לזכר אמיר גלבע

שמונה שנים למותו

טַבּוּלָה רָזָה

טַבּוּלָה רָזָה

אֲנִי מְשַׁנֵּן לְעַצְמִי

מְנַסֶּה לְהֵרָדֵם

חָלָק, חָלָק

כְּמוֹ אֲגַם נָם בַּלַּיְלָה

כְּמוֹ לֶחְיוֹ שֶׁל בְּנִי

יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ

נוֹשֵׁם, נוֹשֵׁם

כְּמוֹ לִטּוּף שֶׁל גַּל

בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלוֹ

בַּחוֹל הַמְיַחֵל

כְּמוֹ כַּף יָדִי בַּלַּיְלָה

לְהֶבֶל פִּיךְ וְעֶרְיָתֵךְ

כְּמוֹ לְאַט

שֶׁאֵין אִטִּי מִמֶּנּוּ

מְרַחֵף עַל פְּנֵי תְּהוֹם

הַמַּמְתִּינָה

לְהֹלֶם הָעַלְעוֹל בְּלֵב הַמְּצוּלָה

כְּמוֹ יְלָלָה הַמְחַלְחֶלֶת

בְּעֹמֶק חֲלוֹמוֹ

בְּעֹמֶק חֲלוֹמֵךְ

פֶּן אִישַׁן.

מאי-ספטמבר, 1992