“גַּל בִּפְרִידָה מִן הַיָּם מְנוּחָה לֹא יֵדַע…”

ולאדימיר סוֹלוֹבְיוֹב

גַּל מְסֻגָּר בְּמַעֲגָל שֶׁל הַחוֹף

תָּמִיד לֵב מוֹצֵץ הוּא,

גַּל שֶׁלִּשְׁבִיל מֶרְחַקִּים אַךְ יִכְסֹף

תָּמִיד מִתְרוֹצֵץ הוּא.

גַּל כִּי אָחִיהוּ בַּדֶּרֶךְ יִפְגֹשׁ,

כֹּל מוּבָן וְיָדוּעַ –

שְׁלוּבוֹת זְרוֹעוֹתָם בְּלִי חָקוֹר, בְּלִי דָרוֹשׁ

לְאָן וּמַדּוּעַ.

וְאִם בְּדַרְכּוֹ נִקְרֶה סֶכֶר וּגְבוּל

מְאַלְּצוֹ לַעֲמֹד –

יִשְׁמֹר חֲלוֹמוֹ עַל הַיָּם הַגָּדוֹל

וּמְפַכִּים בּוֹ כֹּחוֹת.

וְנֶפֶשׁ כָּל נֵטֶף יוֹצְאָה אֶל נִטְפָהּ

וּלְקַדְמוּת בֵּית יַמִּים,

וְנֶפֶשׁ כָּל נֵטֶף הוֹגָה בְּשָׁטְפָהּ

בִּבְקִיעַת הַזְּרָמִים!

גַּל מִן הַיָּם הַגָּדוֹל אִם יָסִירוּ,

יִנְשֶׁה מְנוּחָה –

כָּל הַשְּׂמָחוֹת הַבְּהִירוֹת יַעֲכִירוּ

יָגוֹן וַאֲנָחָה.