אסור לקרות… בנביאים וכתובים ומותר לקרות באיוב (דיני אבלוּת)

בִּלַע המוֶת לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים (ישעיה כה, 8)

הֲרֵי פֶבְּרוּאָר בָּא בְּכָל זֹאת,

הַיּוֹם בְּבַת רֹאשׁ נַעֲשָׂה כֹּה חָמִים,

וִילָדִים –

פָּרְצוּ בְּמִשְׂחָק, בְּהִשְׁתּוֹלְלוּת קְרוֹבָה לְחֻצְפָּה

עַל־גַּבֵּי רִבּוּעִים שֶׁל אוֹרָה שֶׁבְּעַד חֹם חַלּוֹנוֹת

מִתְרַפְּקִים עַל קֹר הָרִצְפָּה…

אֵיךְ נָהַג אֲבֵלוּת סָבָא שֶׁלִּי הָרָחוֹק?

אֵיךְ יִנְהֲגוּ אֲבֵלוּת הֵם, יְלָדִים שֶׁעוֹדָם קְטַנִּים,

פְּרוּעִים,

הַמְפוֹרְרִים אֶת אֲרִיג שְׁתִיקָתִי הַכֵּהָה,

וּמִיָּד מֵחֲזִירִים שְׁלֵמוּתוֹ

וּמְגוֹלְלִים אוֹתוֹ

עִם קוֹלוֹת שֶׁל רַעַשׁ צָעִיר גַּם יַחַד…

מִתּוֹךְ יְדֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת

קַל יוֹתֵר לָשׁוּב וּלְקַבְּלוֹ

וּלְהִתְעַטֵּף

וְלִשְׁתֹּק וְלִשְׁתֹּק, שׁוּב לִצְעֹד…

יוֹמִי מְרַחֵף עוֹד וְעוֹד,

וּרְגָעִים עֲגוּמִים בְּעַד חַלּוֹנוֹת בְּהִירִים

שׁוּב אֵלִי נִגָּרִים…

דֶּרֶךְ אֶצְבָּעוֹת עֲיֵפוֹת אֲנִי אוֹתָם מְנַפֶּה

כְּמוֹ חוֹל,

וּכְחוֹל עַל שְׂפַת יָם,

עַל גָּדָה,

שָׁם שְׁנֵי יְסוֹדוֹת גְּדוֹלִים

זוֹרְמִים כָּל הַזְּמַן, זֶה בָּזֶה נִמְהָלִים…

אֵיךְ נָהַג אֲבֵלוּת הוּא, סָבִי?

לֹא אִכְפַּת לִי מְאֹד, אַךְ שׁוֹאֵל אֲנִי שְׁאֵלָה:

מֵאָז הַבֹּקֶר אוֹתִי מְלַוָּה שְׁאֵלָה בַּחֲשַׁאי…

… וְקָרָה כָּךְ:

לְ’סִדּוּר' יָשָׁן וּבָלֶה

(עִם דִּינֵי אֲבֵלוּת),

לְ“בֵּית־יַעֲקֹב” יָשָׁן

עָלַי לְהוֹדוֹת

עַל נִטְפֵי נֶחָמָה,

עַל מִסְפַּר רִגְעֵי נֹעַם…

נֶחָמָה לִי הָיְתָה נֶאֱמָנָה

בָּזֶה, שֶׁאֵי־שָׁם אֶרֶץ עוּץ יֶשְׁנָהּ,

וְשָׁם הָיָה אִישׁ וּשְׁמוֹ אִיּוֹב

וְהִנֵּה אַלְפֵי שָׁנִים שֶׁלְּאַחַר

דִּפְדַפְתִּי בָּעִיר וּשְׁמָהּ קִיּוֹב

דַּפִּים בְּרִיטִיִּים¹ חֲלָקִים,

שֶׁבָּהֶם בְּאִיּוֹב מְסֻפָּר…

עוֹד דָּבָר לִשְׁאֹל לִי נִשְׁאַר:

אֵיךְ יִנְהֲגוּ אֲבֵלוּת הֵם, יְלָדִים כֹּה קְטַנִּים?

אַךְ אֶת מִי אוּכַל כָּאן לִשְׁאֹל?

עַל הַכֹּל בִּשְׁתִיקָה עָבְרוּ כָּאן

שׁוּרוֹתָיו הַיְשָׁנוֹת שֶׁל רַשִּׁ"י.

וְעַל דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלֶה

רַק בִּקְרִיצוֹת, בְּנִיצוֹץ, מְדַבֵּר הַתַּנַ"ךְ הַקָּטָן…

בְּמֹחִי הֶעָיֵף מְנַקֵּר:

מְכוֹן פַּסְטֶר,

אוֹפְּטִימִיּוּת,

קוּם־שֶׁל־מֶצְ’נִיקוֹב הַנּוֹדָע בָּעוֹלָם…

וְאוּלַי אֶל יְלָדִים לִפְנוֹת?

אֲבָל יְלָדִים –

הֵם פָּרְצוּ בְּמִשְׂחָק, בְּשׁוֹבְבוּת…

פֶבְּרוּאָר בָּא בְּכָל זֹאת,

הַיּוֹם בְּבַת־רֹאשׁ נַעֲשָׂה כֹּה חָמִים,

וִילָדִים –

פָּרְצוּ בְּמִשְׂחָק, בְּהִשְׁתּוֹלְלוּת קְרוֹבָה לְחֻצְפָּה

עַל־גַּבֵּי רִבּוּעִים שֶׁל אוֹרָה, הַמִּתְרַפְּקִים

עַל קֹר הָרִצְפָּה…

שׁוּב אֲנִי מְדַפְדֵּף

אֶת הַדַּפִּים הַבְּרִיטִיִּים־חֲלָקִים.

הוֹ אֱלִיפַז הֶחָכָם,

אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי,

חֲרִיפוּתְךָ הַצַּחָה

אֵינָהּ מְחַמֶּמֶת עוֹד אִישׁ.

הָאֵפֶר עַל רֹאשִׁי לֹא פָּזוּר,

אֲנִי עוֹמֵד כֹּה חָשׂוּף –

כָּאן דָּבָר עָלַי לֹא אָסוּר!

חֹסֶר־אוֹנַי, אָזְלַת־יָדִי הָאֱנוֹשִׁית

נְמוּכָה מֵרִצְפוֹת כְּנֵסִיּוֹת,

מֵרִצְפוֹת־רְכִינָה

שֶׁל מְצָחִים לְאֹרֶךְ דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת…

אַךְ גַּם בָּרוֹם אֵין דּוֹמֶה

לְעֹז־רוּחִי הָאֱנוֹשִׁי –

אֵין רְצוֹנִי לָדַעַת עַל מְנַחֲמִים

כָּאן עֲלֵי אֲדָמוֹת בֵּין עוֹלָמִים!

גַּדְלוּת עִצְבוֹנִי –

זוֹ נֶחָמָתִי,

מַצְפּוּנִי,

הֶעָזָתִי

וְאוֹנִי…