אֶת הַמָּוֶת אָנוּ חַיִּים לְשִׁעוּרִין.

אֶת הַחַיִּים – כִּשְׁטָר שֶׁלֹּא חָתַמְנוּ.

עַל־כֵּן כָּל שִׂמְחוֹתֵינוּ עֲיֵפוֹת לִכְפִירָתָן

וְהוּא רוּצוֹ שֶׁל הַלִּבְלוּב אֶל הַקְּמִילָה

וְהוּא רָזֵי הַבְּכִי וְהַתַּחְפֹּשֶׂת.

רַק יֶלֶד זֶה אֲשֶׁר לְשֵׁמַע צְוִיץ שֶׁל אֵי צִפּוֹר

אָמַר בְּמִין בִּטּוּל־שֶׁל־מִתְלַהֵב:

– הַבִּיטוּ אֵיזֶה צְוִיצֶר! –

הוּא לְבַדּוֹ עֲרֻבָּתִי לִי, כִּי:

אוּלַי!

חֵן־חֵן לְךָ הַיֶּלֶד הַכּוֹפֵר־וְלֹא־לִשְׁמוֹ

עַל כִּי בָּטַחְתָּ בְּצִפּוֹר אֶחָת וְנִגּוּנֶיהָ

כִּי הִיא – וַדַּאי.

לְיֶלֶד זֶה חִדַּשְׁתִּי גַם אֲנִי בְּתִינוֹקִית:

– נְשִׁיק! –

וְזֶה עִנְיָן שָׁלֵם.

עוֹשִׂים זֹאת כָּךְ:

מוֹרִים בְּאֶצְבַּע עַל הַגֹּבַה שֶׁלַּמֶּצַח

וְהוּא – כְּלֹא מֵבִין.

מוֹרִים שֵׁנִית – כַּנַּ"ל.

רַק בַּשְּׁלִישִׁית – שֵׁם־הַמְפֹרָשׁ:

– נְשִׁיק! –

וְהַמֵּבִין הֵבִין.

וְאָז בִּנְגּוֹעַ שִׂפְתוֹתָיו

בַּמֶּצַח הַפִּקֵחַ־לְהָרַע –

כָּל הַצָּרִים עָלַי

בְּלַהַט חָכְמָתָם הַמִּתְהַפֶּכֶת

סָגִים בְּבֶהָלָה

(אֲבוֹי לַמְבֻגָּרִים!).

– וַדַּאי! –

יָרִיעוּ חֲצוֹצְרוֹת הָאוֹר־וְכָל־צְבָאָיו.

– וַדַּאי! –

יָחֹג הַצְּוִיצֶר שֶׁלַּיֶּלֶד הַנִּלְהָב.

וְהֵד הוֹדֵד:

– וַדַּאי!