וְאֵין מִי (כְּמוֹ אֵצֶל גּוּרִי)

שֶׁיֹּאמַר לִי:

"לֵךְ הַבַּיְתָה

וַדַּאי כְּבָר דּוֹאֲגִים"

אוֹ כְּמוֹ אֵצֶל יוֹנָה: "בָּאתִי

לָקַחַת אוֹתְךָ הַבַּיְתָה".

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁבֶּאֱלוּל פִּיצִ’י הִבְטִיחַ לִי

לַעֲשׂוֹת לַמָּוֶת אֶת הַמָּוֶת וְהוֹסִיף

צָרִיךְ לִנְהֹג בִּזְהִירוּת רַבָּה

בַּהַבְטָחוֹת הָאֵלֶּה¹