וּכְשֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ כַּדּוּרוֹ – אָמְרוּ לוֹ:

“זֶה כַּדּוּרְךָ הָלַךְ לוֹ לְאִבּוּד.” –

וְהוּא יָצָא הַרְחֵק אֶל הַשָּׂדֶה

כְּדֵי לִמְצוֹא:

־ אֵיפֹה הוּא הָאִבּוּד הַזֶּה? –

וְלֹא מָצָא.

נֵצֵא אֶחָי

נֵצֵא אֶל הַזְּמַנִּים וְהַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּם

וּבְכֹבֶד־רֹאשׁ

וּקְצָת

רַק טִפְּ־טִפָּה עַצְבוּת־לֹא־תְגֻנֶּה

נָא נְחַפֵּשׂ:

לְאָן הָלְכוּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיוּ לִתְמוֹל?

נַפְשִׁי אוֹמֶרֶת לִי כִּי שָׁם

אוּלַי נִמְצָא בְּהֶסַּח־דַּעַת

אֶת כָּל הַכַּדּוּרִים הָאֲבוּדִים

שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ.