בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי גֵּרוּשַׁי, נִגַּשְׁתִּי אֶל בֵּיתִי (הַבַּיִת שֶׁלִּי). חָלַפְתִּי עַל

פְּנֵי שְׁכֵנַי, סוֹבַבְתִּי אֶת מַפְתְּחִי בַּמַּנְעוּל שֶׁהֶחֱלַפְתִּי לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים,
וְנִכְנַסְתִּי לְדִירָתִי. הָיָה בְּדַעְתִּי לְהַדְלִיק אֶת הַתַּנּוּר, כְּמִנְהָגִי מִדֵּי חֹרֶף. הַתַּנּוּר יָשָׁן, אֲכוּל חֲלֻדָּה. הַטַּבָּעוֹת, שֶׁנִּתְעַקְּמוּ בְּלַהַט הַשָּׁנִים, מִתְפּוֹרְרוֹת. צִנּוֹרִית הַנֵּפְט סְתוּמָה. רַק אֲנִי יָדַעְתִּי בְּדִיּוּק הֵיכָן הַסְּמַרְטוּטִים וְהַסְּפִּירְט, וְכֵיצַד

לְשַׁדֵּל אֶת מֶתֶג הַתֶּרְמוֹסְטָט.

אֲבָל מִישֶׁהוּ הִדְלִיק אֶת הַתַּנּוּר לִפְנֵי בּוֹאִי. לֶהָבָה גְּבוֹהָה, צְהֻבָּה,

חִרְחֲרָה בַּמְּכָל הַמְחֻטָּט. חֲבָל. כָּל כָּךְ רָצִיתִי לְהַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרַי בַּיִת

מְסֻדָּר. חָמִים, מְגַרְגֵּר כְּמוֹ חָתוּל מִתְחַטֵּא.