אני רוצה להיות ככל בני מאַת־השנים שלי

(פושקין)

עַל־יַד חַלּוֹנִי הַבָּהִיר אֶעֱמֹד…

בְּמֵצַח נְחוּשָׁה מְאוּסֵי הָרוֹצְחִים

בִּקְּשׁוּ לְגָרְשֵׁנִי מִכָּל הָאָהוּב, בֵּית הוֹרִים וְאַחִים…

בִּקְלָלוֹת מַחְפִּירוֹת שֶׁלָּהֶם נִשְׁנְקוּ הֵם עַצְמָם לְבַסּוֹף –

עַל־יַד חַלּוֹנִי הַבָּהִיר לְעוֹלָמֵנוּ אֹמַר: “בֹּקֶר טוֹב”.

אַאֲמִין, כִּי זֶה הַחַלּוֹן, שֶׁמִּמֶּנּוּ בִּקְּשׁוּ לִדְחוֹתִי בִּמְחִי־יָד,

בְּכֹחַ שׁוּרוֹת שֶׁל שִׁירַי יִשָּׁאֵר הוּא שֶׁלִּי, עֲדֵי עַד.

אַבִּיט אֶל הַתְּכוֹל הַבָּהִיר שֶׁל אֲרִיג־רְקִיעִים אֵין־רְבָב,

שֶׁרַק אֶמֶשׁ הֻשְׁרָה וְנִשְׁטַף וְנִרְחַץ בְּסַעֲרוֹת־עָב.

אֶרְאֶה תְּעָלוֹת לְאֵין־סְפוֹר לְאָרְכֵי רְחוֹבוֹת בַּכְּרַכִּים,

צִנּוֹרוֹת הַמַּתֶּכֶת, הַמְצַפִּים שֶׁבָּעֹמֶק יִהְיוּ נִכְרָכִים,

אֶל קִיּוֹב, הָרֶשֶׁת רַחֲבַתַ־הַמִּדּוֹת עֵת תֻּשְׁלַם, וְיַגִּיעַ

מִמֶּרְחָק הַרְרֵי הַקַּרְפָּטִיִם – “צִנּוֹר־הַגַּז דַּשּׁוֹבָה – קִיּוֹב”.

אַבִּיט אֶל צַמְרוֹת הָעֵצִים וְאַרְגִּישׁ מִצְעָדוֹ שֶׁל הַזְּמַן,

אָחוּשׁ מִפְתָּנָיו שֶׁל הַסְּתָו, מִמֶּרְחָק הֵם נוֹתְנִים לִי סִימָן.

שָׂדוֹת עַל־לְאֻמִּיִּים שָׁם אֶרְאֶה: אֶת מְלַאכְתּוֹ הַקּוֹצֵר מַשְׁלִים,

אֶת אָסְמֵי מַמְלַכְתֵּנוּ גוֹדְשִׁים כְּתָמִיד מְאַסְּפֵי הַיְבוּלִים.

מְכִינִים אֶת עַצְמָם בָּתֵּי־סֵפֶר בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן וּמִבְטָא

לְסַפֵּר לַיְלָדִים מַה סִדְרֵי הָעוֹלָם, אֵיזֶה זְמַן הִגִּיעַ עַתָּה,

וְאֹמֶץ גָּדוֹל לַחַיִּים (לִבִּי בּוֹ מַבְחִין, לֹא אֶטְעֶה)

מֵצִיף כָּל תָּאָיו שֶׁל הַמֹּחַ, שֶׁכֻּלּוֹ לִיצִירָה שׁוּב פּוֹנֶה…

וְאִם הַשִּׁירָה מִקְצוֹעִי הִיא אֶהְיֶה־נָא כְּכָל חֲבֵרַי,

אַחֲרֵי מְשׁוֹרֵר, שֶׁאַף הוּא מוֹצָאוֹ מֵרָחוֹק, נָהִיתִי בִּימֵי נְעוּרַי,

שֶׁלִבּוֹ עִם אוֹתָם שָׂדוֹת רְחָבִים הִתְפַּעֵם, נֶעֱגַם וְגַם שָׁר,

וְלִבִּי אֶת מֵיטַב מִזְמוֹרָיו אִמֵּץ בְּחִבָּה וִיקָר.

כְּבָר אָז הוּא הֵבִין וְיָעַץ לִחְיוֹת עִם הַזְּמַן הַסּוֹחֵף,

לֹא לִפְרֹשׂ מִמַּסְלוּל הַתְּקוּפָה – רִאשׁוֹנִים, כָּתֵף אֶל כָּתֵף.

זוֹכְרַנִי, אוּלַי קְצָת הִגְזַמְתִּי, אַךְ הִשְׁוֵיתִי עַצְמִי אֵלָיו:

עֲבָדִים הָיִינוּ… הֵן כִּלְעֶבֶד הִתְיַחֲסוּ גַם אֶל אֲבוֹתָיו…

כְּבָר בָּרוּר כִּי בְּפּוּשְׁקִין דִּבַּרְתִּי. הֵם הָיוּ קְרוֹבִים הַסָּבִים.

וּשְׁנֵיהֶם לִבָּם מָלֵא לַהַט עוֹלָם שֶׁל שְׂדוֹת־מֶרְחָבִים…

מִזְמוֹרָיו בְּיַלְדוּת עוֹד שָׁמַעְתִּי וּצְלִילָם חָדָשׁ בְּאָזְנַי,

אַף כִּי חַיֵּי צוֹעֲנִים פּוֹחֲזִים נִדְמוּ שׁוֹנִים בְּעֵינַי,

מַסָּעוֹת גְּדוֹלִים פִּי כַּמָּה מִשֶּׁלּוֹ

וְיוֹתֵר רְחוֹקִים עָשִׂיתִי לָרֹב,

הֲלֹא הוּא מֵעוֹלָם לֹא הִרְחִיק הַרְבֵּה

מֵאוֹדֶסָה הַחוֹף…

וְרָאִיתִי רַבּוֹת בִּנְדוּדַי הַמְּאִירִים, הַבִּלְתִּי נִשְׁכָּחִים,

רָאִיתִי הַרְבֵּה עוֹלָמוֹת, בְּעֵינַי הֵם נִרְאוּ אֲחֵרִים.

עוֹד הַיּוֹם, כְּמוֹ יֶלֶד, אֶשְׂמַח בְּכָל אוֹת שֶׁהוּא לִי מַזְכִּיר.

תָּמִיד בִּי עוֹרֵר שְׁאָט־נֶפֶשׁ כָּל דָּבָר שֶׁאֶת רוּחוֹ הֶעֱכִיר.

אֶל הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁלָּנוּ מְשָׁכוּנִי תָמִיד קִסְמֵי־פֶּלֶא.

כִּסּוּפָיו הַגְּדוֹלִים לְחֵרוּת –

הֵם לְנֶגֶד עֵינַי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה.

וְעַתָּה, זֶה בָּרוּר לִי, עִם לוֹחֲמֵי הַחֵרוּת הוּא מָצוּי בַּכֹּל,

בְּכָל קְצוֹת הָעוֹלָם, נֶאֱמָן לַחֲלוֹם שִׁירָתוֹ הַגָּדוֹל,

מָקוֹם שָׁם לָחַם פַּעַם בַּיְרוֹן רֵעוֹ הָאַמִּיץ לְמַעַן הַיוָנִים

לוֹחֵם עַתָּה פּוּשְׁקִין שֶׁלָּנוּ בַּנְּחָשִׁים, הַחוֹרְגִים מִמְּאוּרַת־הַפְּתָנִים.

בְּכָל מְדִינָה,

וְגַם בְּיִשְׂרָאֵל – הַצְּעִירָה בִּמְדִינוֹת הָעוֹלָם –

לוֹחֵם הוּא בְּאַהֲבָה לְצַד יְדִידִים,

וְאֶת שִׂנְאָתוֹ חָשִׁים הָאוֹיְבִים כֻּלָּם.

עַל סַף מִפְתָּנִים סְתָוִיִּים אֶעֱמֹד…

אֶת שְׁנַת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע כְּבָר חָשִׁים…

שְׁלשָׁה יוֹבְלוֹת נָקְפוּ מֵאָז שֶׁנּוֹלַד,

וַאֲנִי מִתְקָרֵב בִּשְׁנוֹתַי לְשִׁשִּׁים…

עַל סִפֵּי הֶעָתִיד אֶעֱמֹד – מִכָּל צַד אָחוּשׁ כִּי קָרוֹב,

מַבְשִׁילָה אַהֲבַת לִבּוֹתֵינוּ כִּתְבוּאָה בְּשָׂדוֹת לְאֵין־סוֹף.

בִּרְצוֹנִי לְסַפֵּר עַל כָּל זֶה לִידִידַי בַּאֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם,

בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם עוֹד נוֹתַרְתֶּם, אוֹ הִגַּעְתֶּם בִּנְדוּדִים לִגְבוּלָם.

לַמַעֲרָב, לַמִּזְרָח הַקָּרוֹב, לָרָחוֹק, לַצָּפוֹן, לַדָּרוֹם –

מַשַּׁב הַזְּמַנִים הַלּוֹהֲטִים שֶׁלָּנוּ כְּבָר מַגִּיעַ לְכָל מָקוֹם.

מִי יִתֵּן וְיִפְקֹד אֶת כֻּלְּכֶם הָאֹשֶר, שֶׁמֵּעֹמֶק לִבִּי אֶחֱשׂוֹף:

עַל־יַד חַלּוֹנִי הַבָּהִיר לְעוֹלָמֵנוּ אֹמַר: “בֹּקֶר טוֹב”.