לוגו
בינינו לבין האנגלים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

א    🔗

עוד מימי ילדותי נשאר בי הרושם מהאהדה והידידות שרחשו היהודים לעם האנגלי ולממשלת בריטניה, עוד מצלצלים באזני השיחות של הילדים בחדר ובין הזקנים בבית המדרש, מהאגדות שהתרקמו על השר משה מנטיפיורו – ששמו היה כ“כ עממי על קשריו עם המלכה ויקטוריה, זוכר אני את הרושם שעשו עלי התיירים האנגלים שבאו לסייר ולבקר בארצנו, בדמותם הגבוהה והחסונה ובפניהם הארוכים והאציליים. היינו עומדים על יד המלונים הגדולים אצל שער יפו שהתאכסנו בהם ומביטים לראות איך הערבים חובשים את חמוריהם ועוזרים לגברים ולגבירות לעלות ולרכוב עליהם ואח”כ רצו אחריהם.

לי היתה הזדמנות מיוחדת להיות בקרבתם במלון קמניץ של דוד אמי רבי ליפא קמניץ זצ“ל, העדין והאינטיליגנטי שהיה לבוש קפטין של משי צהוב עם מעיל קצר ופאות וזקן מסורק יפה יורדים מעל פניו היפים, ותרבוש אדום על ראשו. גם אביו הרב ר' מנדל קמניץ זצ”ל בעל “קורות העתים” אבי הסבתא שלי שעלה לארץ עם תלמידי הגר“א מווילנא ז”ל בתחילת המאה התשע עשרה, שהיה בעל המלון המודרני הראשון בירושלים שהשר מנטיפיורי התאכסן אצלו והסבתא היתה מספרת כמה אגדות ממנו על בנין קבר רחל ועל הכבוד שנחל כשנתקבל אצל השולטן באיסטנבול, ומהיהודים והממשלה והקונסולים כאן.

למרות קרבת השפה שיש בינינו לבין הגרמנים לא עשו עלינו התיירים הגרמנים רושם טוב בכרסיהם העבות, בפניהם ולחייהם המלאים והאדומים בצעדיהם הכבדים, ועיניהם הזעומות, אף ביקורו של הקיסר ווילהלם בכל הדרו לא נתקבל אצלנו – מלבד אצל יהודי גרמניה – כ"כ בהתלהבות, וכל הכבוד שחלקו לו היהודים היה רק כדי לצאת ידי חובה.

יתכן מאד, שאחד הגורמים לזה שהאנגלים מגלים כ"כ אהדה לערבים הוא: מפני טבע האנגלים להיות תיירים ולחבב עתיקות וכן לסייר ולבקר עמים ושבטים עתיקים. ובסיירם בארצות המזרח, חבבו לבקר במקומות שעוד החיים בהם פרימיטיביים לפי מנהגיהם ונמוסיהם הקדומים. באהלי הבדווים הערבים, הרגילים לקבל אורחים בהכנעה ובדברי מחמאות מוגזמים. גם הספרות התיירית האנגלית מלאת אגדות וסיפורים של אלף לילה ולילה, אבל היהודים לא עשו רושם מיוחד, הביטו עליהם כעל שאר יהודי מזרח אירופה, שגם היהודים במערב אירופה הביטו עליהם כמגבוה.

אבל אנו היינו מביטים תמיד על האנגלים כאל ידידי היהדות יותר מכל עמים אחרים, ועל ממשלת בריטניה כמגינה יותר על עם היהודים; זוכר אני שפעם היה למד אבי ז"ל משפט עם ערבי ובא לביתנו מזכיר קונסול בריטניה עם המשרת (הקאוואס) וחרב חצי עגולה על יריכו ובידו המטה עם גולת כסף בראשו, ואף שאבי לא היה נתין אנגלי, אך מאז מלחמת פלבנה שממשלת אנגליה קבלה תחת חסותה את היהודים מרוסיה, הגין עליהם הקונסול גם אחר כך.

גם בית הכנסת הגדול אשר בחורבת רבי יהודא החסיד בעיר העתיקה, היה תחת חסותה של ממשלת בריטניה, וכשנפטרה המלכה ויקטוריה ע“ה ערכו בביה”כ אזכרה ע“י רבם של האשכנזים הרב רבי שמואל סלאנט זצ”ל בנוכחותם של הקונסול הבריטי ושרי הממשלה.


 

ב    🔗

עוד מזמן הצעת אוגנדה דברו אצל היהודים שממשלת בריטניה מבקשת למסור ליהודים איזו מדינה, וכשהגיעה המלחמה הקודמת בין אנגליה וטורקיה שעברה לצד גרמניה, לא נשאר עוד ספק שהנצחון שיהיה לצד ממשלות הברית, יביא לנו את הישועה להשיב לנו את ארצנו, ותקוה זו נתנה לנו ליהודי א"י את הכח לסבול את כל המצוקה של רעב ומגפה שעבר על הישוב, לבד מה שממשלת טורקיה שהבינה זאת הכבידה את עולה וגזרה גזירות רעות על הישוב. וכשנתקרב קץ המלחמה היו השיחות שהדוד יענקלה (הכינוי לאנגליה) כבר קרוב אלינו.

ולמותר לתאר כאן את מצב הרוח המרומם של היהודים כשהגיעה לאזניהם הבשורה של הצהרת בלפור, אין לתאר איך קבלנו בשמחה את חיל־המנצחים האנגלים, כשנכנסו לירושלם, ואת פני ועד הצירים בראשות דר' ויצמן, ואח"כ הופעת הנציב העליון הראשון היהודי וכבוד היהודי שהתרומם גם בעיני שכנינו הערבים; שלא הרגשנו בהם מקודם שום קנאה וצרות עין, לא מהערבים המקומיים, ולא מארצות הערביות השכנות כמו שהזכרתי בחלק הקודם, מהתאור על מורי מצרים בארצנו.


 

ג    🔗

אך כל התקוות הללו היו לנו למפח נפש, ואכזבה גדולה באה תחת האימון שנתנו בעם האנגלי שחשבנו שזכאי וראוי הוא להיות שליח ההשגחה העליונה ולמלאך מושיע לעם ישראל.

עוד קודם שנתגלתה ההסתבכות וההתנקשות עם הערבים, הרגשנו באופן אינסטיקטיבי שהיחס של פקידי הממשלה האנגלית איננו כמו שראוי להיות לפי רוח הבטחת המנדט. מפה לאוזן נמסרו בלחש תרעומות ותלונות שונות, כגון: שלמשרות במחלקות הממשלה קבלו מהערבים יותר פקידים אף לפי היחס מהיהודים.

הרגשנו שלשכנינו מראים פנים שוחקות ויחס אדיב, ואילו אלינו מראים פנים זועפות ויחס של מפקדים שולטים. מבטם של השוטרים היה תמיד מבט זועם. בקרבינו תמהנו ושאלנו: הזהו העם האנגלי, עם הדימוקרטיה והלבירליזם? כלום באנגליה עצמה ג"כ מתנהגים ככה? אחרי הפרעות הראשונות נסעתי לארצות הברית נתעכבתי חדשים אחדים בפריס, ונפתעתי מהיחס האדיב של השוטרים הצרפתים גם אל הזרים, לעומת היחס של השוטרים האנגלים אל היהודים בביתם הלאומי.

לא עלי למסור לפניכם בפרוטות מה שידוע על כל הנוראות והפרעות שעברו עלינו היהודים בארצנו, מאז ועד היום, פרעות ורציחות. שכנינו שהשיסום בנו, רצחו והפילו קרבנות במאות ודמי נקיים וקדושים נשפכו על אדמת קודש, ממשלת המנדט חיפשה תמיד רק דרכים איך לפייס את הערבים. בראשונה, ע"י קריעת מזרח הירדן, למסרה ביד בנו של מלך חוסין.

אחרי הפרעות ורציחות האכזריות של שנת 1936, באה וועדת חקירה בראשות ה' פיל והעלתה הצעת חלוקה, כאלו שני ילדים הרבים ביניהם על איזה משחק, ובא המורה להשלים ולוקח משניהם כדי שלא יהיה לא לזה ולא לזה. אך אם החלוקה יכולה להפיס דעת הערבים שבשבילם אין זו שאלת קיום הלאום, אלא רק תאוות ראשי המשפחות לשלטון, ועין צרה באחרים, אין היא יכולה להתקבל על דעתנו, כי בשבילנו החלוקה היא קריעה בנשמתנו, כי רק בשלימותה של כל ארץ ישראל, ארץ מולדת עמנו ובית חיינו אנו יכולים לחיות את חיינו הלאומיים.

הערבים מצאו שעה מוכשרת להם לערוך פרעות בעיקר בזמן שעלה שלטון הרשע בגרמניה ונשא עיניו להכניע ולשעבד את כל העולם תחת רגליו, וראשית מלחמתו הכריז על עם היהודים ושכיננו ראו את חולשת ממשלת בריטניה שהתרפסה לפניו, וע“י מרגליו וסוכניו של השטן המשחית שקרץ עיניו אליהם, הרימו ראש והתחילו בפרעות ורציחות. היהודים שנמצאו במצב של דכאון רוח בהרגישם את הרעה הצפויה לאחיהם, הראו התאפקות והבלגה, בהשענם על כחות הממשלה שנסתה אמנם להגן עליהם ע”י צבאותיה שנשלחו לכאן, אך הערבים העיזו לעמוד אז גם נגד כוחות צבא הממשלה.

אולם ממשלת בריטניה שנקטה בשיטת ההתפייסות וויתורים כלפי שלטון הרשע, על חשבון חופשת העמים הקטנים שכניו, ובעיקר על חשבון צרת היהודים עשתה את עצמה כאלו קצרה ידה להשקיט את מרידת הערבים וכדי לפייס אותם פרסמה את הספר הלבן המשחיר והמזייף את הצהרת בלפור וכוונת המנדט. היהודים דחו את הספר הלבן ע“י מחאות והפגנות בארץ ובחו”ל. גם וועדת המנדטים של חבר הלאומי גינתה את הספר הלבן וחיוותה את דעתה שהוא נגד התחייבותה של ממשלת המנדט לעם יהודי.


 

ד    🔗

פרצה המלחמה האיומה בכל זוועותיה ולא הועילו כל הותורים להאויב השטני של כל האנושיות, במלחמת בזק הלך וכבש את כל אירופה ובכל מדרך כף רגלו החריב והרס בלי חמלה, וזעמו הפראי שפך ביחוד על היהודים, עם חרמו ובאופן שיטתי וסדיסטי התחיל להשמידם. מאירופה עבר לאפריקה הדף את חיל צבא הברית, עד שהגיע קרוב לשערי ארצנו, ששם החל לנפול, מאל אלמין הלכו צבאות הברית מחיל אל חיל, עד שהגיעו לברלין, סופו של הרשע ומשרתיו היה כמו סוף כל הרשעים שעמדו על היהודים להשמידם, ופקידיו של הרשע שהוציאו לפועל את פקודותיו, יושבים עכשיו על ספסל הנאשמים לפני שופטים השומעים מסניגוריהם של הרשעים, המגינים עליהם לחפות על פשעם.

היו פגישות בין שלשה ראשי הממשלות הברית לקבוע סדר עולם חדש, נתאספו נציגי כל מדינות הלוחמות אף מאלה שהכריזו מלחמה רק עם תום המלחמה בשעה שכבר היו בטוחים בנצחון הברית. גם העמים הקטנים שזה לא כבר קבלו את עצמאותם זכו שהזמינו אותם להתיעצות למצוא תנאים וחוקים בין לאומיים כדי להבטיח את השלום בעולם. וכאלו שכחו ולא זכרו את העם היהודי שסבל יותר מכל עמי העולם מהמלחמה, שאבד ששת מליונים מבניו שנהרגו ונשרפו, נחנקו ונקברו חיים, מבלי ראות שום מפנה והתאמצות מכל בעלי הכוחות בעולם לבקש עצות להצילם ומבלי גם השתתפות בצערנו ובאבלנו; לא זכה עם ישראל בכל זאת, גם בזמן שמתיעצים על סדר חדש של שלום בעולם שיזמינו גם אותו לשמוע ממנו את תביעתיו, שאי אפשר עוד לבניו להתקיים על מקום מזבח משפחותיהם ועל אדמת הדמים שרוותה דמי מיליוני אחיהם, ושכבר בא הזמן שיקיימו עכשיו את הבטחתם של חמישים ושתים מדינות שהסכימו להכיר בזכות העם היהודים לארץ מולדתם, שתהיה לבית לאומי לעם היהודי.


 

ה    🔗

ממשלת המנדט אף שהשתמטה עד עכשיו מלמלאות את התחייבותה להגשים את הצהרת בלפור, בכ"ז לא היה לנו כל שום ספק, שאחרי סבלות העם היהודי מהמלחמה, ואחרי חלקו הגדול של הישוב בהתאמצות המלחמה, ואחר שרבבות בחורים ובחורות שלנו הקריבו נפשם וגם עזבו את עבודת בנין ארצנו היקרה להם מנפשם והתגייסו לחזית המלחמה והראו בה גבורה וחרף נפש, חשבנו, שעכשיו לא תוכל עוד ממשלת המנדט לחזור על בגידותה והתכחשותה והנה באה עלינו כהפתעה וכרעם ההכרזה המחפירה של מר בווין מיניסטר החוץ של ממשלת מפלגת הפועלים שעלתה רק עכשיו על כסא הממשלה, ושהכריזה מקודם על תכניתה לקיים את הצהרת בלפור.

הכרזה זו אף שהרעישה את לבב כל הישוב וכל העם היהודי וגם את כל ידידינו הישרים בכל עמי העולם, לא הביאה אותנו לידי יאוש, וכולנו יחד נעמוד במלוא כוחנו בהאבקות נגד בגידה זו, וביחוד נגד נעילת שערי ארצנו וגם נגד הגבלת עליה בעד אחינו האומללים המתגוללים במחנות הסגר שונים מבלי מצוא מקום מנוחה לנפשם ועיניהם נשואות לארץ מולדתם.

אבל גם בהכרזה זו מצאנו זיק תקוה ונוחם בזה שממשלת המנדט משתפת ומצרפת גם את ממשלת ארה"ב בפתרון שאלת ארץ ישראל – שגם היא הסכימה ואישרה את הצהרת בלפור אחרי המלחמה הקודמת בזמן שלקחה גם אז חלק גדול בנצחון של ממשלות הברית על גרמניה וטורקיה בעלת בריתה.

והלואי היה העולם עומד אז על הגובה הרוחני והמוסרי להשיג ולקבל את י“ד העיקרים של הצדיק וולסון נשיא ארה”ב, עליו השלום, כי אז היה העולם עומד עכשיו במדרגה יותר גבוהה, ולא היינו באים לידי החורבן שגרמה מלחמה זו של היטלר הרשע, אולם גם העם האמריקאי לא הבין את נשיאו וחזר להחזיק בשיטת ההתבודדות של שיטת מונרו, בשיטה של “שלום עלי נפשי”.

אבל המלחמה האחרונה שבאה מתוך ירידת העולם שהגיעה לידי כך שעמים תרבותיים נהפכו לברברים ופראים, ולמדרגה של חיות טורפות בצורת בני אדם שלטשו עיניהם לבלוע ולהשחית את כל התרבות האנושיות, העמידה את העם האמריקאי על שגיאותיה ובא כבר לידי ההכרה שאין שלום מוחלט לשום עם בלי שלום כללי בעולם כולו.

גם עתה במה שהסכימה ממשלת ארה“ב להשתתף בוועדת החקירה אנו רואים שפתרון שאלת א”י והיהודים חשוב אצלה כשאלה עולמית כללית, כי אין שלום צדק ויושר יכול להתקיים בעולם בלי שלום לעם היהודי, ואין שלום גמור ליהודים בלי ארץ מולדת, ארץ מולדתם, ארץ ישראל.


 

ו    🔗

אחת מפלאות ההשגחה העליונה, ומסגולת ארץ ישראל היא: מה שתמיד מאז שנכבשה מידינו ע"י הרומאים, לא נמצאה תקופות רבות תחת עם וממשלה אחת, ולא שמשה כמקום מרכז מיוחד דתי או לאומי (מלבד זמן קצר של הצלבנים) – לשום עם וממשלה כי אם רק לשם מעבר לארצות אחרות. וזה גרם: שהיהודים שישבו בתוכה – שגם זה הוא מההשגחה שלא נשארה ריקה לגמרי מישוב יהודים – לא הרגישו את סבלות הגלות כמו שסבלו באירופה, לא את הרדיפות והגזירות מטעם שנאת הדת, כמו בימי הבינים, ולא את ההכנעה הרוחנית והתרבותית של התקופה החדשה שהביאה עִמה את האנטישמיות.

בכל משך התקופה הארוכה שא"י היתה בידי הטורקים שפתחה שעריה לפני גולי ספרד לא סבלו לא במובן החומרי ולא במובן הרוחני, כמו שסבלו במדינות אחרות באירופה. היתה תקופה שארץ ישראל נעשתה למרכז רוחני לכל עם ישראל, במאה השש עשרה, בזמן רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך שנתקבל להוראה ומשפט לכל עם ישראל וכן רבי יצחק לוריא שגילה את תורת הנסתר המיסטי שהאירו את עיני כל ישראל בגולה, ועוד גדולי מחברי ספרים בדיני אישות וירושה ומשפט, שבהם אנו רואים עד כמה היה להם אובטינומיה פנימית גמורה, וכח בידם לשפוט לפי דת היהודים.

אנו יהודי א“י הרגשנו את עצמנו תמיד כאלו אנו נמצאים בארצנו, בארץ מולדתנו. את הטורקים אדוני הארץ לא הכרנו לא אותם ולא את לשונם, ואת הערבים שהם היו עפ”י רוב פקידי הממשלה ידענו שהם עבדים ומשועבדים יותר מאתנו. ולא הם היו אדוני הארץ, ולא הביטו עלינו מגבוה ותמיד התיחסו אל היהודים ביחס של כבוד, ואם הראו לפעמים עריצות היתה זאת מפני הטבע שכל מי שנכנע שופך חמתו על מי שחלש ממנו. אף היהודים שעלו לארץ הרגישו תיכף את השינוי המוסרי והרוחני הזה. מלבד בימי המלחמה הקודמת וחובת עבודת הצבא שחלה גם על היהודים מזמן הקונסטיטוציה החדשה בהגבלה שלומדי הישיבות ומורים היו פטורים, לבד זה – לא הרגשנו שום עול של הטורקים: גם לא שלטה שום השפעה של תרבות זרה, לא מהממשלה ולא מהאזרחים, שעמדו במדרגה תרבותית שפלה הרבה מהיהודים.

אף שפתנו השפה העברית שלטה יותר בין יהודי א"י מבין היהודים שבשאר הארצות, בגלל קבוץ יהודים מכל המדינות השונות שלא הבינו זה את זה רק בשפתנו הלאומית.

היתה אמנם תחרות של הממשלות באירופה להכניס תרבותם בערי המזרח ובארץ ישראל, נפתחו בתי ספר דוקא בעזרת אזרחיהם היהודים שלמדו שם בשפות שלהם, אבל כשנתגברה הרוח הלאומית והציונית, הונהגה השפה העברית לשפת למודים בכל בתי ספר של היהודים. עוד קודם המלחמה הקודמת ודוקא בזמן ממשלת הטורקים הצעירים הלאומיים הנלהבים.

כן גם שלטון מורכב כזה של שני גזעים ולאומיים שונים של הממשלה המרכזית ושל הפקידים ושוטרים הערבים המקומיים, שהיהודים בארץ ישראל לא הרגישו, לא רק את סבלות הגלות אלא גם לא הרגישו את אימת המלכות במובן שהרגישו במזרח אירופה ולא את הסולדאריות של הוד מלכותו והוד הקיסר שבמערב אירופה, מה שהיהודים במשך שנות גלותם כבר נשתרשה ונעשה טבע אצלם להיות נאמנים ולכבד ולדרוש בשלומה של מלכות, גם הדת המושלמית שהיתה הדת השלטת בארץ היתה סבלנית ביותר לגבי היהודים כמו שהזכרנו בחלק הקודם.

