כְּשֶׁוִירְגִ’ינְיָה ווּלְף מְדַבֶּרֶת עַל

מַשֶּׁהוּ מְעוֹרֵר יִרְאָה

עוֹמֵד לִקְרוֹת הִיא מְדַבֶּרֶת

עַל זֶה. עַל אֵיזֶה גּוּשׁ אָטוּם,

כֹּל יָכוֹל וְשָׁלֵם. בָּעֶרֶב אָנוּ מִתְפַּתִּים

לְסַכֵּם אֶת הָעִקָּר: לִהְיוֹת בַּחַיִּים.

אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל נִשְׁאַר מְעַט, כִּמְעַט

כְּלוּם, רָחוֹק מִפִּיּוּס. מַשֶּׁהוּ מִתְנַצְנֵץ

כְּדִמְעָה. רוּח אַחֶרֶת תָּבִיא גֶּשֶׁם, הַסּוּפָה

לֹא תְּבַקֵּשׁ עוֹד אַרְכָּה וַאֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ

בֶּטֶן מְלֵאָה עַל הָעוֹלָם אֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם