פַּנְמוֹנְגּוֹלִיזְם! הַשֵּׁם הוּא פֶּרֶא,

אַךְ מְלַטֵּף הוּא אֶת אָזְנַי,

וּכְמוֹ בְּשׂוֹרָה בּוֹ מְבֻשֶּׂרֶת

עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָי.

בִּבְלוֹת בִּיצַנְץ אֲשֶׁר הִרְשִׁיעָה,

וְהַמִּזְבֵּחַ תַּם לִיקוֹד,

וַיִּפֶן עֹרֶף לַמָּשִׁיחַ,

כֹּהֵן וּמֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט, –

מִפַּאֲתֵי מִזְרָח אָז יַעַל

אֻמָּה פְּלוֹנִית וְנָכְרִיָּה,

וּמֵהַלְמוּת גּוֹרָל מִמַּעַל

נָמוֹטָה רוֹמִי הַשְּׁנִיָּה.

מֵאֲבַדּוֹן בִּיצַנְץ לִבֵּנוּ

מוּסָר לָקַחַת לֹא נָשִׁית;

וּלְרוּסְיָה חֹנֶף יְשַׁנֵּנוּ:

“אַתְּ רוֹמִי, רוֹמִי הַשְּׁלִישִׁית!”

לוּ כֵן יְהִי! לֹא עוֹד הִמְעִיטוּ

חִצֵּי תַּגְמוּל שֶׁל זַעַם־יָהּ,

וּפֻרְעָנוּת שְׁנִיָּה יָמִיטוּ

גּוֹיִים שֶׁקָּמוּ לִתְחִיָּה.

מִמֵּי מַלַּאי, הַרְחֵק מִזְרָחָה,

מוֹשְׁלֵי אִיֵּים עַד גְּבוּל אַלְטַי –

עִם חוֹמָתָהּ שֶׁל סִין שֶׁשָּׁחָה,

קִבְּצוּ גְדוּדִים כְּגוֹב־גּוֹבָי.

וּכְמוֹ אַרְבֶּה עָצְמוּ־נָכוֹנוּ,

וְאֵין־שָׂבְעָה כְּהַלָּזֶה,

שִׁבְטֵי גּוֹיִים עוֹלִים צָפוֹנָה,

יִצְּרֵמוֹ כֹּחַ לֹא־מִזֶּה.

הָהּ רוּס! פָּנָה הֲדַר תְּמוֹלַיִךְ,

נִשְׁרֵךְ כְּפוּל־רֹאשׁ מָשְׁלָךְ בָּרְחוֹב,

יְשַׁעַשְׁעוּ קִרְעֵי דְגָלַיִךְ

יַלְדֵי הַגֶּזַע הַצָּהֹב.

יַשְׁפִּיל רוּחוֹ בְּגִיל וָרַעַד

אֲשֶׁר הִרְשִׁיעַ אֶת הַבְּרִית.

גַּם רוֹמִי הַשְּׁלִישִׁית כּוֹרַעַת,

וְלֹא תִהְיֶה עוֹד רְבִיעִית.