פראג, אילזא, אויגשפורג, איכנהויזן, הידרנום, לובלין¹

חיים ב"ר דוד שחור²

היה אחד המדפיסים החשובים ביותר בראשיתו של הדפוס העברי באירופה מחוץ לאיטליה. זכה והיה בין ראשוני המדפיסים בביהם, ייסד את הדפוס העברי הראשון באשכנז ולאחר מכן יחד עם בנו וחתנו – בפולין. בחיי נדודיו אתה מוצא לו רק אח אחד בעל שיעור קומה, והוא גרשם שונצינו, שגם הוא חי כל ימיו בארץ נוד³. אמנם הוא לא הגיע למספר ספרים כה רב כגרשם שונצינו.

מוצאו של חיים אינו ידוע במפורש, אב יש לשער שהיה איש ביהם, והשם שחור, שווארץ וגם צ’רני היה שגור במדינה זו⁴. אפשר שכבר היה בין הפועלים שעבדו בהדפסת הספר העברי הראשון שנדפס בפראג, והוא: “סדר התפילות”, פראג רע“ג (1512)⁵, אם כי אין שמו נזכר בו. ויש ללמוד זאת מן העובדה שהוא נזכר בשמו המפורש בין ה”מחוקקים" של הספר השני “סדר זמירות וברכת המזון”, פראג רע“ה (1514), והן לא היה בית דפוס עברי אחר בימים ההם בכל מדינת ביהם וסביבתה, שבו יכול היה חיים שחור ללמוד את מלאכתו, מלאכת הקודש, ולהתאמן בה כראוי. הזמן וכן המקום לא היו נוחים למדפיסים. הם מתאוננים על “קושי השיעבוד” (סי' 2) ועל “צרת אחינו בית ישראל שהגבירה” (סי 3), וקובלים: “כי צחקה צרה, והאויב שם אותנו לחץ מטרה, והצרות למעלה מראשינו עברו העברה, וספרי תורתנו לקחו ובערו בם בערה” (שם). הם מתאוננים גם על אנשים ש”עמדו עלינו לבטל מחשבותינו אשר יזמנו [להרבות ספרים ולהרביץ תורה]" (סי' 4) ועל “עצת אויבינו” (סי 5). גם כספם לא הספיק להם לפעולה גדולה, שהיתה כנראה בתכניתם. ולכן שיתפו בהוצאת ספריהם אנשים עשירים, שלא תמיד עמדו בהבטחותיהם וגרמו לעיכובים במלאכת הדפוס. חיים שידע את מלאכת הדפוס על בורייה והיה גם בעל מרץ ויזמה, נפרד מחבריו. לאחר שגמר את הדפסת ה“יוצרות”, רפ“ו (סי' 6), לקח אתו חלק הגון מן האותיות ושאר כלי הדפוס, ושמא גם קצת פועלים מומחים, והלך יחד עם בני ביתו לחפש לו מקום נוח ומתאים לעבודתו. ובניגוד למקובל נראה לי, כי כבר לא השתתף חיים בהדפסת ה”הגדה" המצויירת, פראג רפ“ז (1526)⁶, והאות שי”ן שבשנים מציוריה אין לה שום קשר לשם שחור כפי שסברו קצת חוקרים. על כל פנים אין שמו נזכר בה. וראוי להעיר, כי גם בתקופות נדודיהם לא נתבטלו המדפיס ועוזריו ממלאכתם. בכל מקום חנייה בדרכם עסקו בסידור וגם בהגהה. אבל הספר המודפס לא נקרא אלא על שם המקום בו נשלם.

תחנתו הראשונה בדרך נדודיו היתה אילזא (Oels) שבשלזיה. הוא הגיע לשם כנראה בשנת רפ“ט או עוד קודם לכן וקיווה למצוא שם, כמקובל על ידי מתן סכום כסף, זכות ישיבה וחסות אצל ההרצוג קארל מאילזא־מינסטרברג. אבל לא הספיק להדפיס שם אלא ספר אחד בלבד והוא: “חמשה חומשי תורה”, ר”צ (סי' 7), שהדפיס יחד עם שותף לספר זה, והוא דוד ב“ר יהונתן⁷. הגזירות המרובות שנחתו מדי פעם בפעם על יהודי שלזיה הראו לו לחיים, כי אין סיכויים שיוכל להמשיך בעבודתו ללא הפרעות. הוא לקח שוב את מקל הנדודים בידו ובא לנסות את מזלו באויגשפורג, שקרקעה היתה נראית לו טובה לעסק הדפוס. שם הדפיס החל משנת רצ”א⁸ ועד שנת ש' תשעה ספרים ובתוכם “מחזור” (סי' 12), “סליחות” (סי' 13) ו“ארבעה טורים” (סי 14). בנו יצחק⁹ וחתנו יוסף ב"ר יקר¹⁰, שנשתתפו כנראה בעבודתו במשך כל תקופת נדודיהם ולא נזכרו בשמותיהם, מופיעים במפורש בדפוסים החל מ“ארבעה טורים”, אויגשפורג ש‘. חיים מספר בשער הספר: כי אנשים באו אליו והתאוננו, כי אין ה“טורים” מצויים וגם אלה הנמצאים עדיין אצל אנשים משובשים הם, ואמרו לו: “עשה תעשה גם יכול תוכל. ואני בראותי שאלתם גדולה מהשגתי, כי בער אנכי מאיש וללכת באלה לא נסיתי, קראתי בשם חתני היקר, יוסף ב”ר יקר, ואמרתי לו… באשר אתה תלמודי ומדקדק, ועליך לחזק הבדק" (סי' 14). ומסתבר שיוסף עסק בהכנת טפסים לדפוס והיה המגיה הראשי. הוא גם קיבל מגיסו, ר' יעקב ב"ר ברוך, הגהות מידי ר' אברהם¹¹ ב“ר אביגדור מפראג שנדפסו ב”טורים" אלה. מלבד שיריהם של יוסף וגיסו יעקב נדפס במהדורה זו גם שיר שבח של אליהו בחור ששהה באותו זמן באשכנז¹² ושמא באויגשפורג עצמה. ומעניין, כי “ארבעה הטורים” הופיעו בשנה זו גם בפראג וגם בקושטאניטנא, ורק שנתיים לפני כן בקראקא (רצ"ח). בשנה האחרונה הורע מצב המדפיסים באויגשפורג ולא היה ביכולתם להדפיס את “הספרים הידועים” אשר הוסכם עליהם להוציאם לאור, כפי דבריו של יוסף (סי' 14). הם חיפשו דרכים שונות כדי להוציא את תכניתם לפועל ולהמשיך בהדפסת ספרים, וביזמת ר’ יצחק דיין מגינשפורג¹³ נתקשרו עם המומר פאוילוש עמיליאוש, שהיו לו קשרים טובים בחוגים בעלי השפעה. הוא נשלח בשנת 1541–1542 לאיטליה (פירארה), כדי לבדוק את האפשרות להקמת בית דפוס עברי שם על ידי חיים שחור ובשותפותו, וגם למכור קצת ספרים מספריו (תפילות, פירוש רש"י וארבעה טורים) לנוצרים. עמיליאוש לא הצליח כנראה בשליחותו ולבסוף פרץ ריב בינו ובין חיים שאפשר וגרם ליציאתו של חיים ובניו מאויגשפורג¹⁴. וכיון שעמיליאוש ראה, כי נפתח שוק רחב לספרים ביהודית־אשכנזית (“ספר המדות” ו“בבא דאנטונא”), התחיל הוא עצמו להדפיס באויגשפורג ספרים מסוג זה, בלי הזכרת שמו כמדפיס, שכן זה היה עלול להזיק לשוק ספריו. לפי דעתי, הספרים “דש ספר מלכים אין טויטשר שפראך” (אויגשפורג ש"ג–1543)¹⁵ ו“דש שמואל בוך” (אויגשפורג ש"ד–1544)¹⁶, המיוחסים לחיים ולבני ביתו, לא נדפסו אלא על ידי עמיליאוש. אותיותיהם של ספרים אלה (ווייבר-טוייטש) שונות מאותיות ה“תפילה בום גאנצן יאר”, איכנהויזן ש"ד.