בכל אופן אנו רואים שהיו גורמים מיוחדים שהיהודים בארץ ישראל הרגישו את עצמם כבארץ מולדתם, אף היתה ליהודים גם אז עצמאות ידועה בעניניהם הפנימיים על ידי הרבנות הרשמית שהוכרח לפי חוקי הארץ.

ומאז שזכינו להצהרת בלפור שארץ ישראל היא בית לאומי ליהודים ושהיא רק תחת ממשלת מנדט ולא כחלק הכתר הבריטי, התחלנו להרגיש עול מלכות הרבה יותר קשה מקודם, ואולי גם יותר מאשר האנגלים והיהודים באנגליה עצמה, מרגישים ככה, לא רק החוקים והגזירות שהממשלה חוקקת הכל כרצונה מבלי התיעצות עם היהודים ולא רק המסים הכבדים שמטילה על הארץ שחלים בעיקר על הרוב ועל ראשם של היהודים, אלא מה שפוגע בנו יותר הוא העלבון הצורב שאנו מרגישים מיחס הזלזול אלינו מצד הפקידים והשוטרים האנגלים, אנו נפגשים עם שוטר אנגלי גבוה חסון ומתוח חגור רובה ושוט בידו שאיננו יודעים את לשונו, והוא מביט עלינו בעין זעם, כמו שהתיחס כנראה להכושים במדברות הג’נגל באפריקה שאולי בוחרים דוקא באלה שכבר התרגלו להתנהג ככה.


 

ז    🔗

גדולה חללה של רשות ואין אנו יכולים לחדור לרוח האנגלים כשם שאין האנגלים יכולים לחדור לפנימיות רוחנו, אף איננו יכולים להבין את כוונתה של ממשלת המנדט ולדעת את כל האינטרסים הנוגעים לה, אבל יכולים אנו להגיד זאת בגלוי שאין ממשלת בריטניה נייטרלית בעמדתה בין שני העמים הנידונים ושגם היא נוגעת בדבר והיא נחשבת כצד שלישי.

היהודים הם מעולם מכירי תודה, ולמרות מה שעבר עלינו בא“י ולמרות היחס המוזר ומסולף של ממשלת המנדט אל הבטחתה, אנו בכ”ז רוחשים כבוד לעם האנגלי, הליברלי, שארצם היתה הראשונה ששם חיו היהודים חיים אזרחיים אמתיים, וגם עלו למשרות גבוהות ותמיד הביטו היהודים בעין טובה על גדולתו ותפארתו של העם האנגלי שזכה למשול על עמים רבים, שתחת ידו התפתחו והתקדמו מעמים פראים ופרימיטיביים, לעמים תרבותיים.

אבל בכ“ז יש לנו הרשות לשאול ממשלת אנגליה: במה זכתה להחזיק את א”י ולמשול עליה הכל כרצונה ורק לפי האינטרסים שלה? אמנם היא כבשה את א“י בכח צבאותיה, אבל, כלום מתחשבים גם עכשיו רק עם הכח בלבד? וגם אז לא עמדה לבדה במלחמה נגד טורקיה, אלא בהשתתפות ממשלות הברית, אף בריטניה בעצמה גילתה דעתה אז שאין בכוונתה לספח עוד טריטוריה בשבילה אלא הבטיחה לערבים לשחרר אותם מיד טורקיה ועם זה פרסמה אז את הצהרת בלפור להכיר בזכות היהודים לא”י שתהי לבית לאומי ליהודים.

גם אותה השאלה שהעמדנו לפני הערבים, יש לשאול גם לממשלת בריטניה, מה היה, לו לא היתה נכנסת טורקיה אז למלחמה לצד גרמניה וגם אפשר היה שטורקיה עצמה היתה נותנת את א“י לבית לאומי ליהודים? וא”כ מדוע יש לה הרשות עכשיו, לנצל את עמדתה בא“י הכל רק לטובתה ורק לפי האינטרסים שלה? העם האנגלי המאמין בתנ”ך, האם לא רואה את ההשגחה העליונה שגם לב מלכים ושרים בידה שסיבבה כל הסבות שגרמו לידי הכרזת בלפור והכרת זכות היהודים בארצם?


 

ח    🔗

האם לא מספיק בשביל בריטניה מה שמשתמשת בא“י ובנמליה להחזיק את צבאותיה וציה שבמזרח הקרוב? אף אם א”י היתה למדינת היהודים לא ידרשו היהודים לעולם מבריטניה כל זמן שלא תרצה זאת בעצמה שתוציא את צבאה מהארץ, כמו שדורשים כבר גם הממשלות הערביות הקטנות והחדשות כדי להראות שכבר יכולים להחזיק כח צבאי. אבל אנו היהודים כבר הזכרתי בחלק הקודם שבינינו לבין הערבים, שאין כוחנו כח צבאי, ותמורת זה שממשלת בריטניה תמשיך להחזיק צבאה בארצנו, תגן עלינו רק בפני המדינות שסביבינו אף שבטוחים אנו שגם הם יבינו אכ“כ שאין להם במה לפחד מפני היהודים, ואם רק ישכון שלום בינינו, תהיה השפעת גומלין שכולנו נרויח ונהנה, בין בשטח המסחר והכלכלה ובין בשטח התרבותי, וביחוד עכשיו שבריטניה בעצמה עם כל הממשלות, וביניהם משתתפות גם מדינות הערביות החדשות ודנות איך להקים סדר עולם חדש של שלום קיים ובטוח עפ”י משטר בין לאומי ונאמנות בין אומות המאוחדות, גם עם היהודים צריכה להחשב בין האומות שתמצא את שלומה וקיומה התלויה רק בזה אם ישיבו להם את ארץ מולדתם שתהיה למדינה יהודית, והערבים המקומיים יהיו בודאי בטוחים בכל הזכויות האזרחיות והלאומיות, אף בלי הגנה ושמירה כביכול מכמה אלפים שוטרים וקצינים וגם כמה פקידים גבוהים ונמוכים אנגלים, המחזיקים אותם במדרגה ובמשכורות יותר גבוהה מאזרחים בארץ העולים לסכומים ענקיים על חשבון תושבי הארץ והחלק היותר גדול נופל על היהודים, שבסכומים כאלה היינו יכולים להכניס עוד כמה מאות אלפים יהודים לארץ. אנו די מבוגרים להגן על בטחון הסדר והמשטר בארץ בינינו לבין עצמנו וגם מה שבינינו לבין הערבים ולנהל עמהם יחד את כל מחלקות הממשלה באופן שכל האזרחים יהנו משיווי זכויות אזרחיות דתיות ולאומיות ולפתח את הארץ שתהיה לתפארת עולם, ויכולים אנו לשאול: כמה פושעים אזרחיים יהודים ישנם ביחס לעמים אחרים? ואלמלי היה שקט בארץ, ואלמלי היתה מנהלת ממשלת המנדט את ממשלתה בכיון הראוי עד כמה היתה מונעת את הבלבולים את הפרעות ואת הטירור הגורמים לכמה קרבנות נפש והוצאות ענקיות שהיו יכולים להשתמש בהן לטובת הארץ ולהתפתחותה.


