מְצִיתֶן, בְּנוֹת־חֵן, אַהֲבָה קוֹטֶלֶת

מִתּוֹךְ לִבִּי, בְּהִפָּתֵל גְּוִיּוֹת בִּיקוֹד, –

אַךְ לְיָמִים זָרְחָה בִּי נְהָרָה גּוֹאֶלֶת

אֶתְכֶן מֶחַבְלֵיכֶן, לְהַחְיוֹתְכֶן בְּהוֹד.

מָה אֶרְחָמְכֶן, אֲשֶׁר בַּנֶּפֶשׁ הַסּוֹבֶלֶת

תַּטִּיפוּ בִּשְׂמֵיכֶן, לַמְתִּיק חַיַּי בִּנְדוֹד,

וְדִמְעֲתְכֶן דְּלוּקָה בָּעַיִן הַצּוֹהֶלֶת, –

בִּדְבֵקוּתִי בָּכֶן תְּחִיָּה לִי אַחֲרֵי־מוֹת…

בְּמַעְבָּרַת חַיַּי עַל מַיִם זֵדוֹנִים,

בְּהִתְמוֹטֵט גְּשָׁרַי, עִתִּים בָּכֶן פָּגַעְתִּי,

וּבְּהִתְלַקַּח הַזִּיק בַּלֵּב – אֲזַי יָדַעְתִּי,

כִּי זֶה הַסְּנֶה, שֶׁבִּי יִבְעָר כָּל הַשָּׁנִים,

עַד תַּעֲמֹד הַמְּטֻלְטֶלֶת… וְשָׁמַעְתִּי

אֵלִי בְּסוֹד זִוּוּג דָּמֵינוּ הָרָנִים.