… הֵן זֶה הָרֵיחַ שֶׁל קָמָה זְהוּבָה, חַמָּה

כְּחֵיק־אִשָּׁה, זֶה לֵיל־תַּמּוּז, עוֹצֵר־נְשִׁימָה,

סָהוּר וְחוֹלְמָנִי, וּדְכִי־הַיָּם, מַבְקִיעַ

אֶת הַדְּמָמָה… אֵי־מִמִּסְתּוֹר מוֹפִיעַ

הַחִזָּיוֹן, שָׁקַע בְּתוֹךְ אַגְמֵי־יָמִים,

וְיֶהֱמֶה הַלֵּב לְזֶה עוֹלָם תָּמִים,

בּוֹ אִיקוֹנִין אֶחָד־יָחִיד זָהַר בָּרֶקַע,

וּבוֹ לָאַהֲבָה נִבְקַע רִאשׁוֹן הַפֶּקַע.

אִם כִּי דָחוּי, הוּא הוּא רִקְמַת חַיַּי,

וְעַל שְׁלַבֵּי הַחֵטְא כְּסַהֲרוּרִי טִפַּסְתִּי

אֵלָיו, וְאַף עַל בּוֹר בְּזִיז־סַלְעוֹ נֶאְחַזְתִּי.

נִקְלָף מֵעֲרָפֶל עַתָּה יִקְרַב אֵלַי

מֵעֵבֶר לִנְהַר־כְּבָר חֲזוֹן פִּלְאֵי־הַנֹּעַר, –

וּמִתְנַגֵּן בְּכִסּוּפִים שֶׁל זֹהַר.