…וְשׁוּב נִסְגַּר מַעְגָּל. אֲחוֹרָה אַל תַּבִּיט

בְּזַעַם אוֹ בְּנֹחַם־שָׁוְא, אַף לֹא בְּצַעַר!

הָיוּ יָמִים, כִּי בְּיָדְךָ פָּרַח שַׁרְבִיט,

הָיוּ יָמִים, כִּי הַפְּרָחִים קִפֵּד הַסַּעַר;

וְיֵשׁ אֲשֶׁר דִּמִּיתָ, כִּי מִכָּל זָוִית

לְךָ הָאַהֲבָה קוֹרֶנֶת, וּבְכָל שַׁעַר

נִמְתָּח לְךָ שָׁטִיחַ שֶׁל כּוֹכְבֵי־שָׁבִיט, –

וַתַּעַל עַל סוּס־יִצְרְךָ לָרוּץ בְּדַהַר,

וְהַנָּהָר עָבַרְתָּ עַל פְּנֵי גֶּשֶׁר צָר,

וְעַד קָצֵהוּ בָּאתָ – אַבִּירְךָ נֶעְצַר…

וּרְאֵה־נָא: עַל פַּכִּים קְטַנִּים עִם אֵל שָׂרִיתָ,

עַד נְטוֹת יוֹמְךָ, וּרְאֵה עַד מַה קָּצַר! –

אַךְ מִבְּשָׂרְךָ פְּלָאָיו בְּמַעֲשָׂיו חָזִיתָ,

שֶׁכֵּן בָּעֶצֶב כְּבַגִּיל עִם אֵל חָיִיתָ.