אַתָּה הַמַּקְמִיחַ גַּרְעִין בַּשִּׁבֹּלֶת

לְיָד אֱנוֹשִׁית וּמְצַוֶּה לָהּ: אֱפִי!

אַתָּה שֶׁיִּחַמְתָּ לָאָרֶץ וַתּוֹלֶד

אַתָּה הָאֶחָד בַּקִּבָּר וּבַסֹּלֶת

בַּכָּף אֲמֻשְׁךָ

בְּמוֹ-פִי.

צִוִּיתָ עַל שׂבַע. נָצְרֵנוּ מִקֶּמֶל.

גַּדֵּשׁ אֲסָמֵינוּ אַתָּה מְנַחְמִי.

הַזֶּרַע חָפַנּוּ

נָחוּשָׁה הַקֶּמַח

נָמֹשָׁה הָרֹךְ הַלַּחְמִי.

לַלֹּבֶן נָרִיחַ – וְהוּא יַרְחִיקֵנוּ

עַד טַל וְטָלֶה

וְעַד מַיִם וְכַד

עַד לֶחֶם-שִׁפּוֹן הֶעָרֵב לְחִכֵּנוּ

כִּי הוּא מִיָּדָהּ שֶׁל הָאֵם

הָאַחַת.