עַד

שֶׁאֲנִי קוֹלֶטֶת

שֶׁקַּיִץ

כְּבָר מַתְחִילִים

לִרְאוֹת

אֶת אוֹר

הַסְּתָו

שֶׁרוֹעֵד

עַל קַו הָאֹפֶק

וְגַם בָּעֲנָנִים

שֶׁמֵּעַל

לַכַּרְמֶל

מֵהַמָּקוֹם

שֶׁבּוֹ

זוֹרְחִים הַשֶּׁמֶשׁ

הַיָּרֵחַ

וְגַם כִּי

שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי,

אֵיפֹה

כּוֹס הַבְּדֹלַח

הַבּוֹרְדוֹ

הַצֵ’כִית

הַמַּלְכוּתִית

הַצְּלוּבָה

וְשִׁעַרְתִּי

הַשְׁעָרוֹת

וּבַסּוֹף

הִיא הָיְתָה

אֶצְלִי

בָּאֲרוֹנִית הַיְּשָׁנָה עִם הָרְאִי

שֶׁהֵבֵאתִי מֵהַבַּיִת הַהוּא

שֶׁצָּרִיךְ הָיָה

לְהָעִיף עוֹד מַבָּט

כְּדֵי לֹא לִשְׁכֹּחַ

וְאָז לִסְגֹּר

וְלַמְרוֹת זֹאת

הָאֹשֶׁר.