 

ט    🔗

גם אין אנו נרתעים מלהזכיר מה שהיהודים מצדם לא הזכירו ולא הציעו כזה, אבל גדולי עולם כבר הציעו זאת להעביר את הערבים תושבי א"י למדינות הערביות הקרובות במקומות שנמצאים שטחי אדמה ריקים שיכולים לקבל עוד כמה מליונים תושבים חדשים כדי להפכם לאדמה פוריה ולנצל את כל האוצרות הטמונים בהם לאושר ולעושר תושביהם.

כי אין הבדל יסודי בשביל הערבים בין א“י לשאר מקומות השכינות, כמו לדוגמה בארה”ב אשר באמריקה לו היו מציעים לאיזו משפחות היושבות מכמה דורות במזרח או בצפון, שיעבירו אותם לערי מערב או דרום באופן שיהיו בטוחים שלא יפסידו אלא גם ירוויחו כלום היו מרגישים בזה איזה עלבון של גירוש? כי מלבד שינוי האקלים, לא מורגש שום שינוי יסודי, בין המדינות אשר באה“ב, אותה הרוח האמריקנית ואורחות חיים ספיציפיים, כמו כן הערבים בא”י, שהיהודים מצדם היו משלמים להם בכסף מלא בעד אדמתם בא"י בכדי שיהיה להם די והותר שיוכלו להתישב על אדמת מדינות אחיהם הערבים, אין כל ספק, שהפלחים הנעלבים היו מקבלים הצעה זו בחפץ לב, ורק הפיאודאלים האפנדים המנצלים את הפלח והחפצים בשלטון ידחו את ההצעה זו.

דבר כזה כבר נעשה ע"י חבר הלאומים אחרי המלחמה הקודמת, שהעבירו והחליפו את היוונים והטורקים ממדינה למדינה ממקום שגרו שם כמה דורות, וגם העניקו להם הלוואה בין לאומית של סכומים ענקיים לתת להם את האמצעים לפתח ולהתישב במקומותיהם החדשים.


 

י    🔗

אף שאינני יוריסט ואין אני יודע באופן מדעי חוק ומשפט של העמים, אבל יכול אני להבין שכל חוק נחקק ביסודו לא בשביל יחיד פרטי או יחידים פרטיים אלא באופן כללי, ולפי רוח השולט בבני אדם בכלל, ועל אחת כמה וכמה במשפט זה המסור בידכם שאינו דיון בין אישים פרטיים, אלא משפט בין עם לעם, ובין לאום ללאום, אין ספק שצריכים לדון בזה רק לפי רוח הכלל; ולפי מה שנוגע הדבר לעם או ללאום שבין שני הצדדים, וכבר ביארתי בחלק שבינינו לבין הערבים, שהצד האחד מבין שני הצדדים הוא רק הערבים תושבי א“י, ולא הם ולא הממשלות הערביות השכינות יכולים לבוא ולטעון בשם העם והלאום הערבי כולו, שלא רק זה שאין קיום העם והלאום הערבי תלוי בנידון זה, אלא גם שאין עיקר הנידון חשוב ואין לו כ”כ ערך לכח הכללי של העם הערבי, נמצא: שאין הממשלות הערביות נחשבים לצד שלישי שיטענו מצד עצמם, אלא לא יותר מכמו עורכי דין או עדים קרובים הכשרים אצלכם, הטוענים בעד ערבי א"י מתוך אהדה וקרבת גזע והדת, לא כן הוא בנוגע ליהודים, כל יהודי ויהודי הנאמן לעמו ודתו הנמצא בכל העולם, הוא הבעל הדבר והצד עצמו וכל העם היהודי נחשב לצד הנידונים עצמם, ועל השופטים להתחשב עם כלל עם היהודים, והכלל הוא תמיד מכריע נגד פרטים יהיה מספרם כמה שיהיה.


 

יא    🔗

הזכרנו כמה פעמים שקיום עם היהודי תלוי רק בזה אם ישיבו להם את ארצם ומולדתם שתהיה לבית לאומי אמתי שהיא מדינה יהודית. ויש שישאלו: מדוע א“כ נתקיימו היהודים בגולה זה כאלפיים שנה ויכלו להתגבר ולעמוד, למרות כל הרדיפות גזירות ושמדות שעברו עליהם, על זה אנו רוצים להשיב: מלבד מה שהזכרנו בחלק הקודם, שכל זמן שהיה נמצא אף בעולם התרבות, עוד עמים קטנים או חלשים נכנעים תחת עמים יותר חזקים מהם אף שהם נשארו עכ”פ לשבת על אדמתם, היה להיהודים כח יותר חזק להתקיים אף שהיו פזורים בכל העולם, עוד דבר, שהעמים הנכנעים כמו פולין רומניה וכו' לא יכלו להצר ליהודים שישבו בתוכם כ"כ, מפני שהממשלה השולטת הגינה לטובת ממשלתה על היהודים שישבו שם יותר מאל היהודים שנמצאו במדינה שלה בעצמה, אבל אחרי שכל העמים שהיו נכנעים כמו פולין וארצות הבלקן, נשתחררו וקבלו עמצאותם להיות חפשים בשפתם ותרבותם לפי רוחם ותכונתם, באו גם היהודים לידי הכרה לאומית והרגישו יותר בחסרון ארץ מולדת, וגם העמים הנכנעים אחרי שקבלו את חירותם התחילו לנגוש ולהצר ליהודים כמו שראינו בפולניה שעוד טרם פנתה לבה לבצר ולחזק את כחה עצמה להגן על שלמותה, פנתה להצר ליהודים שהטילה עליהם מסים כבדים ועוד גזירות רעות שונות.


 

יב    🔗

ועל השאלה הגדולה שזה כ“כ קשה לרבים אף לבני עמנו שנתרחקו מרוח המקורי של עם ישראל, והיא שאלת הנאמנות הכפולה, עלינו להגיד ששאלה זו איננה עומדת רק נגד מדינה יהודית. כי אותה השאלה יש לשאול גם נגד כמה מליוני בני דת קתולית, הנמצאים במדינות ששם השלטון העיקרי בידי דת פרוטיסטנתית כמו לדוגמה בארה”ב ששם נמצאים כמה מליונים איירים איטלקים פולנים וכן בגרמניה ששם בוודאי היה השלטון בידי הפרוסים, וחלק גדול של הגרמנים בדרום גרמניה, הם קתולים ולא הטילו שום ספק בנאמנותם ואזרחותם, ובכ"ז אין אף אחד הנאמן לדתו הקתולית שאין לו שום קשר עם הוותיקן, ששם מרכז הרוחני של הקתולים וכל העמים והממשלות הבינו שלאפיפיור ראש הדת הקתולית והוותיקן מקום מרכז הרוחני שלו, צריכות להיות עצמאות גמורה ומדינה בפני עצמה, בלי שום שלטון אחר אף לממשלת איטליה עצמה.

