אִישׁ מְסַפֵּר לְאִשָּׁה עַל דְּבָרִים

עוֹמְדִים לְיַד דְּבָרִים וְעוֹד

דְּבָרִים. אַחַרְכָּךְ כְּלוּם, כְּלוֹמַר

הֲמוֹן עִנְיָנִים כָּאֵלֶּה וַאֲחֵרִים

עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵלֶּה הַחַיִּים

וַעֲלֵיהֶם רַק לְהַפְנוֹת רֹאשׁ הַצִּדָּה

כְּדֵי שֶׁהַשִּׁיר יִכָּנֵס. אֲבָל לֹא,

אֵין שׁוּם שִׁיר וְאֵין עִם מִי

לְדַבֵּר. וַהֲלֹא הָיְתָה אֵיזוֹ

רַעֲנַנּוּת בֵּינָם לְבֵין מַה

שֶּׁעָמַד לְהַתְחִיל וְלֹא