כָּל הַיִּלּוֹד — אוֹת אַיִן בְּמִצְחוֹ

אֲבָל הָאוֹת עָלוּם מֵעֵין־רוֹאִים,

סָתוּם, חָתוּם, מֻטְבָּע בִּכְתַב־סְתָרִים

שֶׁרַק הַזְּמַן יֵדַע לְפַעְנְחוֹ.

הַמֵּצַח הַגָּדֵל לְאַט מוּרָם

אֶל הָאָבוֹת, אֶל הַבָּנִים בְּתֹם,

אֶל אַהֲבוֹת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם,

כְּאִלּוּ אֵין שָׁם אוֹת בַּמַּאֲרָב.

טִפּוֹת מָרוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם וְגָפְרִית,

לְשׁוֹן חֲלַקְלַקּוֹת נוֹטֶפֶת רִיר,

וּבְעִקָּר דְּמָעוֹת, דְּמָעוֹת צוֹרְבוֹת

יוֹצִיאוּ אֶת הַכְּתָב מִן הַבָּשָׂר

לָאוֹר וְלִשְׂפָתַיִךְ אוֹהֲבוֹת,

שֶׁיִּטְעֲמוּ אֶת טַעַם הֶעָפָר.