אב התאבד בטביעה ולקח עמו את בנו בן השנתיים ושמונה חודשים… דייג שמע בכי של תינוק בלילה…

(מן העיתונות)

עַכְשָׁו, בְּצָהֳרֵי יוֹם־שֶׁל־שָׁרָב,

הַמְמַצְמֵץ אֶת אִישׁוֹנַי

מוּל עֲשָׂבִים רָוִים, כְּתָרִים שֶׁל קֶצֶף

וְחוֹלוֹת אָבִיב,

אֲנִי רוֹאֶה רַק חֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

שׁוֹמֵעַ רַק לַיְלָה, יָם,

בְּכִי שֶׁל תִּינוֹק

בַּיָּם הָאַחֲרוֹן.

הַאִם יָרְדוּ יַחְדָּו?

הַאִם הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אָבִיו, שָׁם,

לְפָנָיו,

וְשָׁמַע מַה שֶּׁשָּׁמַע גַּם הַדַּיָּג?

גַּם בַּחֲלוֹם, בְּחֶזְיוֹן־לַיְלָה,

לֹא יִמָּצֵא לִי הַכֹּחַ לַעֲמֹד עַל הַחוֹף

בְּאִישׁוֹנִים קְרוּעִים וְאָזְנַיִם כְּרוּיוֹת.

צָהֳרֵי יוֹם־שֶׁל־שָׁרָב.

גּוּפַת הָאָב, שֶׁשָּׁלַח אֶת יָדוֹ,

נִפְלְטָה אֶל הַחוֹף:

גּוּף זָר, זָר מְאֹד,

גּוּפַת הַתִּינוֹק עוֹד לֹא.

בִּכְיוֹ הַקָּטָן יְפַרְפֵּר בָּרְשָׁתוֹת,

יְפַרְכֵּס כְּמוֹ קֶצֶף בַּלֵּילוֹת

בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים.