חַרְצֻּבּוֹת הַהַסְגֵּר מְשַׁבֶּרֶת,

רְסִיסִים מְנַתֶּזֶת לָרֹם,

אֶל מֵעֵבֶר סְיָגִים וּגְדֶרֶת

דַּהֲרִי – כְּפָרָשׁ אָדֹם

תּוֹךְ תְּלוּנוֹת וּבִכְיָה מְשַׁוַּעַת,

כְּקוֹל תְּקִיעָתוֹ שֶׁל שׁוֹפָר,

עוֹלָה תְּרוּעָתֵךְ בַּשַּׁעַט,

טִיסָתֵךְ עַל פְּנֵי חֶלֶד נִסְעָר.

בְּרַגְלֵךְ הַכְּבֵדָה אַתְּ סוֹתֶרֶת

יַשְׁנוּתָהּ שֶׁל חוֹמָה מִדּוֹר־דּוֹר,

וְהַלְמוּת הַפְּרָסוֹת הָאַכְזֶרֶת

עַל שִׁבְרֵי מִדְרָכוֹת בְּמָגוֹר.

נוֹעָזָה! בְּשִׁצְפֵּךְ מְזַנֶּקֶת

וְעָפָר שֶׁנֶּחְרַד מְתַמְּרָה.

חַשְׁרַת עַרְפִלִּים מִסְתַּלֶּקֶת,

לוֹהֲטִים כַּדְכֻּדֵּי הַצְּפִירָה.

הָרוֹאֶה, וְגַם טַח־הָעֵינַיִם,

הַמִּזְרָחָה יִשָּׂא אֶת עֵינָיו

מִבֶּרְלִין, מִנְּיוּ־יוֹרְק, מֵאַפְסַיִם

וְיֶחְזֶה דַהֲרֵךְ הַמְשֻׁלְהָב.

צוֹהֳלָה, גַּם יוֹמָהּ מְקַלֶּלֶת,

אֲדָמָה נְבוֹכָה רֹאשׁ תַּרְכִּין:

מוּל שְׁמֵי־שַׁחַר בְּאֵשׁ מִתְחוֹלֶלֶת,

מוּל צִלּוֹ הָאָדֹם שֶׁל קְרֶמְלִין.