עִם סִלְסוּלֵי עָשָׁן מִמִּקְטָרְתִּי מַה־נּוֹחַ

מֵעַרְפִּלֵּי תְּמוֹלִי קוּרֵי־חֲלוֹם לִטְווֹת!

רוֹגֵעַ לְבָבִי, רַק מְדַמְדֵּם הַמֹּחַ:

דְּמוּיוֹת וְרֻדּוֹת־חִוְּרוֹת עִם הֶעָשָׁן חוֹלְפוֹת,

דְּמוּיוֹת, הִנְעִימוּ שְׁעוֹתַי בְּאַהֲבוֹת,

בָּהֶן מָצָאתִי מֵעַרְבַּל־רוּחִי מָנוֹחַ;

כְּלוּם אִשֵּׁיהֶן כַּנֵּר הוֹלְכוֹת בִּי וְכָבוֹת?

כְּלוּם אֵי־פַּעַם קִסְמֵיהֶן אֶשְׁכַּח שָׁכֹחַ?

סִלְפִידוֹת קַלִּילוֹת עִם עֶשֶׁן הַמִּקְטֶרֶת!

עוֹד חַי בִּי טַעַמְכֶן, כִּמְאוֹפְּיוֹם שִׁכָּרוֹן,

כְּמוֹ שֶׁל שִׁיר רָחוֹק בַּזְּמָן בַּת־קוֹל אַחְרוֹן,

אִם כִּי זָקְנָה נַפְשִׁי, חַיָּה עוֹד בִּי עֲתֶרֶת־

מַנְעֲמֵיכֶן מְרִירִים, עַד בּוֹא יוֹמִי נִשְׁמֶרֶת

אַהֲבַתְכֶן, סִלְפִידוֹת־לֵיל, כְּמוֹ דּוֹרוֹן.