בְּבוֹא הַיּוֹם, אֲבִי יַלְדִּי,

לֹא אוּכַל לָשֶׁבֶת עָלֶיךָ שִׁבְעָה.

(פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי עָלֶיךָ,

הָיִיתָ בַּשָּׁמַיִם.)

לֹא אוּכַל לְהַזִּיל דִּמְעָה

עַל מִכְתָּבֶיךָ.

(הַמָּקוֹר כְּבָר חָרַב

בָּעַיִן שֶׁל מַעְלָה

וּבָעַיִן שֶׁל מַטָּה.)

לֹא אוּכַל לְהִשְׁתַּטֵּחַ

עַל תִּלֵּי הַצִּלּוּמִים,

לָשֵׂאת אוֹתְךָ בְּחֻבִּי כְּעוֹלָל,

לְחַתֵּל אֶת זִכְרְךָ,

לְהָרִים אֶת הַצַּעֲצוּעִים

שֶׁהוּא זוֹרֵק עַל הָרִצְפָה.

אֶת חַיֶּיךָ קָרַעְתָּ מִיָּדַי

וְגַם אֶת מוֹתְךָ.

פַּעַם רָצִיתִי בְּחַיֶּיךָ,

עַכְשָׁו (לַשָּׁוְא)

בְּמוֹתְךָ.