כן היהודים שאינם מחלקים כבוד וקדושת אלקים לבן אדם אחד, אלא שכל עם ישראל נקרא בתורת משה גוי קדוש, וכן ארץ ישראל נקראת בתנ“ך אדמת קודש, ולכן עכשיו בזמן שאין אפשרות לעם היהודי להתקיים עוד בעולם בלי קשר מרכזי לאומי והיא ארץ ישראל, שרק ארץ מולדתם יכולה להיות לבית לאומי שלהם צריכה להיות ג”כ עצמאות גמורה למדינה יהודית לא פחות מהעצמאות שיש לוותיקן.

וכשם שהאיטלקים והפולנים יכולים להיות אזרחים נאמנים כשאר מדינות, כש“כ היהודים הנודדים נעשה אצלם לטבע להתאים א”ע ולהיות נאמנים בכל מדינה שהם מתישבים, ועאכו“כ במדינות הדימוקרטיות וביחוד באנגליה ובאה”ב, ששם עלו היהודים גם למשרות גבוהות בממשלה, שהיהודים הם אזרחים נאמנים בכל נפשם לא פחות משאר האזרחים.

אולם מפני שהחיים המודרנים, חיי מותרות ותענוגים עפ"י כל ההמצאות שנתחדשו להרחבת חיי האדם, נעשו לחיים חלוניים, מטרייליים, ואף היהודים שנזרמו בזרם החיים הכללי שהכביד עליהם את עול הפרנסה להשיג בהתאמצות יתירה את תנאי החיים הנוחים, נחלש גם אצלם כח הדת שקשר את כל היהודים, ובמקום שנאת הדת נוצרה שנאת הגזע האנטישמיות מתוך הנאה כלכלית, אין איפא שום אפשרות לחלקים ליהודים להתקיים בתור מיעוט שלא יטמעו ויתבוללו, רק בזה אם יהיה גם להם מרכז לאומי עצמאי, וזה רק “מדינה־יהודית” ואלה המטיפים לטמיעה והתבוללות הרי זה כאילו שמציעים למי שסובל שיאבד את עצמו לדעת כדי להפטר מהסבל.


 

יג    🔗

ומכאן תשובה לאלה הטוענים שמספיק בשביל היהודים שא“י תהיה להם למרכז רוחני וסומכים דבריהם על אחד העם, וגם הערבים בחסדם ובנדיבותם האדיבה מסכימים לזה, ונמצאים גם אלה שאומרים שכבר השיגו היהודים את מבוקשם, שא”י היא כבר מרכז רוחני שלהם ומה להם עוד במדינה יהודית.

אבל מכל מה שבארנו לעיל אנו מוצאים שגם מרכז רוחני לא יכול להיות מה שצריך להיות בלי עצמאות גמורה, ולא תחת השפעה זרה, כי מהו באמת עיקר המובן והמושג של מרכז רוחני אמתי? מקום של התפתחות הרוח המקורי והטבעי של העם והתגלות כחותיה הפנימיים כחות הרוחניים המיוחדים והמסוגלים לפי רוחה המקורי, וכחות של כשרון המעשה והפעולה, וכלום אפשרית התפתחות רוחנית עצמאית וחפשית, בזמן שנהיה רק מיעוט בארץ תחת השפעה רוחנית ותרבותית של הרוב בארץ שהשלטון העליון יהיה בידם? הערבים מבטיחים לנו בחסדם הגדול שיתנו לנו אובטינומיה פנימית, גם זה הם רק דברים בעלמא, אי אפשר גם לרוח להיות חפשי מפנים, בזמן שתהיה איזו הכנעה כלפי חוץ, ובזמן שאין ליהודים מרכז רוחני ולאומי מיוחד בשום מקום בעולם אין שום מקום בעולם מסוגל לרוח היהודים שיתגלה שם מקורם הנפשי, ולעומת זה הערבים אף הם יהיו מיעוט בארץ ישארו קשורים עם עמי הערבים העצמאים הקרובים להם ברוחם ובתרבותם וגם במקום הגיאוגרפית.

כמה כחות של מרץ ואנרגיה שלנו אנו מפזרים בגלל הסתבכות שונות בינינו ובין הממשלה ע“י טענות ותביעות, וע”י חלוקי דעות שיש בינינו ואף בענינים רוחניים ומוסריים אנו מוכרחים להתאים את רוחנו לפי רוחה והשגתה, והממשלה מצדה כופה עלינו מושגים וסדרי חיים לפי רוחה וטעמה, או מפני שכל הנהגת הממשלה צריכה להיות כללית מתאימה לשני העמים יחד.

הנה לדוגמה כמה מהפרדוכס יש בזה, שמצד אחד מאכפת הממשלה על פקידיה היהודים בכמה ממחלוקתיה לעבוד בשבת, מה שאצלנו הוא עיקר ויסוד קיום נשמתנו, וחילול שבת משחית ופוגם בקדושת ישראל, מה שאין מוח ולב של גוי יכול להבין ולהרגיש זאת, ומצד השני באה הממשלה להטיף לנו מוסר על חפשיות הדת ופריצות הצניעות ושלחה לכאן משלחת של כומרים לבקר בהקבוצות ולחקור עד כמה נכונה היא עלילה זו.

אנו מצדנו יכולים לותר על פיקוח הממשלה על דתנו וטהרת משפחתנו, לא אנו וגם לא רוב גדולי עמנו סוברים כדעת האגודה הנבדלת, ואין הנציג שלהם בלונדון אובטיריטט של תורתנו ודתנו לדרוש בשם עם ישראל שהממשלה תהיה המפקחת על שמירת הדת בארצנו הקדושה.

בטוחים אנו על קדושת וסגולת ארצנו שאם נשוב לחיות בה את חיינו של עצמנו, שנשוב גם למקורות הקדושה והטהרה של ישראל במקדם, שכל גדולי ומשוררי העולם שרו שירי תהלה על טהרת וחיי המשפחה בישראל, כי ממי למדו צעירנו בדור הזה אם לא מהתרבות והקולטור האירופית המזויפת, שכבר פשטה את הרגל, אחרי שראינו שהעם הגרמני המקולטרת נשחתה כ"כ ותהיה כפראי בני אדם וכחיות טורפות ורצו לבלוע ולהשחית את כל המוסר האנושי, והרגישו שמוסר היהדות עומד בראש נגדם וזממו בתחילה להשמידם מהעולם.

