אַתֶּם שֶׁפִּעַמְתּוּנִי וַהֲרִיעוֹתִי:
הֶאָח!
נִבְהַלְתִּי מִלִּגְמוֹל לָכֶם עַל הַחֶסֶד הַזֶּה –
כִּי נִפְלָא הוּא!
רַק לֵיל־הַפִּתְאֹם אֲשֶׁר אֵין לוֹ תַגְמוּל
נִפְלָא עוֹד כָּמוֹהוּ.
אַל־נָא אֵפוֹא תִנְגְּשׂוּ בִּי:
– עוֹד!
הַאִם לֹא תִרְאוּ
כִּי בְּסוֹד הַגִּמְגּוּם שֶׁל עַצְבוּת הַנִּכְלֶמֶת
אַגִּיד גַּם אֶתְכֶם –
אֶת הַכּוֹזֵב
אֶת הַחוֹמֵד
אֶת הָאֱמֶת שֶׁמִּמֶּנָּה צוֹמֵחַ הֶאָח
כִּיבוּל מִסַגְרִיר
כְּיַהֲלוֹם מִפֶּחָם.
אַל־נָא אֵפוֹא תִנְגְּשׂוּ בִּי:
– עוֹד!