[גירסא מאוחדת עם הבית שבכרתים]

שֶׁנִּסִּיתִי לְהִזָּכֵר

שֶׁרָאִיתִי

אוֹתָהּ

בִּקְצֵה הַכְּפָר

בְּמַעֲלֶה שְׁבִיל

תָּלוּל

לְיַד בַּיִת

שֶׁבּוֹ

בֵּין הָאֲבָנִים

אֵין הַרְבֵּה

מֶלֶט

שֶׁעָמַד בְּדֶרֶךְ

צְדָדִית

בֶּהָרִים

הַגְּבוֹהִים

שֶׁל כְּרֵתִים

בְּיוֹם שֶׁבּוֹ

הַגֶּשֶׁם

הִצְלִיף

שֶׁלָּבְשָׁה שְׁחֹרִים

וּמִטְפַּחַת

וּפָנֶיהָ קְמוּטִים

בַּרוּחַ

הַחֲזָקָה

שֶׁנּוֹשֶׁבֶת

שָׁם

וַאֲנִי טִיַּלְתִּי

וְהִיא

שָׁאֲלָה אוֹתִי

“פּוֹס סָס לֶנֶה”?

וְהִיא אָמְרָה

לִי שֶׁהַ“לֶנֶה”

שֶׁלָּהּ

הוּא “מָרִיָהּ”

וְלֹא יָדַעְתִּי

וְרַק נִעְנַעְתִּי

בְּרֹאשִׁי

וְנוֹפַפְתִּי

בְּיָדַי

אוּלַי

כִּי

אֲנִי

יְהוּדִיָה

וְהָלַכְתִּי

לִשְׁתּוֹת

קָפֶה

מַר

עַל שֻׁלְחָן

יָרֹק

קָטָן

שֶׁעָלָיו שַׁיִשׁ

שָׁבוּר

וּבָאֲוִיר

עָמַד

צֶבַע יְרַקְרַק

עַד שֶׁיָּדַעְתִּי

מַה הִיא

שָׁאֲלָה.

25 בדצמבר ‏2004