בשנת ש“ג המשיכו חיים ובניו בנדוּדיהם והגיעו לאיכנהויזן. שם הדפיסו את ה”תפילה בום גאנצן יאר וואל בור טוייטשט“, “חמשה חומשי תורה” (שניהם בשנת ש"ד). משם המשיכו בדרכם ובאו להידרנום, והדפיסו שם: “סמנים על חדושי הבחיי” ו”סליחות" (שניהם בשנת ש"ו). ב“תפלה בום גאנצן יאר” עסק יוסף ב“ר יקר. לפי הקדמתו כבר יצאו תרגומים של התפילה ביהדות אשכנזית¹⁷ אבל לא כתרגום הזה, ובלשונו העממית: “עש איז אזא גרוש אנטר שאייד, אז צווישן איינם אלטן ווייבא, אונ' איינר יונגן מאייד”. הוא לא תרגם את הספר בעצמו אלא בחר באחד התרגומים הטובים שהגיע אליו; ואפשר לומר כי הוא ערך את התרגום. ודבריו שהוא עם הארץ ואדם פשוט אינם אלא דברי עניוות. ועלינו לזכור את דברי חותנו עליו, שהוא “תלמודי ומדקדק”, וכן מכתבו לגיסו ר' יעקב ב”ר ברוך (סי' 14), המעיד עליו שהיה בר אוריין. גם מחירו של הספר ידוע לנו, והוא לדבריו מחיר זול: כתר אחד (בהקדמה ל“תפלה” וכן בחתימה). הוא גם הודיע כי בדעתו להדפיס עוד ספרים ביהודית־אשכנזית, ושהוא כבר מתחיל בהדפסת ה“שמואל בוך”. אבל מסתבר, כי עמיליאוש הסיג את גבולם של חיים ובני ביתו והפריע את עבודתם ולא ראו אפשרות להדפיס את הספרים הללו שהבטיחו.

לא היתה להם ברירה אלא לחפש מקום פעולה חדש, ובחרו בלובלין; וכנראה משום הקלות שקיבלו לייסד בית דפוס חדש בעיר ומשום אפשרות לשווק יפה את ספרי דפוסם בפולין. נראה, כי עוד בשנת ש“ז הגיעו ללובלין והתחילו מיד בהדפסת ספרים¹⁸, אם כי רשיון רשמי לא קיבלו אלא בשנת שי”א. רק יוסף נפרד מהם בינתיים, כדי לראות אם יש אפשרות להאחז באיטליה או כדי לחפש שם שוק לספרי דפוסם. בשנת ש“ח הגיה יוסף בויניציאה “פירוש רש”י על התורה” (סי 21), ואפשר שגם יצא בהוצאתו. הוא לא הצליח באיטליה ולבסוף בא גם הוא ללובלין. ומסתבר משום שחותנו חיים מת בינתיים, בין שנת ש“ח לשי”א. ה“מחזור”, לובלין שי“א (סי' 24), הופיע רק על ידי יוסף וגיסו יצחק, וחיים כבר נזכר בברכת המתים. ב”סדור מכל השנה“, שי”ד (סי' 26), עוד נזכרו שני המדפיסים. אבל ב“חמשה חומשי תורה”, שי“ז, אין יוסף נזכר כלל ויצחק נזכר בברכת המתים בהזכרת שם בנו. נזכר בו חיים ב”ר יצחק היתום, שנתמנו עליו אפוטרופסים על פי בית דין. ונזכרים בו המחוקקים קלונימוס ב“ר מרדכי יפה (חתן דודו) ויעקב ב”ר דוד. אמנם אפשר, שגם אליעזר ב“ר יצחק מפראג, שהוקם על המלאכה, היה נכדו של חיים שחור ואחיו של חיים ב”ר יצחק. ומסתבר שגם יוסף ב"ר יקר כבר לא היה אז בין החיים ולא הניח בנים זכרים.

*

זכה חיים שחור ופתח ראש פרק בדפוס העברי בפולין וקלונימוס ב"ר מרדכי יפה, בעל נכדתו, ובניו המשיכו את מפעלו במשך שנים רבות בלובלין.

כמו חיים שחור בנו וחתנו כן השתמשו גם המדפיסים בני העליץ שייסדו את הדפוס העברי בקראקא (רצ"ד – 1534), ב“אותיות־פראג”; ואם כי שמואל העליץ הדפיס “תפילות מכל השנה” באילזא רצ"ו (1536) – אין למצוא קשר ישיר ביניהם ובין חיים שחור.

 

רשימת הספרים    🔗

פראג רע“ה – רפ”ו

1] סדר זמירות וברכת המזון. פראג רע"ה [1514] °4.

בספר נדפסו גם ציורים. בסוף הספר:

    נשלמו הזמירות / בשבחות ושירות

    בעזרת צר כל באמירה / פה בק"ק פראג הבירה

    על ידי מחוקקים הארבעה / בשנת לא תאונה אליך רע"ה

    ביום שני נגמר העניין / בששת אלפים למניין

    לחודש מרחשון ימים עשרה / ובזכות חקיקתם מצות ה' ברה

    יוצלו מכל צוקה וצרה / ותחזור ליושנה העטרה

    וישמחנו בבנוי כמו רמים / כה תפלת המחוקקים הנרשמים

            גרשם ב“ר שלמה הכהן ז”ל   מאיר בן הר“ר יעקב הלוי ז”ל

            חיים ב“ר דוד שחור שלי”ט   מאיר ב“ר דוד שלי”ט

            כותב תפילין מפרגא מכת"ם לדוד.

    ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה.

(אוניקום בספרית פראג; פר"א עמ' 3;

O. Muneles, Bibliographical survey of Jewish Prague I,p. 13, no. 2)

2] [סדור מכל השנה], פראג רע"ו [1515]. °4. [185 דף].

דף א' עמ' א' ריק והסידור מתחיל בעמ' ב.

בסוף הספר:

הנה כאשר ראינו צרת אחינו וקושי השיעוד עד אשר נתמעטו הספרים וסופריהם נתננו לבינו למלאכת הקדש להרבות ספרים. ואלה המצורפים אלינו בעזרת כספם וזהבם להוצאת המלאכה (חל) וחלק כחלק יאכלו.

        ישעיה בר אשר הלוי   יקותיאל בר יצחק דן ז“ל   בשיתוף גיסו שמואל בר דוד גומפל שלי”ט.

ובכן נחקקו התפלות, בעזרת יושב תהלות, מפותח בם פתוחי חותם קודש ליי אותם, ותהי השלמתן ביום ד' עשרים ימים בירח טבת שנת לא יסו“ר שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם פרשת י”י אלהי העברים נקרה עלינו ובזכות החקיקה ויהפך ער“ו ער”ו עד היסוד בה לקיים בנו ורע"ו כבשים כדברם ויזכנו לרב טוב הצפון, כי שם חלק מחוקק צפון, ויתן חלקנו עם האבות הקדומים, כתפלת המחוקקים החתומים:

        גרשם ב“ר שלמה הכהן ז”ל המחוקק   שלמה ב“ר שמואל הלוי ז”ל המחוקק   מאיר ב“ר דוד שלי”ט כותב תפילין מפרגא הנרמז מכת“ם לדוד המחוקק   מאיר בן הר”ר יעקב הלוי עפשטיין ז“ל המחוקק   חיים ב”ר דוד שחור שלי"ט המחוקק.

        נחקק פה בק"ק פרגא המפוארה.

(שט' עמ' 304–305, ס' 2065; ליטראטורבלאט דס אוריינטס כי“א עמ' 726–727; פר”ב עמ' 3–4).

3] חמשה חומשי תורה עם פירוש רש“י, חמש מגילות וההפטרות, פראג רע”ד–רע"ח [1514–1518]. °2.

מתוך החתימה בספר שמות:

ותהי התחלת חקיקת ספר בראשית ביום ראשון עשרה ימים לחדש סיון שנת ער“ד לפ”ק בשיתוף כמר ישעיה הורוויץ ב“ר אשר הלוי ז”ל וכמר יקותיאל ב“ר יצחק דן ז”ל כי עליהם היה מוטל להוציא לצורך המלאכה כי בבקר יאכלו עד ולערב יחלקו שלל. ובתוך כך נתגלגל הדבר שכמר זלמן בומסלא עקר דירתו ממדינת פיהם למדינת רוסיא והעמיד תחתיו גיסו ר' שמואל ב“ר דוד גומפיל י”ץ ור' שמואל קבל עליו שעבודו בק“ס ובת”ח¹⁹ ובשבועה דאורייתא להוציא כל צרכי המלאכה בצירוף ר' ישעיה הורוויץ הנ“ל וכל זה לא נתנו לבם ונתעכבה המלאכה בגרמתם שנתים ימים יותר שלא קיימו שעבוד' ולא הוציאו כמוטל עליהם והביאו עלינו הזיקות מרובות וידם היתה תקיפה עלינו להכריחם ולהחזירם למוטב עד שבתוך כך הלך ישעיה הורוויץ ז”ל לעולמו והניח חיים לכל ישראל. וקם בנו כמ“ר זלמן תחתיו וביקשנו ממנו להוציא לצורך המלאכה תחת אביו ושלא לבטל המלאכה כמו שעשה אביו. והשיב קטני עבה ממתני אבי‘, אבי’ יסר אתכם בשוטים ואני מייסר אתכם בעקרבים. וגם משמואל בקשנו לקיים שעבודו והתרינו בו פעמים ושלש ופנה עורף ולא שת לבו גם לזאת. וכאשר ראינו שהכבידו את ליבם ועמדו במרד' מאז התחלנו בר”ח תמוז שנת כל רואיה' יכירו המחוקקי“ם כי הם זר”ע ברך ה' בעזרת שוכן שמים ושמנו ה' מבטחנו להוציא הדבר מהכח אל הפועל ולסיים מלאכת שמים על הוצאתנו. וישמעו כי באנו לבקש טובה על ישראל ולהרבות תורה וילכו בשרירת לבם בערכאות של גוים וע“י גוים ובטלו המלאכה עד שהשגיח ממרום עלינו ונתן לנו רחמים לפני העירונים יר”ה והותר לנו לעשות מלאכתינו. ומי שהפיר עצתם הוא יפר עצת כל הקמים עלינו לרעה ויסייעינו לסיים מלאכת הי"י ותורתו אמן. כה תפילת המחוקקים הנרשמים המחזיקים בדת האל ובתורתו.

אחרי כן בא השיר:

    והנה אנחנו חמשה מחוקקים הנחקקים לזכירה /

        ראינו בצרת אחינו בית ישראל שהגבירה

    ומתוך זה נשתכחה משיבת נפש ועינים מאירה /

        ונתננו לבינו כי היא נתנה לנו לשמירה

    ועל ידי אבי הנביאים שהסתכל באספקלריא המאירה /

        ובהגרמת השתכחותה באנו אל אדוננו שעירה

    ונתקיים בנו תוכחת אסתירה /

        והנה אנחנו בגלות בארץ ביהם בפרגא הבירה

    ונתמעטו הוגי בפנינים יקרה /

        וכששאלנו מדוע לא תהגו בתורה שהיא לכם עטרה

    והשיבו לנו בנפש מרה /

        על כי צחקה צרה

    והאויב שם אותנו לחץ מטרה /

        והצרות למעלה מראשינו עבר"ו העברה

    וספרי תורתינו לקחו ובערו בם בערה /

        ובשמענו תשובתם הנכוחה והישרה

    אחז בשרינו פלצות וסערה /

        וכיווננו לבינו להרבות ספרים ולהרביץ תורה

    ובכן חקקנו ה' חומשי תורה מצות יי ברה /

        מדוייק בחסירות ויתירות מכל סיג נשמרה

    פתוחות וסתומות כנתנו למחק"ק בעלותו ההרה /

        והקריאה בדיוק רב כמו שנתנה מפי הגבורה

    למען ירוץ הקורא בו ורש לא שמע גער"ה /

        ואצל כל סדרא וסדרא ההפטרה

    ואחריו חמש מגלות ידינו להתפארה /

        ופירוש רש"י אצל כל עמוד ועמוד מסודר בתפארה

    ולא נמצא בו טעות עשרה /

        ובזכות זה ישמחנו יוצרינו ותגל העקרה

    נשלם שנת ופרשת ושמתי פדות בין עמי ובין עמך

        למח“ר יהיה האות הזה ויעש י”י כן מהרה

    ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו

        שנים ועשרים יום בטבת בחמש אלפים ורע"ח ליצירה

    כי י“י שופטנו, י”י מחוקקנו, י“י מלכנו, י”י מושיענו,

        והוא יהיה לנו לעזרה

    לגאלינו ולשמחנו בבנין בית הבחירה.

והמדפיסים הוסיפו בפרוזה:

הנה כאשר ידוע שכמר זלמן בומסלא הנחתם יקותיאל ב“ר יצחק דן ז”ל היה בתחלת בצירופינו בהתחלת החקיקה ובתוך כך עקר דירתו ממדינת ביהם למדינת רוסיא ולא רצה להוציא עוד על המלאכה מרוב ההוצאה וריחוק עקירת דירתו. ומאז גיסו כמר שמואל ב“ר דוד גוימפיל י”ץ נכנס תחתיו והוציא במקומו לחלקו בעין יפה וחיבב את המצוה ונגמרה על ידו לכן אין המצוה נקראת אלא על שם הגומרה. ואנחנו ה' מחוקקים בראותינו דעתו ורצונו של כמר זלמן הנ“ל וההרשאות שנתן לו קבלנוהו בצירופנו במקומו וחלק כחלק יאכל וכל כלנו לקח איש חלקו ושאר ההוצאות נתננו מכיסינו והמלאכה עשינו בידינו נמצא שזכינו בשתיהם בהוצאה ובעשייה ובזכות זה ינחמינו המקום בכפלים בהר הקדש ובירושלים אבכי”ר²⁰ שמואל בר דוד גומפיל י"ץ.

    מלכנו מתעלה, אויבינו ככלה, ירידתנו תעלה, רצונינו מלא,

        בזכות חקיקת ספרים

    מתעלה מלכנו, ככלה אויבינו, תעלה ירידתנו, מלא רצונינו,

        המאיר לארץ ולדרים

    אויבנו ככלה, מלכנו מתעלה, רצונינו מלא, ירידתנו תעלה,

        קרן בן דוד תרים

    ככלה אויבינו, מתעלה מלכנו, מלא רצונינו, תעלה ירידתנו,

        חיים וחסד חננו מכל עברים

    ירידתנו תעלה, רצוננו מלא, מלכנו מתעלה, אויבינו ככלה,

        בניין שלמה יכונן בראש ספרים

    תעלה ירידתנו, מלא רצונינו, מעלה מלכנו, ככלה אויבינו,

        עוד גרשם הכהן ידיו ירים

    רצונינו מלא, ירידתנו תעלה, אויבנו ככלה, מלכנו מתעלה,

        שמו־אל אלים לדור דורים

    מלא רצוננו, תעלה ירידתנו, ככלה אויבינו, מתעלה מלכנו,

        כה תפלת המחוקקים הנזכרים:

        גרשם ב“ר שלמה הכהן ז”ל המחקק   מאיר בן הר“ר יעקב הלוי עפשטיין ז”ל המחקק   שלמה בר שמואל הלוי ז“ל המחקק   חיים ב”ר דוד שחור שלי“א המחקק   מאיר ב”ר שלי“ט המחקק   כותב תפילין מפרגא לדוד מכת”ם וכן נחקק וחתם.

    נחקק פה בק"ק המפוארה בפרגא הבירא /

        אשר השגחת השם יתעלה עליה תדירא.

(שט' CB עמ' 7–8, סי' 31; ליטראטורבלאט דס אוריינטס כי“א עמ' 727; פר”א עמ' 2–3).

4] תפלות מכל השנה, פראג רע"ט [1519]. 8°. [197 דף]7; בלי מספרי הגליונות ובלי מספרי הדפים.

דף א' עמ' א' ריק, ועמ' ב' מכיל תפילת “מה טובו” בתוך מסגרת. בסוף דף 194 עמ' ב':

    מעת חרב בית י"י אלהינו ולשמה הושתו ערי

    אין שלום ליוצא ולבא סביבותי צרי

    ירדה לארץ תפארתי אפסו סופרי ונתמעטו ספרי

    רב הנדוד גרמה ביטול התורה שהיתה שומרי מכל עברי

    מאז בזכרי זאת תסמר על כל בשרי שערי

    כחי עזבני ופלצות אחזני ורעדו כל אברי

    תרתי בלבי להרבות ספרים להגות בהם זקני ונערי

    מזרה ישראל יקבצנו בזכות זה וישמור כרועה עדרי

    הנה זאת חקרנוה כן היא מנביאי ועקרי

    משמיע שלום מבשר טוב ובא להחזיר כתרי

    חזק אתריך הרחיבי מקום אהלך יאמר לשערי

    קבץ יקבץ נדחי עמו כאשר הבטחנו לגדור גדרי

    קולי שמע י"י בינה הגיגי האזינה אמרי

    ועל כן אנחנו חמשה מחקקים אשר שמותינו בתחתית חתמנו יחד בהסכמה אחת הסכמנו

    להרבות ספרים ולהרביץ תורה קבלנו עלינו וקיימנו

    ובכל מאמצי כחנו אותנו למלאכה זו הקדמנו

    וכל דבר נמבזה ונמס אוה החרמנו

    ובמלאכת הקודש הזאת בעזרת השם חיל עצמנו

    ונגד המלעיבים והמלעיגים פנינו כחלמיש שמנו

    ובזכו זה יסלח לנו השם יתעלה את אשר חטאנו

    ואף כי עמדו עלינו לבטל מחשבותינו אשר יזמנו

    וגם נגדם לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומת נחשת הושמנו

    ובמחשבתם הרעה ובגזומם הרבים חסדי השם כי לא תמנו

    וברשת אשר פרשו ובמכמרתם אשר לרגלינו טמנו

    המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו

    ואת כל שעבודנו במלאכה זו בעזרת עשה כל במאמר שלמנו

    ותפלות מכל השנה על הוצאתנו התחלנו וסיימנו

    ולזכרון לפני אלהינו אשר עד כה עזרנו חתימתנו הרשמנו.

והסיום הוא בפרוזה:

ותהי התחלת החקיקה בתפלות הללו יום ג' ח' תמוז שנת איה העד“ר נתן לך. ובזכות זה יקויים לנו עבדו את י”י בשמחה וג[י]לו ברעד“ה. והשלמתן היתה יום ו' ח' אלול שנת עט”ר ישראל בתפארה. ונחקקו פה בק"ק פראג הקהלה המפוארה.

        גרשם ב“ר שלמה הכהן ז”ל המחק“ק   שלמה ב”ר שמואל הלוי ז“ל המחק”ק   מאיר בן הר“ר יעקב הלוי עפשטיין ז”ל המחק“ק   מאיר ב”ר דוד שלי“ט כותב תפילין מפראג הנרמז מאיר מכת”ם המחק“ק   חיים ב”ר דוד שחור שלי“ט המחק”ק.

לאחר מכן נדפסו עוד קדיש ו“רבונו של עולם” הנאמר בברכת כהנים. בסוף הספר (דף 197 עמ' א') נדפסה שנית תפילת “השכיבנו”. ואפשר שחזרו המדפיסים והדפיסו תפילה זאת משום שבפעם הראשונה נדפס בתפילה זו (דף 47 עמ' ב') בטעות “סטן” במקום שטן.

(אוניקום בספרית שוקן; פר"ב עמ' 5).

5] [מחזור לכל השנה ב' חלקים], פראג רפ“ב–רפ”ה [1522–1525]. 2°. 146?; 133 דף.

בסוף החלק הראשון:

    ותשלם מלאכת עבודת הקדש ביום ה' בתמוז שנים ועשרים לחדש שנת… ארפ"א…

בסוף החלק השני:

    הנה אנחנו מחוקקים שנים / נתנו לבינו למלאכת שמים

    להרבות תורה ולהראות כבודה / וחקקנו תפלה שהיא במקום עבודה

    בכן נשלם מחזור חלק שני / בעזרת הגוזר ואין מניא

    לחבר זה עם זה במערכות / ולא יחצו עוד לשתי ממלכות

    ותהי השלמתו בהוצאה ובמעשה על ידינו / שנת הפ"ר עצת אויבינו

    היום יום ה' לאב חצי החדש / ונגמרה מלאכת הקודש

    ובכן יזכנו לבניין בית עולמים / כה תפלת החקקים הנרשמים

          מאיר מכתם לדוד ז“ל כותב תפילין מפרגא המחקק   חיים ב”ר דוד שחור שלי"ט המחקק.

(שט' עמ' 368, סי' [2445]; צייטשריפט פיר הבראישה ביבליוגרפי כ“ט עמ' 191; פר”ב עמ' 6).

6] הא לך יוצרות מכל השנה, ובסדר עדת מי מנה, בכן יהי רצון מאת שוכן מעונ‘, לעורר אהבתו הישנה, ונזכה לעלות ברננה, לציון קריה נאמנה, כה מתפללים בכוונה, המחקקים מאיר וחיים, לאל השמים, שישי ועלזי פראג, כי הלבשנוך עדי עדים, נחקקנו בך המאירה עיני’, כי ממך תצא תורה ודבר יי מירושלים [1526]. °4 [90 דף].

בסוף הספר:

ותהי השלמתה היום יום ו' י“ז לחדש אדר שנת נשא מרו”ם עינינו עזרו בימינו מאיר בר ז“ל כותב תפילין מפראג הנרמז מכת”ם לדוד המחוקק.

(שט' עמ' 425–426, סי' 279; ליטראטורבלאט דס אוריינטס כי“א עמ' 727; פר”ב עמ' 6).

אילזא ר"צ

7] [חמשה חומשי תורה עם חמש מגילות והפטרות], אילזא ר"צ [1530]. °2.

ידוע רק אכסמפלר אחד הנמצא בספריה על שם בודלי באוקספורד. בהתחלת “בראשית” עמוד שלם המכיל חותמו של הדוכוס קאריל, ולמעלה נדפס:

נחקק פה בק“ק אילזא תחת (הממ) ממשלת הדוכוס קאריל יר”ה וזה הוא חותמו. מלך מלכי המלכים ברחמיו ירום ויגביה כוכב מערכתו ויאריך ימים על ממשלתו.

בסוף הספר:

נשלמו חמשה חומשי תורה עם חמש מגילות והפטרות כסדרן היום יום ששי חמשה ימים לחדש אב שנת ר"ץ לפרט קטן על הוצאת שני המחקקים הנרשמים:

    נאם דוד בר יהונתן ז“ל המחקק   חיים בר דוד שחור שלי”ט המחקק. (שט' עמ' 13, סי' 63; פר"ב עמ' 30).

אוינשפורג רצ"א–ש'

8] [סדור מכל השנה], אוישפורג [!] רצ"א [1531?].

בסוף הספר:

נשלם היום יום ו' י“ב שבט פרשת ארדו”ף אשיג אחלק שלל לאלף הששי נדפס בעיר אוישפורג על ידי חיים בר דוד שחור שליט הצעיר במחקקים.

נ“ל שיש למצוא את פרט השנה מלה הראשונה “ארדוף”. לדעת שט' עמ' 306 סי' 2072 פרט השנה הוא רצ”ד?, ויש להוסיף עוד ג' מ“אשיג” ל“ארדוף”; פר"ב עמ' 31. – אוניקום בספרית ברלין.

9] [פירוש רש"י על חמשה חומשי תורה וחמש מגילות], אויגשפורג רצ"ג [1533]. °4.

מ“ז גליונות בני 4 דפים וגליון מ”ח – 3 דפים = 191 דף. מספרי הגליונות נדפסו מעל לעמודים. – דף א' עמ' א' ריק ובעמ' ב' מתחיל הפירוש. שני המזלות, עקרב ואריה, מקשטים את התחלות החומשים ואת ראשית המגילות.

בסוף הספר:

נשלם פי' רש“י על חמשה חומשי תורה וחמש מגילות בעזרת שוכן שחקים היום יום ג' י”ד לחדש טבת לאלף הששי שנת חיי“ם ב”ר דוי“ד ז”ל המחוקק נדפס באויגשפורג הבירה.

(שט' עמ' 2344–2345, סי' 6927/7; פר"ב עמ' 30–31.

10] [סדר של פסח]. נחקק בעיר אויגשפורג על יד המחקק חיים בר דוד שלי“ט שנת רצ”ד לפ"ק לאלף השישי [1534]. °8 [23] דף.

בסוף הספר:

נשלם הסדר של פסח היום יום א' ג' שבט לאלף הששי, שנת לפ“ק חיי”ם ב“ר דו”ד שליט המחוקק.

(צדנר עמ' 440; פר"ב עמ' 31. – אכסמפלר על קלף בבריטיש מוזיאום וקטע על נייר בידי מר א. קלאגסבאלד בפאריז).

11] [אגרות שלומים]. נחקק באויגשפורג הבירה בחמשת אלפים רצ"ד ליצירה [1534] על יד חיים המחקק. 16°. [31 דף].

ס"ב מכתבי לימוד עם מליצות בדרך שירה בסימן שמות האנשים מקבלי המכתבים. לאחר מפתח המכתבים בראש הספר מסביר המחבר האנונימי את סודו של הספר:

התחלתי בעניין המבקש כי כן דרך העולם לבקש אדם מחבירו. וחברתי אחריו עניין מיאון כי כן דרך העולם שממאן אדם בשאילת חבירו. וחברתי אחריו ענין כעס והתראה כי כן דרך העולם לכעוס על מי שממאן בבקשתו ומתרה אותו שיזהר ממנו. וחברתי אחריו עניין רצון והכנעה כי מאחר שאדם רואה שחבירו כועס עליו אז הוא משים אל לבו ומפייסו. וחברתי אחריו עניין בטחון כי דרך העולם כשאדם רואה שחבירו מכניע לפניו אז הוא מבטיחו על איזה דבר. וחברתי אחריו ענין אהבה וחבה כי כן דרך עולם בשני חברי' (שמתירין) [שמכירין] זה את זה אז הן נותנין זה לזה מתנות ומבשרין בשורות טובות זה לזה, זה כלו בקשה.

מעניין הוא השם אדם שלו נכתב מכתב סי' א. גם קצת מהדי הזמן נשמע במכתב זה:

הנה מודענא לכון ק“ק פלונית על אודות הבלבולים והפלאות המבהילות והמתרגשות בעו”ה כי אדונינו יר“ה תבע ממנו סך פלוני קצוב והיינו ממאני' בדבר עד שעלה חמת האדון מאד והוצרכנו להיות נאותים בדברים כי כן דרכו של אומה זו שאמרה תמיד הב הב ומתרפס ברצי כסף. והנה חזרנו על כל הצדדים והיינו גובים מכל דרי שכונותינו ולא הונחנו בית אשר אין שם מ”ס. וכל זה איננו מספיק הארי כי נתננו כל אשר לנו ואפס כסף… לכן הסכמנו יחד בלב אחד ואגודה אחת ובראשינו מהר“ר פלוני יצ”ו יתר רבותינו לגבות מאחינו הקרובים והרחוקי' היושבים תחת אדוננו יר"ה להיות גם כן נושא במשא העדה אשר תכבד עלינו העבודה. וגם כן תוכלו להבין כי זה תקין טובת המדינה הזאת כי העיר הזאת כלילת יופי משוש כל הארץ עטרת ראשינו עתה בגלותינו ועליה תלויות עינינו כי מחמת כמה עניינים שם וארץ פליטה וערי מקלט תחשב וכל המדינה הזאת תלויה בה.

במכתב סי' מ' מוכיח אב את בנו על שהוא נגרר אחרי המשחקים והוא כותב לו: “ולא תלך אחר השחוק פן כל השומע ישחק”.סֻ

(שט' עמ' 515, סי 3370; פר"ב עמ' 31).

12] [מחזור כסדר האשכנזים], אויגשפורק רצ"ו [1536]. °2. [255 דף].

הדף הראשון עמ' א' ריק, ובעמ' ב' מתחיל המחזור. בסוף המחזור:

נדפס ונשלם המחזור כסדר האשכנזים ביום ג יא ימים לחודש אייר שנת ברי“ח ניח”ח ארצ“ה אתכם לפרט קטן באויגשפורג הבירה על ידי חיים המחוקק בר דוד שחור ז”ל.

(שט' עמ' 369, סי' 2448; פר"ב עמ' 31).

13] [סליחות], אויגשפורג רצ“ו [1536]. °2 קי”ו, [2] דף.

ר"א סליחות וקטעי סליחות, כפי המנהג. בסוף הספר (אחרי המפתחות):

נדפסו ונשלמו הסליחות ביום ו ד לחודש תמוז שנת ברי“ח ניח”ח ארצ“ה אתכם לפרט קטון באויגשפורד הבירה על ידי המחוקק חיים ב”ר דוד ז"ל.

הקולופון נדפס בטעות תחילה בסוף דף קטו, ב, בלי שינוי כל שהוא. ידועים גם אכסמפלרים על קלף.

(שט' עמ' 431, סי' 2834; פר"ב עמ' 31).

14] ארבע טורים אשר חבר הרב רבנו יעקב, אויגשפורג ש' [1540]. °2. פד, ע, מד, קיב, [2] דף.

בשער כתוב:

אקרא אליכם אישים, רבנים בחורים צעירים וישישים, חכמי חרשים, נבוני לחשים, כל העדה כולם קדושי‘, מהר החלצו חושים, הכינו והכונו לקראת, יופי הדרת, ספר הארבע טורי’, תפארת הבחורים, נדפס ברוב עיון וחקירה, שנת ה' אלפים ש' ליצירה, פה אויגשפורג הבירה, על ידי המחוקקים הנזכרים, בסוף כל הארבעה ספרים, ואמנם העירוני להדפסת ספר זה רוב לומדי תורה שבאילו הגלילות באמרם אלי יום יום הנה ספרי הארבעה טורים, הם הולכים וחסרים, ואתה למה תחטא ותאשם, קום עשה לך שם, כשם הגדולים בדפיסתם, אכן תדקדק היטיב בהגהתם, כי הנה הטורים הקדומים, כולם נמצאו בעלי מומים, ועלו שמיר ושית, כי אין בית, אשר אין שם מת, אמרו לי באמת, ובפרט שני החלקים האחרונים, עלו כולם קמשונים, ואתה תסקל המסילה, והיית לשם ולתהלה, תזרוק הקליפות ותשמור המאכל, כי עשה תעשה גם יכול תוכל, ואני בראותי שאלתם גדולה מהשגתי, כי בער אנכי מאיש וללכת באלה לא נסיתי, קראתי בשם חתני היקר, יוסף בר יקר, ואמרתי לו השמעת מה אלו שואלים, ואין מסרבין לגדולים, ראה דבריהם טובים ונכוחים, ושומע אין להם מאתי, כי לחם ושמלה אין בביתי, ואני ראיתיך מצליח לזאת המלאכה, כי אתה תרד לעומק ההלכה, באשר אתה תלמודי ומדקדק, ועליך לחזק הבדק, נקומה ונמלא משאלותם, אולי יעמוד לנו זכותם, ונתחיל ונסיים מהר, כי מסייעין לבא לטהר, ובכן אזרנו כגברים חלצינו, ואל המלאכה שמנו פנינו, כיד ה' הטובה עלינו, וטרם התחילינו יגענו בכל יכלתינו, עד כי הגענו לרשותינו, ספר מדויק ככל חפצינו, מוגה בדקדוק רב, מפי הרב, מורינו ואלופינו, הגאון מהר"ר אברהם מפראג מאור דורינו, ומתוכו הגהנו מלאכתינו, כל דף ודף בהעבירנו, פעמיים ושלש בכל כחינו, גם לא שקלנו על כפינו, מלהוציא זהבינו וכספינו, על יופי הכתב והנייר והדיו כפי השגתנו, עד כי לפי דעתינו, לא ימצא בהם שמץ פסול מצידינו, כאשר תחזינה עיניכם ועינינו, ובכן האל יזכינו, לראות בביאת גואלינו, ובבניין בית מקדשינו, וכן יהי רצון במהרה בימינו, כה מתאוה ומשתוקק, עבדכם חיים בר דוד המחוקק.

בסוף חלק חשן המשפט (דף קיב) גומר אליהו בחור המחבר הנודע את ההלל על הספר:

ויהי כראות אליהו הלוי והזמר, הספר הזה בשלמותו תם ונגמר, וישא משלו ויאמר:

    ארבע טורים / מראש מורים / רבי יעקב / בן רב אשר

    אורח חיים / אל שמים / איכה לעבוד / יתן פשר

    יורה דעה / דין יציע / אסור התר / פסול כשר

    אבן עזר / דינים פזר / איש עם אשה / איך יתקשר

    חשן משפט / כיהושפט / כל דין ידין / או יתפשר

    הוציא לאור / חיים שחור / הוא המדפיס / כתוב יושר

    הוא וחתנו / יוסף ובנו / יצחק עמו / עשו קשר

    זה הספר / לא יֵחָפר / אל כל חכם / הוא טוב תֶּשֶר

    ושאר טורים / אליו דומים / כדמות יתוש / אל הנשר

    לכן קום דוד / וקנהו עוד / כי הוא טוב לך / מכל עושר

    נגמר סמוך / אל חדש בו / עברנו ים / בלתי גשר

    ככה מעיד / על כל דלעיל / אלי“ה המח־/ ב”ר בן אשר.

ומעבר לדף:

נוסח כתב שלח אחד המחוקקים לגיסו יעקב בר ברוך זלה"ה:

אהו' יעקב בר ברוך, יהי מקורך ברוך, ושמח באשת נעוריך, רוכב שמים בעזרך, הלא ידעת ידיד נפשי את אשר עוררתני להדפיס הארבע טורים ולדקדק היטב בטעויותיהם וגם לחדש בם איזה דבר חדוש מתוך הטורי' שלך אשר הגהת אות באות מתוך הטורים של אלופינו הגאון מה“ר אברהם מפראג יזיי”א. ואני בהכירי מיעוט ערכי וקוצר ידיעתי יראתי לגשת אל המלאכה אכן אהבתך קלקלה השורה, כי נפשי בנפשך קשורה. אמנם ראה ידידי גם ראה כי לא שמעתי לקולך להדפיס בספר הזה כל אותם ההגהות הארוכים אשר חדש בהם הרב הנ“ל בראותי אותם בלתי מועילים כל כך ואף כי הכרחיים למתלמד בספר הזה. וכמעט אומר שרוב הגהותיו מבלבלים על המתלמדים בו. וכן הסכימו עמי על ככה כל מיודעי אשר הראיתים להם. ולכן בחרתי לאחוז דרך קצרה ולא כתבתי רק המראה מקום באיזה פרק ימצא כל דין ודין או כשמביא בעל הטורים איזה דין בטור אורח חיים על דרך משל ומשנהו בטור יורה דעה אז כתבתי בגליון בי”ד סימן פלוני. ואם משנהו באבן העזר כתבתי בא“ה סימן פלוני. ואם בחושן המשפט כתבתי בח”ה סימן פלוני וכן כולם. ולפעמים משנה דין אחד באותו טור עצמו ואז כתבתי בסתם בסימן פלוני. גם לפעמים כתבתי פירוש איזו מלה קשה הכל כמו שמצאתי בהגהות הרב הנ“ל. וידעתי כי תנעם מלאכתי זאת בעיניך ובעיני כל חכם לב כמוך. ובהיות כי במראה מקום אשר כתבתי בספר הזה לא נזכרו רק שמות הפרקים ובאולי יש מן התלמידים שלא ידעו מקום תחנות הפרק באיזו מסכתא היא לכן אמרתי להדפיס בסוף הספר הזה כל המסכתות והפרקים מכל התלמוד ואוציא במספר צבאם לכלם בשם אקרא באופן יהיה הספר הזה שלם בכל מדותיו, והיו אותות אותותיו. ואתה ידידי אזור נא כגבר חלציך להגיה עוד הספרים הידועים כאשר צויתיך אשר דעתנו להדפיסם בעזרת השם יתעלה. ועליך וכיוצא בך יאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים וכו‘. ואני בראותי יופי זאת המלאכה, עשויה כתקון וכהלכה, נתתי לאל שבח וברכה, ופתחתי פי ואמרתי ככה: י’תברך ו’יתעלה ס’ולח פ’שע וחטאה, רם ומתנשא גאה גאה, על כל שבח תהלה והודאה, שהחיינו וקימנו לזאת השעה, להשלים הטורים הארבעה, אשר אין בהם מאומה רעה, רק כולם תועלת והנאה, ותשלם המלאה היפה והנאה, ביום א’ ר”ח אדר בתראה, ובכן אלק עילאה ותתאה, יזכנו לראות ישועה הנבאה, ויעקור מארענא פולחנא נוכראה, ויקבצנו בירושלים לשנה הבאה, כה מתחנן בנפש שפלה ומדוכאה, צעיר המחוקקים יוסף ב“ר יקר ז”ל הי"ד.

ועדין לא נשלמו תהלותי / ואפתח עוד בשיר שפתי:

    יתברך אל / כח ולאל / הוא נותן אל / כל גבורים

    ובלי חסדו / או מסעדו / איש את ידו / בלתי ירים

    סמך אותי / עם סיעתי / עד סימתי / ארבע טורים

    פריו קודש / הוא נתחדש / בו בחודש / חל הפורים

    בחור תראה / הן תשתאה / ספר נאה / בהדורים

    רבה הון מה / לך תתמהמה / פן יהיו מ־/ הר נמכרים

    ישמח יסגא / כל בם הוגה / כי ממשגה / הם נשמרים

    קונים מהם / יהגו בהם / הם ובניהם / עד דור דורים

    רבון עולם / צופה נעלם / עמך נכלם / מן האומרים

    זה עוד כמה / אחרו פעמי / מושיעכם מ־/את הצרים

    לכן האל / אנא הואל / מהר גואל / לנפזרים

    הן לך עד כה / ישפוך שיחו / דַכָּא המחו־/קק הספרים.

    חיים בר דוד ז“ל המחוקק   יוסף בר יקר ז”ל הי“ד המחוקק   יצחק בר חיים שלי”ט המחוקק

ובסוף שמות המסכתות והפרקים:

וכראות כמ“ר יעקב ב”ר ברוך איש מישרים, מיחידי הסגולה הדרת הבחורים, את הוד תפארת אלה הארבע טורים, אז התחיל לשורר וקול להרים, ואלה הדברים:

  רב לי עוד יו־/סף אחי חי / עם חמיו לי / כשני אחי

  השמיחוני / כי הראוני / ספר זה בו / חפצו טוחי

  אחריו צמאה / נפשי במאד / ולשוני הוד־/בק מלקוחי

  מה רב טובו / גם מה יפיו / בו יערוף כ־/מטר לקחי

  עליו אין גומ־/רין ההלל / אף כי אנ־/כי בשבחי

  כי הוא מוגה / אף אם הוגה / מרבי שמ־/עון בן יוחי

  אעתיר לאל / שיושיעם / וספרים יע־/שו כה לחי.

(שט' עמ' 1185–1186, סי' 7/5500; פר"ב עמ' 31)

15] ספר אבקת רוכל, נדפס על ידי המחוקקים הנרשמים בשולי הספר מוגה בעיון רב בכל יכלתינו כיד ה' הטוב' עלינו והיתה השלמתו פה אויגשפורג הבירה בעזרת ה' ובישועתו שנת ונקם ישיב לצריו ו־כפ"ר אדמתו עמו [ש' = 1540]. ° 8[18 דף].

המדפיסים לא נרשמו בסוף הספר, והם: חיים בר דוד, יוסף בר יקר ויצחק בר חיים. – הספר מיוחס לר' מכיר, וזוהי המהדורה השלישית. המהדורה הראשונה נדפסה בקושטא רע"ו.

(שט' עמ' 1640, סי' 6196/2; פר"ב עמ' 31).

16] [סדור מכל השנה ו]הגדה של פסח, אויגשפורג רצ"ו–ש' [1536–1540]. °16.

נשארה רק ההגדה בידינו (אוניקום בספרית שוקן): 14 דף. המספר,כא' כמספר הגליון, בעמ' 11 למטה, מעיד, כי ההגדה אינה אלא שריד מסדור.

בסוף ההגדה:

נדפס על ידי חיים בר דוד שחור ז"ל המחוקק.

(ספרי הגדה תערוכת חג-הפסח תשט"ו, ספרית שוקן ירושלים, עמ' 7, סי' 7).

איכנהויזן ש“ד–ש”ה

17] קומט הער איר ורומן ורויאן, דא ווערט איר הויפש דינג שויאן, איר ווערט עש וואל גיוואר, איין תפלה בום גאנצן יאר, וואל בור טוייטשט אונ' בשיידליך, דרום קומט אונ' קויפט וויידליך, איר ווערט זי זונשט בורזוימן, דען זיא ווכשן ניט אויף דען בוימן, אויך איז זי ניט צו טוייער, אום איין קרונן איז זי אוייער, אונ' עטווז נעהר הלט איר אוייך שטארק, גידרוקט צו איכנהויזן אין דעם מארק, אין דעם יאר זא מן צילט דרייא הונדרט אונ' ויר [1544] גוט העלף אונש דש וויר זי בולענדן שיר, אמן. °8. [167 דף].

הקדמת המדפיס יוסף בר יקר:

עש מוזן דאראן ביקענן, אל די אויף דער וועלט זענן, אונ' איז וואר און אלי פעל, דש דש לשון הקודש איז דש זעמיל מעל, בון דען אנדערן שפרוכן גאר, מן קאן איימש וואל ווייזן אונ' מאכן וואר, אויז דער תורה ווען עש עטווש געלט, דש דר מיט איז בישאפן די וועלט, אונ' איז די תורה דינן ווארדן געבן, אונ' אנדרי ספרים מיר דר נעבן, אונ' איז לויטר אונ' ריין, אלי שפרוכן און גישענט, דארום מן עש לשון הקודש נענט, דרום איז ניט מינדרש דראן, ווער עש בור שטיט אונ' וואל קאן, אונ' דרינן טוט זיין גיבעט, דש ער בור גוט ית' שטעט, מיר איז אנפפנגן אונ' אן גינומן, דען אל די דא זוינשט קומן, אונ' ביטן אין איינר אנדרן שפרוך, ווען זי שון שרייאן גאר הוך, אבר אז איצונד שטיט אונזר זאך, זא וינדט מן לנצם אונ' גימאך, לוייט די עש וואל בור שטיינן, ווען זי שון וועלן איינן. זי קונן עש גאר בסברא, אונ' האבן גישטודירט אין דער גמרא, אונ' אין עשרים וארבע, אונ' אנדרן ספרים, דוך זיין עש אייטל דברים, דען זי זיין זיך ווערליך שנעלן, ווען זי דוך מיט איינם רידן וועלן, זא שטין זי דא אונ' הויצן, אונ' ווישן ווידר צו אירצן נוך צו דויצן, אונ' צו בור אויז וועלכר דען דקדוק ניט קאן, איך וויל גישווייגן דען דער גימיין מאן, דען זינט מיר זיין ווארדן בור טריבן, איז אונש דש לשון ניט האלב אויבר גיבליבן, דארום האבן אונזר חכמים דר צו גיטון, אונ' האבן אונש די תפלה גישריבן אן, אבר דערזעלביג מולודיא גימיין רוט, דש לשון הקודש באז בור שטאנדן הוט, אונ' איז אויק דיא תפלה גיוועזן גאר בישיידליך קורץ אונ' גוט, אונ' דש מן נוך אל טאג מיר דר צו טוו, אונ' מכט אין די תפילות גאר הערבי לשונות, דא מיט דש מן בעונות, אונטר טויזנטן וינט קוים איינן, דער דא ווייש וואז זי מיינן, דרום הלט איך בור אייטל טורן, די אין לשון הקודש וועלן אורן, אונ' בור שטין דארינן קיין ווארט, איך וועלט דוך גערן ווישן נורט, וואז זי קונן האבן בור איין כוונה, דרום האבן מיר גימאכט איין מסקנה, צו דרוקן די תפלה אין טוייטשר שפרוך, אונ' אנדרי ספרים מיר דר נוך, אבר ווערליך אל די טויטשן תפלות די איך הוב גיזעהן, איז ניט אייני אונטער צעהן, די דא איז בור טוייטשט וואל, אונ' עטליכי קיין רעכט ווארט צו מול, דען איין ספר צו בור טוייטשן הוט ויל זינש, ניט דש איכש דרום ריד כלומר איך בינש, דען איך בין איין עם הארץ איין טרופפא, אויך האב איך די תפילה ניט בור טוייטשט אויש מיינם קופפא, זונדר האב מיר אייני אוישגילעזן, די מיך הוט גידוכט זי זייא דיא בעשט גיוועזן, אונ' האב זיא מגיה גיוועזן בור אן, אונ' גימכט אז גוט אז איכש קאן, אונ' הוף השם יתעלה זול מיך אונטר ווייזן, דז איך מיט קיינרלייא ניט זול גרייזן, אונ' וויל מיכש גלייך דרוועגן, וואש איך ניט קאן דש וויל איך ורעגן, אבר איך וויל נעמן דען פונט, אונ' איין איטליכם טון קונט, דש מן ניט אל וועגן קאן בור טוייטשן ווארט בייא ווארט, אונ' צו וויילן מוז מן דען דקדוק שלאגן אן איין ארט, אונ' צו וויילן לענגן צו וויילן קוירצן, צו וויילן דש הינטרשט הר בור שטורצן, אונ' אופט מוז מן איין ווארט לשון הקודש לושן בלייבן, דען מן קאנש ניט וואל צו טוייטש שרייבן, צו בור אויש אין דען קרבנות דא וארן, דען עז איז גאר בור וורן, אונ' מן קונטש ניט וואל בור שטין, אונ' זולכר ארטיקל נוך ויל מין, אלז דר נוך עז זיך טוט פוגן, איין איקליכר בור שטענדיגר ווייש עז גינוגן, דרום זול איין איקליכר איינן לכף זכות ריכטן, אונ' דרום איינן ניט ורניכטן, דען עז מושט איינר קונן גאר ויל, דער דא וועלט מכן איין דינג דז אידרמן גיויל, אויך זיין וויר אל לוייט אונ' פעלן, עש איז ניקש שאנד דען פוטעלן, אונ' גוט אליין דער איז גירעכט, דען זולן וויר ביטן אל אונזר טעג אונ' נעכט, דש ער אונש אלן דר לויז מי קינדר אונ' ווייבר, דז ביט אויך יוסף בר יקר דער שרייבר.

בסוף הספר:

גוט דעם הערן וואלן וויר דאנקן, דער דא מאכט גיזונדא די קראנקן, אונ' גיבט דען מוידן שטערק, דש זיא קונן בולענדן איר ווערק, ווער איז איין גוט אז ער, ער הוט אונז גיהולפן ביש הער, דז די תפילה הוט איין אורט, נון וויל איך ניט מינר מאכן מיין ווארט, איך האב זי אום איין קרונן דר לאויבט, אבר איך שוויר בייא מיינם האויבט, זי איז איר וואל ווערט צעהן, איר ווערט עז זעלבשט וואל זעהן, ווען איר אנדרי תפילות ביזעכט דר בייא, מן מאג וואל זאגן ורייא, עש איז אזא גרוש אונטר שאייד, אז צווישן איינם אלטן ווייבא אנו' איינר יונגן מאייד, איך האב זעלבשט ניט אזא גוטא גישעצט, אז איך זי איצונד זיך אם לעצט, נון וואלן וויר ביטן גוט, דער אונש ביש הער גיהולפן הוט, דש ער אונש ווייטר זול שטערקן וויא די ליבן, צו דעם שמואל בוך, דש וויר אן היבן, דז וויר ער באלד בולענדן, אונ' זול אונש דש יאר משיח זענדן, אמן וכן יהי רצון.

        חיים בר' דוד זל מחוקק   יוסף בר יקר זל היד מחוקק   יצחק בר חיים שלי"ט מחוקק.

מתוך ההקדמה יוצא ברור שיוסף בר יקר בחר לו תרגום מאלה השגורים. וכן מסתבר שכבר נדפסו עד אז תרגומים יידיים של סדר התפילה. גם היתה כוונתו של יוסף להדפיס ספרים אחרים ביידית. ומתוך דברי החתימה של המדפיסים יוצא שהיתה כוונתם להדפיס “שמואל בוך” ונראה שלא הדפיסו אותו משום שנדפס בינתיים באויגשפורג. – על כל פנים נראה שה“מלכים בוך”, אוישפורג ש“ג, וכן “שמואל בוך” [אויגשפורג ש”ד?] לא נדפסו על ידי מדפיסים אלה, ועי' שט' עמ' 184, סי' [1237] ועמ' 185, סי' [1243]. פר"ב עמ' 31–32. – אוניקום בספריה הממשלתית במינכן.

18] חמשה חומשי תורה עם חמש מגלות וההפטרות נדפס שנת חמשת אלפים ושלש מאות וארבע לבריאת עולם [1544–1545], פה איכנהויזן. °2. 246 דף.

הדף הראשון של החומש מוקף מסגרת שלמה ורואים בה אדם וחוה, שמשון ויהודית ולמטה סמל ביהם, והיא ידועה לנו מהגדת פראג רפ"ז [1526] דף כה, א.

בסוף הספר:

נשלמו החמשה חומשי תורה, עם המגלות וההפטרה, בנקוד ובקריאה מדוייקים, בעזרת שוכן שחקים, בשנת ש“ה ליצירה, בל”ג לימי הספירה.

        חיים בר דוד זל המחוקק   יוסף בר יקר זל היד המחוקק   יצחק בר חיים שליט המחוקק.

ידוע רק אכסמפלר אחד הנמצא בספריה על שם בודלי באוקספורד.

(שט' עמ' 21, סי' 107; פר"ב עמ' 32).

הידרנום ש"ו

19] סמנים על חידושי הבחיי, ואחר כך גם כן ביאורים יפים עליו [נפתלי אלהים] נדפסו מחדש שנת ש“ו לפ”ק [1546], פה ק"ק הידרנום. 2°. ט, כז דף.

בשער הספר עמ' ב:

יען ובהיות סתרי פשוטי התורה הולכים על דרך הקבלה ובעונותינו עתה בזמן הזה לומדי התורה והחכמו' מתמעטי' והולכים ואפילו בחכמות המפורסמות המותרות לכל אדם כל שכן בחכמת הקבלה שאין לגלותה רק לצנועים ולשרידים אשר יי קורא עד כי נשארה זאת החכמ' שכולה וגלמוד' ואין דורש לה כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ואותו האחד מעיר, יגשש כעור קיר, עושה גימטריאות בלי סבה, נבא ולא ידע מה נבא, לכן קרא יי בשם האלוף הגאון החכם הכולל מהרר נפתלי בן מהרר אליעזר בן מהרר שמואל בן מהרר יוסף בן מהרר יוחנן פריש בן מהרר מתתיה בן הגדול מהרר יוסף טריווש זלהה ומלא אותו חכמת לב לעשות ביאורים על פירוש הרב רבינו בחיי אשר רוב פירושו הולך ע“ד הקבלה ויש בו סתומות וסודות מופלאות. והוא פענח כל צפון ודבר עמוק שבו. ואנחנו המדפיסי' אמנם היה עם לבבינו להדפיס הבחיי עם אילו הביאורים סביבו ולא נתנוני ילידי הזמן וקורותיו המדפיסים בויניזיאה²¹. ולכן למען לא תהא האמת נעדרת, ויד אוהבי החכמה הולכת וגוברת, באנו עתה ולא נכחד מלהדפיס אילו הביאורים בכרך בפני עצמו קטן הכמות ורב האיכות. אמנם תחלה נקדים להדפיס גם כן סימנים על הבחיי חדשים מקרוב באו אשר מתוכם ימצא כל דורש יי בנקל כל דבר חידוש שחדש הרב המחב' זה בכל פרשה ופרשה. ואני מחלה פני כל קורא בכרך הזה וימצא בו דבר בלתי מתוקן שיתקן כפי חכמתו ולא יאשים בזה הרב המחב' זל רק בי יתלה הסרחון כי באמת חכמת הקבלה לא גמירנא וגם אין אני מאנשיה. ומוסר אני מודעא, כי נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא ולכן לא מלאני לבי להגיה דבר מלבי פן ח”ו אקלקל להפך המכוון רק הנחתי כמו שמצאתי בתופס שלפני. ובכן יגל הקונה וישמח הקורא. ויי אלקי' צבאות, ישמרנו משגיאות, ויעשה עמנו לטובה אות, ובביאת הגואל יזכנו לראות, אכי"ר.

בסוף הספר:

    חיים בר דוד זל המחוקק   יוסף בר יקר זל היד המחוקק   יצחק בר חיים שליט המחוקק.

