וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךָ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי! וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי!

(יחזקאל ט"ז, ו')

וָאֶרְאֵךְ –

כִּי כֻּלֵּךְ

מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָם.

וָאֶרְאֶה

אֶת מִצְחֵךְ

בְּחֶלְאָה מְזֹהָם.

וָאֹמַר לָךְ:

אַל־נָא בְּעָצְבֵּךְ!

זִכְרִי כִּי מֹחֵךְ

הוּא חַי וְקַיָּם!

בֶּעֱנוּת, בִּתְלָאוֹת,

בִּיצִירָה וּבִיקוֹד,

כְּמֵאָז – מֵעוֹלָם.

וָאֶרְאֶה –

כָּל גּוּפֵךְ

מְנֻמָּר חַבּוּרוֹת,

וָאֶרְאֶה אֶת חָזֵךְ

הַמֻּכְתָּם חֲבָלוֹת,

וְכֻלֵּךְ, הוֹ, כֻּלֵּךְ

מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָם…

וָאֹמַר לָךְ:

אַל־נָא בִּיגוֹנֵךְ!

זִכְרִי כִּי כֹּחֵךְ

חַי הוּא, חַי!

וְלִבֵּךְ בְּחֻבֵּךְ

פּוֹעֵם עַד בְּלִי דַי

וּמֵאִיץ וּמַמְרִיץ תְּשׁוּקָה וּכְמִיהָה,

וְיָדֵךְ הַשְּׁלוּחָה רְגִילָה וּבְקִיאָה

(זוֹ הַיָּד שֶׁצֻּיְּרָה בְּמִכְחוֹל שֶׁל רֶמְבְּרַנְדְט)

בְּחֶרֶב מְרוּטָה וּמֻשְׁחֶזֶת הֵיטֵב

כְּבִכְלִי־מְלָאכָה הֶעָדִין בְּיוֹתֵר;

אֵדַע גּוֹרָלֵךְ, מַה קָּשֶׁה הוּא וָמַר!

וְאוּלָם נַעֲלָה, נִשְׂגָּבָה שְׁלִיחוּתֵךְ!…

עַל אַף הָעִדָּן אֲשֶׁר לֹא יְרַחֲמֵךְ –

שְׂאִי אֶת עָנְיֵךְ

וְכִלְאִי אֶת בִּכְיֵךְ!

קוּמִי וּצְאִי

וְהַכְרִיזִי בְּקוֹל

קֳבָל עָם וְעוֹלָם:

בְּכִבְשׁוֹן עוֹלָמוֹת

לִבְלִי חָת לַעֲמֹד

אֵיתָן עַד בְּלִי דַי

וְלִהְיוֹת –

כְּדַאי!