לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם לִרְאוֹת פְּנֵי־שֶׁמֶשׁ

וּתְכֵלֶת שַׁפְרִירִים.

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם לִרְאוֹת פְּנֵי־שֶׁמֶשׁ

וְשִׂיא־הָרִים.

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם הַבֵּט הַיָּמָּה

וּלְזִיו פִּרְחֵי שָׁרוֹן.

תֵּבֵל כֻּלָּהּ בְּמַבָּטִי חֻתָּמָה,

אֲנִי אָדוֹן.

אֲנִי הַקֹּר שֶׁל הַנְשִׁיָּה הִכְרַעְתִּי

בִּזְכוּת חֲלוֹמוֹתָי.

בְּכָל שָׁעָה גִלּוּי־שְׁכִינָה יָדַעְתִּי

וְשִׁיר אֵין דָּי.

זֶה חֲלוֹמִי הָעֶצֶב יְעִירֶנּוּ,

אַךְ זוֹהִי תְּהִלָּתִי.

מִי לִי יִדְמֶה בַּכֹּחַ שֶׁלָּרֶנֶן?

אֵין זוּלָתִי!

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם לִרְאוֹת פְּנֵי־שֶׁמֶשׁ.

וְאִם הַיּוֹם כָּבָה,

אֲנִי אָשִׁיר… אֲנִי אָשִׁיר עַל שֶׁמֶשׁ

גַּם כִּי אֶגְוָע!