(שט' עמ' 2029, סי' 6020/1; פר"ב עמ' 33).

20] סליחות כמנהג אשכנז, העדרנום ש“ו [1546]. °2. קי”ז דף.

בסוף הסליחות:

נשלמו הסליחות ביום ג' ה' ימים לחודש אלול שנת ש“ו לפ”ק.

    חיים בר דוד זל המחוקק   יוסף בר יקר זל היד המחוקק   יצחק בר חיים שלי"ט המחוקק.

(שט' עמ' 431–432, סי' 2835; פר"ב עמ' 33).

ויניציאה ש“ח; לובלין ש”ז–שי"ד

21] פירוש רש"י על התורה ועל חמש מגילות נדפס בדיוק רב וכוונה, בשנת חמש אלפים שנה, ושלש מאות ושמונה [1548], פה ויניציאה קריה נאמנה, בבית בן משק בית האדון מארקו אנטוניאו יושטיניאן. °8. [187 דף].

בסוף הספר:

ותשלם המלאכה מלאכת הקודש, בירח טבת בעשרים לחדש, שנת ה' אלפים וש"ח ליצירה, וזאת היא השירה, אשר שר המשורר כהלכה, בראותו יופי זאת המלאכה, ויפתח פיו ויאמר ככה:

    זה הפירוש / מציב דרבן / לתינוקות / של בית רבן

    עת יחנו או / עת יסעו / יורה אותם / מחשוף לבן

    גם ילכו ל־/ בטח דרכם / כי אין כל מכ־/ שול בנתיבן

    לא כן היו / הראשונים / עם טעיותן / אף ערבובן

    יוסף בן י־/קר הגיהן / כלה כל קו־/צים מקרבן

    קבץ טופסים / הנכתבים / גם מהנד־/פסים רובן

    הנע אותם / בכברה / הוציא סלתן / זרק סובן

    לא תאמין עד / כי בם תקרא / כי אז תדע / מהו טיבן

    לכן דודי / תקנהו לך / ולבנך תק־/ריבו קרבן

    תזכה בזה / אתה והוא / לראות את בנ־/ין החורבן.

(שט' עמ' 2345, סי' 8/6927).

*22] שומרים לבקר, לובלין ש"ז [1547]. °8.

יוט“ל צונץ בבית אוצר הספרות לש”א גראבער כ“א, יארוסלוי תרמ”ז, מדור “זכרון לישנות”, עמ' 4.

*23] כתב התנצלות לר' דוד דרשן, לובלין ש"ח [1548]. °8.

יוטל צונץ בבית אוצר הספרות לש“א גראבער כ”א יארוסלוי תרמ"ז, מדור “זכרון לישנות”, עמ' 4.

24] [מחזור מנהג פולין], לובלין שי"א [1551]. °2.ב' חלקים. [266 דף]. בסוף החלק הראשון

(דף 144, עמ' ב):

בכן נשלם זה החלק הראשון /בעזרת המאיר לאישון

ונחלה פני אל אחרון וראשון / להרבות שלומינו כמי נהר פישון

ויאמץ זרועינו כאשת חבר הקיני / להשלים גם החלק השני

יוסף בר יקר זל היד מחוקק   יצחק בר חיים זל מחוקק.

בסוף החלק השני:

            שיר מרובע ופשוט

    בישועת אל רם על רמים / המחזורים הם נשלמים

    הוא יתן עוז גם תעצמות / לאשר נפשם לו משלימים

    ובמלאכתו תמיד עוסקים / לכבודו לילות גם ימים

    ומשגיאות יצילנו / גם מזידים נהיה תמים

    וספרים עד אין קץ נעשה / גם בם לא נצא נכלמים

    בשנת יש"א השם פניו / לפרוס עלינו בשלומים

    שלמה גם כלתה המלאכה / היה בעשרת הימים

    פה לובלין קריה נאמנה / יבניה אל מרומים

    ויכונניה עד קץ ביאת / המשיח הולך תמים

  אז לא נירא אכן נבטח / בישועת אל רם על רמים

יוסף בר יקר זל היד מחוקק   יצחק בר חיים זל מחוקק.

אוניקום בספרית שוקן. – את הספר הזה הזכיר יצחק ריבקינד ב“קרית ספר”, שנה יא, עמ' 395.

25] יוצרת אופנים וזולתות שמתפללים בכל (ה) השבתות כמנהג בני פולין ופיהם והגלילות אשר בכלליהם נדפסו שנת שי“ג ליצירה [1553] בעשרים לימי הספירה פה ק”ק לובלין הבירה. °8.

ידוע רק השער, והוא אוניקום בספרית ביהמ“ד לרבנים בניו יורק. – צילום השער נמצא בספר “לובלין שטאט פון תורה, רבנות און חסידות” לש. שמן, טאראנטע 1951, עמ' 325. ח”ד פרידברג, תולדות הדפוס העברי בפולניה, מהד' ב, תל־אביב תש"י, עמ' 45, הערה 5.

26] סדור מכל השנה עם פרשיות נדפס בתכלית היופי שנת והיה שד“י בצריך [1554] פה בק”ק ליבלין. °16. [263 דף].

הדפים 209–259 עמ' א מכילים קריאת התורה לבה“ב; הדפים 259 עמ' ב עד 263 עמ' ב מכילים: “הטבת חלום”, “ברכה אחר המגלה”, “רבונו של עולם” (“למאן דחזי חלמא”) ו”צדוק הדין".

בסוף הסדור:

    יוסף בר יקר זל היד מחקק   יצחק בר חיים זל מחקק.

אוניקום בספרית שוקן. – הצופה לחכמת ישראל, שנה י' (תרפ"ו), עמ' 284; פר"א עמ' 40.

וזה הוא הספר הראשום שנדפס לאחר מותו של יצחק בן חיים:

27] חמשה חומשי תורה עם חמש מגילות וגם כל הפטרה, אצל כל פרשה מסודרה, הכל עם פירש רש“י מדויקים בהדרה, וכל פרשה מצויינת בתקון עזרה, וגם הקפיטל מצויין צחה וברורה, השם יתעלה יהיה לנו לעזרה, לגמור זאת התורה, נדפס פה ק”ק ליבלין עיר המפוארה, והתחלנו לפרשת והיה אלקים עמכם והשי“ב אתכם אל ארץ אבותיכם בתפארה, שנת ציון במשפט תפדה ושבי”ה בצדקה תעירה [שי“ז / 1556], ונזכה לבנין בית הבחירה, אמן וכן יהי רצון במהרה, על יד הגבר הוקם על המלאכה אליעזר ב”ר יצחק זצ“ל מק”ק פראג. °2. [293 דף].

בסוף הספר:

בעזרת בורא עולם, הספר הקודש הזה נשלם, על יד הגבר הוקם על המלאכה אליעזר ב“ר יצחק זצ”ל מק"ק פראג.

    יתברך ויתעלה אדון כל המציאות, ואשר הוא ברא רוח וגוויות, ואין עוד זולתו

    על כל אלקי' נעלה, במטה ובמעלה, ואין דוגמתו

    קרוב יי לכל קוראיו באמת, בכל זמן ובכל עת, נודה ונהלל אותו

    ברוך אל עליון וברוך שמו, עושה שלום במרומו, ועל הארץ אמתו.

יען כי ראינו שבזמן הזאת, בעונותינו מצאתנו התלאות, שראינו כי נתקע יתד בגודש, לבלתי להוציא לאור בדפוס כתבי הקודש, נדבנו לבנו להדפיס החמשה חומשי תורה, עם רש“י בביאורה, וגם חמש מגילות, וההפטרות, ונבקש מאת האל שיעזרנו להדפיס שאר ספרים ובפרט גמרות, כדי לזכות בו את הרבים ידי חובתן, ובכן נזכה לבניין בית הבחירה ובהקרבתן, אכי”ר.

נדפס פה ק“ק לובלין עיר המפוארה, שנת כי ישו”ב יי אלהיך לשוש עליך לטוב וגו' לאלף הששי ליצירה, לפרשת ויתן לך האלהים מטל השמים בתדירה, ביום שני בכ“ד ימים לחדש חשון בעז”ה המלאכה נגמרה, ע“י המשותפים שלמטה נרשמים נחקק על ידי האפטרופסים הממונים על פי אב”ד על היתום ר' חיים ב“ר יצחק זצ”ל.

        מהר“ר יעקב ב”ר משה זצ“ל   משלם ב”ר שלמה זצ“ל   קלונימוס בן הר”ר מרדכי יפה שלי“ט מחקק   יעקב ב”ר דוד זצ“ל מחקק   חיים ב”ר יצחק זצ"ל מחקק.

יעקב החתום למעלה בחרוזים הוא כנראה יעקב ב"ר דוד המחוקק.

חישובו של פרט השנה אינו ברור.

(שט' עמ' 27, סי' 144; פר"א עמ' 40).