פָּנָה הַיּוֹם. חָלְפָה צְלִיפַת מָצוֹק הָאַחֲרוֹנָה,

הֵסַרְתִּי מֵעָלַי אֶת כֹּבֶד מוּעֲקַת הַדְּאָגוֹת.

יֵשׁ גַּג וְיֵשׁ שֻׁלְחָן, נְיָר וְלֶחֶם יֵשׁ מָנָה.

חָפְשִׁי אֲנִי הַיּוֹם, חָפְשִׁי בְּלִי מוֹסֵרוֹת!

אֲנִי טוֹבֵל בָּרְחוֹב בְּגַלֵּי־שֶׁקֶט…

מִלַּיְלָה רוּחַ נִשְׁאֲרָה וּבַגְּבָהִים

אָסְפָה עֶדְרֵי עָבִים וּבְנֵי־עָבִים,

הֵם נִרְגְּעוּ עַתָּה, אֲבָל עֵרִים בְּקֶשֶׁב.

זֶה סְתָו. בִּצְלִיפוֹת הָרוּחַ תַּעֲבוֹר.

כַּמָּה חָפְשִׁי הַכֹּל בְּמֶרְחֲבֵי שָׂדוֹת.

דְּרָכִים לַמֶּרְחַקִּים כֹּה מוּכָנוֹת, כֹּה מְפַתּוֹת –

מַה טּוֹב לִהְיוֹת עַתָּה צָעִיר וְצִפּוֹר־דְּרוֹר!

עוֹד כַּמָּה מַדְרֵגוֹת… דַּלְתִּי הִנֵּה הִיא כְּבָר.

שָׁם עֶרֶב לִי מַמְתִּין רַךְ וְרוֹגֵעַ.

וְלִי קָרוֹב יוֹתֵר מִכָּל אֲשֶׁר אֲנִי יוֹדֵעַ

בְּלֶב גַּלְגַּל הַבֹּהַק, – גִּלְּיוֹן נְיָר.