בּוֹאִי תַּרְדֵּמָה, נוֹכֶלֶת מְתוּקָה,

כְּלָאִינִי בַּחֲדַר מַעְצַר הַשִּׁכְחָה.

חֲלוֹמוֹת עֹנֶג עַל תְּנַאי יְרַמּוּ

אֶת דִּמְיוֹנִי בְּפֹעָל וּבַעֲלִיל יִתְרְמוּ

גְּלוּלַת סִמּוּם

שֶׁתַּפִּיל חָלָל אֶת כָּל חֶרְדוֹתַי.

סוֹף־סוֹף אַחֲלִיק אֶל חֵיק צְלָלִיּוֹתַי,

שָׁם חֲבוּיָה חֶמְדָּתִי הַקְּטַנָּה.

אֲנִי, רְדוּף חֲרָדָה מְשֻׁנָּה,

אֶסְתַּפֵּק בִּצְלָלִית שֶׁל צְלָלִית מַחֲשָׁבָה,

חִזָּיוֹן עָנֹג עַל דְּבָרִים שֶׁאֵינָם,

אַשְׁלָיַת בִּטָּחוֹן בְּלֵב הָעֲזוּבָה.