

שׁוּב כְּאָז לָבָן הוֹלֵךְ הַסַּהַר

וּמוֹשֵׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל.

שׁוּב כְּאָז הַלֵּב פּוֹתֵחַ שַׁעַר

וְנִדְמֶה: לָעַד לֹא יִנָּעֵל.

אֵיךְ הַיּוֹם קְסוּמִים וְלֹא מִיַּיִן

שַׁבְנוּ הֵנָּה בַּמִּשְׁעוֹל הַלָּז

לְחַדֵּשׁ לֶכְתֵּנוּ אֶל הָעַיִן

לְפַעֵם שִׁירֵנוּ מִנִּי אָז.

שִׁירוּ לִי כִּי טוֹב לִי טוֹב לִשְׁמֹעַ

שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל

שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבֹּעַ

וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.

כִּי שָׁרוּי מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר

כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה

כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז-הַצֶּמֶר

לָנוּ הַתַּגְמוּל

וְהַתְּרוּמָה.