וְאִם אֵי־פַּעַם אֶבֶן עַל קִבְרִי תֻּצַּב,
(מוּטָב יִהְיֶה זֶה הֵן מֵאֲשֶׁר לָאו),
לוּ אָז – תְּהֵא זֹאת אֶבֶן אֲמִתִּית,
מְסֻתָּתָה גָזִית
בְּיָד נֶאֱמָנָה;
וּתְהֵא בִּכְתֹבֶת זוֹ שְׁלוּבָה
בְּחֶרֶט־אֹמֶן חֲטוּבָה –
מִלָּה צְנוּעָה וְנוֹשָׁנָה,
אֲשֶׁר זֶה כְּבָר
צְלִילָהּ כֹּה זָר
וּלְרַבִּים אַף לֹא נִתְפֶּסֶת:
חֶסֶד.