דַּם הַכֶּבֶשׂ שׁוֹתֵת. רִמּוֹנִים וְעֵנָב.
כְּחַיּוֹת בָּרָעָב שׁוֹקְקִים הַשָּׁמַיִם.
לִסְעֹד מוֹבִילִים הַטּוֹחֵן וּבָנָיו
אֶת בֵּית הַנַּחְתּוֹם
וְשׁוֹאֵב-הַמַּיִם.
פְּתַחְנָה הַדֶּלֶת אֵם וְאָחוֹת!
עֶרֶב טוֹב לַעֲקֶרֶת-הַבַּיִת!
עַל אַפֵּינוּ הֵטִיחַ מַשַּׁב הָרֵיחוֹת
שִׁסּוּי הַזְּבָחִים וְהַצַּיִד.
הַמַּחְשׂוֹף שֶׁלָּעֵץ – מְרֻפָּט וְשָׁפוּי.
יְפַשֵּׁט אֶת רַגְלָיו כְּאֵבוּס וּמִזְבֵּחַ.
הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ!
כִּי לַחְמֵנוּ אָפוּי
מֵימֵינוּ נֶאֱמָנִים אוֹרֵחַ.
“בְּרוּכָה הַטַּבַּחַת!”
“בְּרוּכִים הַכְּנוּסִים!”
הָמוּ שׁוֹקְקוּ לַשֻּׁלְחָן וְלֹא נָחוּ.
כִּשְׁאוֹן הַמֵּרוֹץ שֶׁל עֶדְרֵי הַסּוּסִים
בְּשַׁעַט
צְפוּפִים
אֶל הַנַּחַל.
אַךְ רֶגַע נָסוֹג בֻּלְמוּסָם הֶעָצוּר
כִּשְׁתֹק עַד גִּיחָם הַזִּנּוּק וְהַכַּעַס.
עַד שַׂמְתָּ אָבִינוּ כַּפְּךָ בַּפָּרוּר.
וְכִרְסוּם.
וְלִקְלוּק.
וְלַעַס.
וּקְטֹרֶת הַנֵּתַח – מִשּׁוֹק. מִיָּרֵךְ.
שְׁעֵה רִבּוֹנִי אֶל הַשֵּׁן הַנּוֹגֶסֶת
וּרְצֵה לַעֲסָהּ.
רַבּוֹתַי נְבָרֵךְ
עַל דַּעַת הַשֵּׁן וְהַלֶּסֶת.
הַזֶּבַח!
אִמֵּנוּ חָכְמָה לְבַשְּׁלוֹ.
הַלֶּחֶם!
הוּא חֶסֶד אָבִינוּ.
בְּרוּכִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ
וּמִכַּדָּם רָוִינוּ.