כָּלְכָּךְ הָאוֹר חָזָק עַד

שֶׁ(בֶּאֱמֶת) רוֹאִים

אֶת עֻקְצֵי

הַתְּאֵנִים וְאֶת שָׁרְשֵׁי

הַשּׁוּם וְאֶת פִּטְמוֹת

הָרִמּוֹנִים בֶּחָצֵר

רֶפֶת בָּקָר וְאִשָּׁה

עוֹמֶדֶת בַּשֶּׁמֶשׁ

וְכוֹבֶשֶׁת יָרָק וְאִישׁ

שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר

פּוֹתֵחַ לְנֶגְדֵּנוּ דָג

וּמַנִּיחַ עַל הָאֵשׁ

הַמְּחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע

וְאָנוּ תְפוּסִים בָּעִנְיָן

הָאֶחָד הַזֶּה וְלֹא

בְּעִנְיָן אַחֵר

הַבָּשָׂר מֻגָּשׁ בִּכְלִי עֵץ

בִּכְלִי אֲדָמָה הַיַּיִן מְבֻשָּׂם

דְּבַשׁ הַצְּרָעוֹת (הַ

טָּהוֹר) נָמֵס בַּפֶּה

מִכָּאן וּמִכָּאן כְּמוֹ

סוּסִים לְיַד תֶּבֶן

מְחַכִּים לָנוּ יוּנִי

יוּלִי כָּל הַלַּיְלָה

אָנוּ שׁוֹבְרִים אֶת

חֹטֶם הַמִּטָּה וְאֶת

קְלִפּוֹת הַזְּמַן

בְּתוֹךְ בַּיִת קָטָן

(‘שֵׁש עַל שְׁמוֹנֶה’)

הוֹ הַשִּׂמְחָה הַהִיא

הַמָּקוֹם הַהוּא

זֶה הָיָה בְּיוֹם

רְבִיעִי, לִפְנֵי שָׁנִים