שְׁתִיקַת עַרְבִּית כַּזְּרוֹעַ הַלּוֹפֶתֶת

הוֹפֶכֶת לְגָוִיל אֶת הַגָּזִית.

הַאֹפֶל בָּא תָמִיד פִּתְאֹם־לְפֶתַע

אַךְ גַּם פִּתְאֹמוּתוֹ הִיא בְּמֵזִיד.

כָּךְ גַּם כָּעֵת מֵאֹפֶק וְעַד אֹפֶק

הוּא בָּא זוֹמֵם. וּכְאֶבֶן בְּעִתָּהּ

כְּבָר מַשֶּׁהוּ יַדוּי אֶל תּוֹךְ הָאֹפֶל

אַךְ הַמְּזִמָּה עֲדֶן לֹא נִגְלְתָה.

וּקְרִיץ בָּרָק בָּאֹפֶל הַקָּרוּעַ.

וְצֵאת הַחֲרָבוֹת מִנַּרְתִּיקָן.

מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן חֻצְפַּת מָטָר וָרוּחַ

הַמִּתְעַלְּצִים לִנְתּוֹץ אֶת הַשְּׁתִיקָה.

וְלִרְסִיסִים! יֵיטִיבוּ אוֹ יָרֵעוּ

נוֹתְצֵי שְׁתִיקוֹת, קוֹרְעֵי הַוִּילוֹנִים?

נֹאמַר לָהֶם: אַיְשֵׁר!

מָחָר יָטוּסוּ לַיָּרֵחַ

וְאָנוּ נִשָּׁאֵר פֹּה אַחְרוֹנִים.