(אַגָדָה טַטַרִית)
הָיֹה הָיְתָה אַלְמָנָה. יוֹמָם וָלַיְלָה עָבְדָה בְּזֵעַת אַפֶּיהָ וּבַפְּרוּטוֹת שֶׁהִשְׂתַּכְּרָה כִּלְכְּלָה אֶת שְׁלֹש בְּנוֹתֶיהָ וְהִלְבִּישָׁתָן.
וַתִּגְדַלְנָה שָׁלֹש בָּנוֹת יָפוֹת, זְקוּפוֹת־קוֹמָה וּבְהִירוֹת־עַיִן וְכָל הָרוֹאֶה אוֹתָן הִתְפַּלֵא עַל יָפְיָן וְחִנָן.
בְּזוֹ אַחַר זוֹ נִשְׂאוּ הַבָּנוֹת לְבַעַל וַתַּעֲזֹבְנָה אֶת בֵּית אִמָן.
הַשָׁנִים חָלְפוּ־עָבְרוּ. וּבְאַחַד הַיָמִים נָפְלָה הָאַלְמָנָה הַזְקֵנָה לַמִשְׁכָּב וְהִיא בּוֹדֵדָה וְגַלְמוּדָה וְאֵין דוֹאֵג לָהּ. אָז שָׁלְחָה הָאִשָׁה אֶל בְּנוֹתֶיהָ אֶת כַּלְבָּהּ הַנֶאֱמָן,
– סַפֵּר לָהֶן, לִבְנוֹתַי, שֶׁחָלִיתִי, וַאֲנִי מְבַקֶשֶׁת שֶׁתָּבֹאנָה אֵלַי.
– הוֹ, – נֶאֶנְחָה הַבַּת הַבְּכִירָה, לְאַחַר שֶׁשָׁמְעָה אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמַעֲצִיבָה – הָיִיתִי הוֹלֶכֶת בְּרָצוֹן, אֶלָא שֶׁקֹדֶם מֻכְרָחָה אֲנִי לְצַחְצֵחַ אֶת קַעֲרוֹת הַנְחֹשֶת שֶׁלִי.
– מָה? לְצַחְצֵחַ קְעָרוֹת? – הִתְרַגֵז הַכֶּלֶב הַנֶאֱמָן – אִם כֵּן תִּהְיִי לְעוֹלָם רְתוּקָה לְקַעֲרוֹתַיִךְ אֵלוּ!
אוֹתוֹ רֶגַע קָפְצוּ הַקְעָרוֹת מֵהַשֻׁלְחָן, הֵקִיפוּ וְלָחֲצוּ אֶת הַבַּת הַבְּכִירָה כִּצְבָתוֹת. מִיָד נֶהֶפְכָה לְצָב גָדוֹל וְצָהֹב.
הִתְדַפֵּק הַכֶּלֶב הַנֶאֱמָן עַל דַלְתָּהּ שֶׁל הַבַּת הַשְׁנִיָה.
– הוֹ, – נֶאֶנְחָה הַבַּת – הָיִיתִי הוֹלֶכֶת בְּרָצוֹן, אֶלָא שֶׁמֻכְרָחָה אֲנִי לִגְמֹר תְּחִלָה אֶת מְלֶאכֶת הָאֲרִיגָה שֶׁהִתְחַלְתִּי.
– אִם כֵּן תַּאַרְגִי בְּלִי־הֶרֶף עַד סוֹף יָמַיִךְ – אָמַר הַכֶּלֶב.> וְהַבַּת הַשְׁנִיָה נֶהֶפְכָה לְעַכָּבִישׁ מְכֹעָר.
הַצְעִירָה בַּבָּנוֹת לָשָׁה בָּצֵק שָׁעָה שֶׁבָּא אֵלֶיהָ הַכֶּלֶב וּבְפִיו הַבְּשׂוֹרָה הַמַעֲצִיבָה. הִיא לֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ, גַם לֹא נִקְתָה כַּפֶּיהָ מֵהַבָּצֵק, וּמִיָד אָצָה־רָצָה אֶל אִמָהּ.
– בְּכָל עֵת תָּמִיד תָּבִיאִי שִׂמְחָה וּמְתִיקוּת לִבְנֵי־הָאָדָם – אָמַר לָהּ הַכֶּלֶב – הַכֹּל יָגֵנוּ עָלַיִךְ וְעַל יְלָדַיִךְ עַד דוֹר אַחֲרוֹן.
וְכָך הָיָה. הַצְעִירָה בַּבָּנוֹת הֶאֱרִיכָה יָמִים. וּבְבוֹא שַׁעְתָּהּ לָמוּת, נֶהֶפְכָה לִדְבוֹרָה זְהַבְהֶבֶת, זַמְזְמָנִית. וּמֵאָז אוֹגֶרֶת הִיא בִּימוֹת הַקַיִץ צוּפָם שֶׁל פְּרָחִים לְתוֹעַלְתָּם וּלְשִׂמְחָתָם שֶׁל בְּנֵי־הָאָדָם.