לר.
בַּקַּיִץ - מֵחֹרֶב חָרוּ עַצמוֹתֵינוּ.
בַּחֹרֶף – דָּמֵנוּ קָפָא מִצִנָּה.
תָּמִיד, עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל, דַּרכֵּנוּ
תָּצֵל בְּכַנפֵי קַדרוּתָהּ סַכָּנָה:
בַּחֹם הַצּוֹרֵב, בַּמַּרתֵּף עֵת נִדבֶּקֶתחֻלצָה אֶל הַגֵּו וְלָשׁוֹן אֶל הַחֵך,
כַּף-יָד אֶת יָדִית-הָאֶקדָּח מְהַדֶּקֶת,
קוֹפֵאת בַּעֲוִית וְהַפֶּה מְחַיֵּך;
בְּגֶשֶׁם שׁוֹטֵף, בְּסִמטָה מְזֹהֶמֶת,עֵת קֹר הַיָּדַיִם מַגלִיד נְפוּחוֹת,
מַזכֶּרֶת-מֹשֶׁה מְעֻפֶּשֶׁת נִרדֶּמֶת,
וְאָנוּ עֵרִים בַּחוּצוֹת עַד חֲצוֹת;
נִישַׁן בַּגִּיוּס עַל רִצפָּה מְטֻנֶּפֶת,נֹאכַל נֹקֶף-זַיִת וּפַת יְבֵשָׁה;
נִשׁמֹר יוֹם וָלֵיל בֵּית-כְּנֶסֶת וָרֶפֶת,
זְהַב-הַמֵּתִים, מְלוּנָה בְּמִקשָׁה.
נֵעָלֵם עֵת עָבִים יַעַברוּ וְהַשֶּׁמֶשׁתִּזרַח וְיַחבִּיא אֶת נִשׁקוֹ גַּם הַצָּר,
נְכוֹנִים לְסַכֵּן אֶת נַפשֵׁנוּ כְּאֶמֶשׁ,
לְהָגֵן וְלָמוּת עַל אַחֵינוּ מָחָר.
ניסן תרצ"ד