גם בענין רוחני אלמנטרי כמו החנוך רוצה הממשלה להורות לנו דעה, ולהשפיע עלינו מרוחה ושלחה ועדה מיוחדת לבקר את החנוך העברי בארץ, האם בכל זאת ובמצב כזה יכולה א“י להיות מרכז רוחני לעם ישראל? אנו יכולים כבר לסדר בעצמנו את סדרי חיינו וחנוך בנינו לפי רוחנו, ואנו יודעים ג”כ לקבל מהמתוקנים שבחם, אנו די מבוגרים גם לנהל את כל סדרי ומשטרי הממשלה בכל חלקיה באופן שלא יקופח זכות כל האזרחים מהעדות השונות, גם בעניני מסחר וכלכלה אנו רוצים להיות חפשים מבלי הגבלה שהממשלה קובעת לפי רצונה ואינטרסים שלה, וכל זה יכול ואפשר להיות רק אם תהיה לנו מדינה יהודית.


 

יד1    🔗

נמצאים אישים גבוהים, המטיפים בשם אידיאלים גבוהים בשם הבין לאומיות, בהם גם אחינו הגדול מר אלברט איינשטיין שבכל דבריו בעדותו לפני ועידת החקירה היו נכרים הרגשתו והשתתפותו בצרת אחיו היהודים, ואהבתו לארצנו שצריכה להיות פתוחה בעד בניה שעיניהם נשואות לארצם ולמולדתם, ובכל זאת הביע דעתו שעל היהודים לותר על מדינה יהודית וג"כ מתוך נימוק בין לאומי, מטעם שכבר נמצאים די עמים ומדינות קטנות הגורמים רק צרות בעולם הפוליטי, ולמה לנו להוסיף עוד מדינה ולהסתבך עוד יותר בסכסוכים מדיניים.

אמנם, כן היה צודק אחינו הגדול שתפארתו עלינו, לו היה העולם עומד על הגובה המוסרי כמוהו, אבל בעינינו האוביקטיבי אנו רואים שהעולם עוד לא זז ממקומו וגם אחרי שנלקה העולם כ"כ קשה ממכת המלחמה וכולם היו בטוחים שכל העמים יקחו לקח ומוסר להתרומם מהנטיות הצרות של האנכיות ומהיצרים הרגילים, עוד לא שבו העמים מדרכם הקודמת והכל שוב כמנהגו נוהג.

ומדוע א“כ רק אנו היהודים צריכים להיות קרבן בין לאומי, כאלו לא נוצרנו רק לשמש לאחרים, ולא בשבילנו ולעצמנו, עוד דבר, אי אפשר לנו להיות בין לאומיים אם לא נהיה מקודם לאום בפ”ע, שאל“כ אין אנו כלום, אדרבה, יתנו לנו להשיב את רוחנו להתרפא משברנו לגדל ולהרבות את כחותינו, מה שאבדנו כ”כ הרבה כחות שלנו אז נוכל לדאוג גם בעד העולם כולו, ולהשתתף עכ"פ ואולי גם להשפיע על העולם שיתקדם לעלות ולהגיע על הגובה המוסרי של בין לאומיות.

דברי אלה מכוונים גם נגד השיטה של חלק מאחינו החלוצים המודים אמנם בזכות היהודים בארץ ישראל לארץ מולדתם, מסורים ועובדים בבנין הארץ ובתחיתה, אולם הם אדוקים באמונת הסוציליזם הבין לאומית, ועל היהודים ליצור בארץ משטר סוציאלי בין לאומי כזה שתוכל להיות לדוגמה ולמופת בעד כל העולם והם רוצים להיות כומרים יותר מהכומר עצמו, שמקריבים כל עמלם ויגיעם בעד תיקון העולם ואם יש להם רשות להקריב את עצמם, אבל מי נתן להם רשות ליכוף את שיטתם על כל העם היהודי שכל עם ישראל יקריבו את עצמם ואת ארצם בעד כל העולם, בזמן שאין בכל אומות העולם שירצו לוותר על לאומיותם ולהקריב מה שהוא מהם בעד עם ישראל?

על פי כל דברינו שביארנו שאי אפשר לנו להגיע לידי התחיה השלמה, בלי עצמאות גמורה בלי שום שלטון זר, וגם לעצמאות רוחנית, בלי שום השפעה רוחנית זרה כדי שנוכל לשוב למקור הרוחני שלנו, נפרכה ממילא השיטה של דו־לאומיות שיש בינינו גם אלה הנחשבים לדתיים המטיפים לרעיון זה, שאין בו שום תפיסה מקורית לעם ישראל המאמינים באתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ והארץ שלנו היא – ארץ ישראל.

אמנם אין כעם ישראל המאמינים באידיאל של בין לאומיות, שכל נבואת חוזינו על תיקון העולם, וגם תפלתינו בימים הקדושים חדורים ברוח בין לאומית, לתיקון כל האנושיות, אבל יחד עם זה מנבאים חוזינו על כבוד ישראל שישוב כבתחילה על הר ציון ובירושלים עיר קדשו, ובתפלתנו אנו מסיימים ובכן תן כבוד לעמך שמחה לארצך וששון לעירך. כי לא מפני שהארץ היתה לנו היא קדושה לנו, אלא מפני שהיא קדושה הנחיל אותה הקב"ה לעם ישראל.

עם כל הכרת תודה מצדנו לידידנו לורד סטרבולג’י, המציע שארץ ישראל תהיה לדומיניון ואין אנו מטילים ספק שהוא דורש טובתנו, בכל זאת אין אנו מצדנו רשאים לקבל הצעה זו מפני שאין אנו יכולים לקבל על א“י שום כתר מלכות זולת מלכות שמים כמו שאנו מתפללים ותמלוך אתה ה' לבדך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשיך, וביחוד בזמן שעכשיו אין ארץ ישראל חלק מהכתר הבריטי, אלא רק תחת מנדט שלה, וכבר גילנו דעתנו שבריטניה יכולה להשתמש בארצנו רק לעניניה הסטרטיגים, אבל גם לבריטניה אין לה כל זכות למשול על ארצנו באיזה צורה שהיא אנו רוצים להיות חפשים לעצמנו בלי שום הכנעה למלך בשר ודם אלא לקדושת הקב”ה שבחר בארצנו לעמו ישראל.


 

דבריו הקדושים של רבנו מוהרא“י הכהן קוק זצוק”ל    🔗

שפרסמם בהיותו בלונדון לפני מתן הצהרת בלפור נגד הבוגדים והמשטינים מבפנים, ושונאינו מבחוץ.

עומדים לפנינו היום    🔗

מוחים אנו גלוי נגד כל קורעי הנשמה היהודית, נגד כל הרוצים לפורר את השלמות הנפלאה של היהודים והיהדות, רק יהדות שלמה אנחנו יודעים!

לעג מר הוא כל הוכוח הזה, אם קניננו הלאומי או הדתי הוא המקים את תכן־חיינו. השלמות של “אתה אחד ושמך אחד ומי כמוך ישראל גוי אחד בארץ” – לא תפרד ולא תחלק לעולם.

