לָכֶם, נִינִים שֶׁלִּי בַּיָּמִים הָרְחוֹקִים,

הַשּׁוֹלְטִים בְּעוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים, מְרַתְּקִים,

שְׁלוּחָה קְרִיאָתִי מִסַּף שֶׁל עַרְבִּית קְרִירַת־רוּחַ!…

פֹּה קְרוֹבִים לִי גַּם הַפְּאֵר שֶׁלָּכֶם, גַּם הַזֹּהַר,

בְּרָכָה לָכֶם, אֲנָשִׁים אַחִים!

וְסִימָן הִיא לִי שִׂמְחָתִי

כִּי אָכֵן אֶל זְמַנֵּיכֶם תַּגִּיעַ בִּרְכָתִי.

וְרַק סִפּוּר קָצָר לָכֶם פֹּה אֲסַפֵּר,

אֲשֶׁר פִּתְאֹם הֵד־רַעַם בְּלִבִּי עוֹרֵר,

אֲשֶׁר בִּבְרַק־חֶדְוָה אוֹתִי מִמּוּעֲקוֹת־אֱנוֹשׁ צָרַף

וּלְרֶגַע אֶל זְמַנְּכֶם הַרְחֵק־הַרְחֵק גָּרַף.

שִׁמְעוּ שָׁמֹעַ אֵיךְ הַשִּׂמְחָה נִמְצְאָה לִי

וּבְאֵיזֶה יוֹם פְּנִינָה־שֶׁל אֹשֶׁר נִקְרְתָה לִי.

לְיַד הַדְּנִיֶּפֶּר, בָּעִיר קִיוֹב, הַדָּבָר קָרָה,

בִּשְׁנַת… אֵיךְ עוֹד אֲצַיֵּן אֶת הַשָּׁנָה?

אֵיךְ אֲסַמֵּן לָכֶם אֶת כָּל הָרְגָעִים,

מִימֵי בְּרִיאַת עוֹלָם אָבִי בְּלַחַשׁ אֶת הַזְּמַן מָנָה –

לָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי חָסְרוּ לוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ שָׁנָה.

הִנֵּה הוּא הַסִּפּוּר, מַמָּשׁ קָצָר,

לְסַפְּרוֹ גַּם שׁוּרוֹת סְפוּרוֹת יַסְפִּיקוּ:

סְתָם צִפּוֹר קְטַנָּה בַּאֲבַק הַדֶּרֶךְ הִשְׁתַּכְשְׁכָה

וְהַשֶּׁמֶשׁ הֶעֱמִיסָה זְהָבָהּ בְּכָל גַּרְגֵּר בְּטֶרֶם חֲשֵׁכָה…

וְהַמִּקְרֶה הַזֶּה, זָעִיר וְקַל, אֶת תּוֹךְ תּוֹכִי הֶחֱרִיד,

וְעַד עָמְקֵי הַנֶּפֶשׁ אֶת יֵשׁוּתִי הִרְעִיד,

וּבְעַצְמִי אֵינִי מֵבִין וְלֹא אֵדַע מַדּוּעַ וְעַל מָה

בְּאוֹתוֹ רֶגַע חַשְׁתִּי בְּלִבִּי בְּכָל נִימָה

אֶת פַּס הַדְּוַי, פַּס שֶׁל כְּאֵב אָפֵל

וְאַחֲרָיו מִיָּד, מִמֶּנוּ, מִתּוֹכוֹ מֵהֵל –

פַּס שֶׁל אוֹרָה, עֲטוּר הִלָּה שֶׁל אֵשׁ –

פַּס שֶׁל חֶדְוָה, שֶׁמִּתּוּגוֹת עוֹלֶה־לוֹחֵשׁ,

מִתְלַהֵט בְּאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ הַתְּכֵלֶת מִתְבַּהֵר

עַמּוּד שֶׁל אוֹר, שֶׁל שְׁעָרִים־בָּאֵשׁ

אֱלֵי עוֹלָם־אֱנוֹשׁ חָדָשׁ שֶׁהִתְעוֹרֵר.