בכח הקודש של שלמות היהדות אנחנו מוחים נגד כל הבוגדים המלשינים ודוברי נבלה מכל המינים. בכח הקודש של שלמות כל אומתנו בגופה ובנשמתה, תובעים אנחנו את תביעותנו השלמות מאת כל חברינו אחינו ומאת כל האנושיות התרבותית.

את גזלתנו אנחנו תובעים בשלמות. העולה הקורעת שמים להתקן כלה. ארצנו הקדושה, היקרה, מלאת ההדר והפלאות, גאותנו זכות אדם וערך־אדם שלנו, זכויותנו האזרחיות והלאומיות בכל הארצות – מוכרחות להחזר אלינו לגמרי, בלי פשרות, בלא חניפות, לגמרי בשלמות!

באה העת. שכל אלה שהרסו או שאבותיהם השתתפו בהריסת עמנו וארצנו יהיו מוכרחים לשוב מדרכם האיומה, ובתור תקון למעוותם הנורא יהיו מוכרחים לתת לנו, בכל האפשריות, את כל הנוחיות כדי לשוב ולבנות את בית יעקב הנהרס ולכונן במלא־ההדר את נוהו השמם.

ומה תמוה הוא שבשעה הנפלאה הזאת, שיד־ה' מתראית בה באופן כל־כך נפלא בדברי ימי העולם ובדברי ימי עמנו, ימצאו אנשים בעלי מוחות מטומטמים ולבבות ערלים כאלה, שתהיה להם החוצפה להביע דברים בכדי להקטין ולפורר את השלמות היהודית הגדולה המקורית – בשעה שידיעתה כל־כך נחוצה לכל מעמדנו ההיסטורי.

אנחנו מחויבים מוכרחים לבאר לכל האנושיות העומדת במלחמה את חובותיה אלינו, אנחנו נתנו הרבה לאנושיות, הפחנו במוסר האנושי כח־חיים, בתמציתה של כל הדתיות התרבותית חי רכושנו הרוחני. אנחנו הצלנו ומצילים הרבה את כל האנושיות… מהאלליות החשוכה העבדותית… דברי־ימינו הנפלאים, האלהיים לגמרי, הנם ויהיו תמיד הבסיס של הרוח האנושי היותר טהור…

והעמים השיבו לנו כגמולנו יפה מאד: בגזול את אדמתנו, בגרש אותנו ממנה ובשריפת מקדשינו והריסתם, בשחיטות, באכזריות, בחרוך להבית האוטו־דה־פה, בטלאים צהובים בקריאות “הפ־הפ” ברחובות, בהכאות מסמרות במוחותינו… ובכל מיני עלילות־שוא… באותה שעה שהם משיבים את כל כוחותיהם ממעין־החיים החי הקדוש שלנו…

ועתה, כאשר כבר עומדים כנראה בסוף המלחמה, כאשר רשעת־העמים הנוראה החריבה כל טוב וכל שלום, בעת שהאדמה מזדעזעת ומתנודדת בחטאיה הכבדים, בעת שרעיונות־עמים וכסאות־מלכים מתפוצצים, בעת שהאנושיות מקוה להושע ישועת־עולמים בדם המלחמה האיומה הזאת, בעת שהמכאובים האכזרים של האנושיות העירו ניצוץ קדוש בלבבות, והנם כחולמים שהעתיד של אחרי המלחמה יביא בכלל חיים חדשים הרבה יותר יפים מאשר היו מקודם, חיים של יושר וצדק, אשר במופתיותם יהיו שוים את כל נהרי הדם שנשפכו למענם – האם אין עלינו בשעה הנוראה הנפלאה והקדושה הזאת, חובה גדולה ונוראה להודיע לכל אנושיות, ביחוד לעמים התרבותיים הלוחמים, כי אם עולת־העולות תשאר על קדקדם, אם לא יתרחצו מהרצח ומהגזל שעוללו לנו, הם עושים את עצמם אומללים עוד יותר ממה שהם ממיטים אסונות עלינו?!

כי הם מעמידים אז בסכנה את כל תקון־העולם, המקווה מרציחת־העמים הנוכחית, והם עושים בזה אל כל שפיכת־הדמים הזאת לרצחנות גסה חסרת כל תוצאות. צעקת חמסנו העולה השמים מוכרחה לבטל את כל השאיפות האנושיות וממילא לחולל בחייהם המהפכות היותר רעות.

אבל לעומת־זה כאשר תוצאות המלחמה יביאו, יחד עם כל תקוני הצדק, גם אם שובנו והתכוננותנו אנו, כאשר העמים יתקנו את הפשע הנורא ויסייעו לנו להסתדר, במלא־חיינו, וישיבו לנו את ארצנו ויסייעו לנו לכונן את ממשלתנו, לחדש ולהפריח בשלוה את חיינו העתיקים, המקוריים, השלוים, חיי הקודש והחול, חיי הרוח והחומר, חיי הגבורה והשלום, אז תסור חרפת־עולם מהחברה האנושית. וכאשר במקהלה המדינית העולמית ישמע קולו של יעקב, בצלילים הנעימים השמימיים… אך אז יכיר העולם, יחד אתנו, מהותם של חיי עמים ישרים. אך אז תבוא לאדם שביעת־הרצון הגמורה בתור פרי צרורתיה של המלחמה הנוראה הזאת.

מצדנו הננו יכולים לקבל את האשר העתיד – רק בשלמותנו, בשלמותה של נשמתנו המקורית שאינה נתנת בשום אופן להחלק לנתחים כמו “לאומיות” ו“דתיות”. נעלה מכל החלקים האלה הוא העוז האלהי הגדול של ישראל סבא, העתיק, הנצחי, החזק כחלמיש־צור.

צרות הלב של אלה, הרוצים לפורר לחלקים את שלמותו של כח־חיינו המזהיר… בגידה היא לא רק ליהודים כי־אם לכל האנושיות.

אמנם תקותנו גדולה, כי צדקתנו הקדושה תוכר היטב מכל אדם, בני־ברית ושאינם בני־ברית, וחלומות־ההבל של הפרדת כחותינו יחלפו כליל, וכח של שלמות יחל לעודדנו במלא־האמץ, וכולנו יחד, כל נדחי ישראל: במלא־המובן נתבע בפעל ובעז את תביעתנו השלמה, וקולנו ישמע בכל החוגים, לכבודם ולאשרם של כל העמים ולעלוינו ולאשרנו ולבניתם השלמה והמהירה של ארצנו הקדושה, עמנו ורוחנו הקדוש הנשא, העומד להיות לאור גויים ולישועת אפסי־ארץ.


(לונדון תרע"ו) תורגם מאידיש ע“י צ”י



  1. “יג”במקור – הערת פרויקט בן יהודה.  ↩