אוּלַי אֵין מָוֶת אֶלָּא מַעְבָּרָה אַחֶרֶת

אֶל עוֹלָמוֹת בֵּין־כּוֹכְבִיִּים אֵי־שָׁם רָנִים,

שָׁם מְרַחֲפוֹת בִּתְכֵלֶת־לֹא־מִכָּאן זוֹהֶרֶת

רוּחוֹת הַיִּצּוּרִים מֵעֵבֶר לִזְמַנִּים?

אוּלַי זֶה הַחֲלוֹם, פֹּה אֵין לוֹ פִתְרוֹנִים,

וְרַק נַפְשֵׁנוּ בִּשְׁעַת חֶסֶד מְשַׁעֶרֶת,

וּבִתְחוּשָׁה זוֹ, כְּעַל גֶּשֶׁר שֶׁל קָנִים,

אֶת כָּל חַיֵּי חֶלְדָּהּ עַל פְּנֵי תְּהוֹם עוֹבֶרֶת?

אוּלַי? כִּי אֵיךְ תִּחְיֶה נַפְשֵׁנוּ, הַנֶּאֱכֶלֶת

בִּמְצוּקוֹתֶיהָ, בְּלִי לָחוּשׁ, עִם כְּלוֹת הַגּוּף,

בְּגִלְגּוּלֵי אָדֹם־שָׁחוֹר, אֶל סְפִירוֹת־תְּכֵלֶת,

כְּפֶרֶג זֶה, שֶׁבָּאֲוִיר תּוֹכוֹ יָעוּף,

אַחַר שֶׁקְּלִפָּתוֹ רֻסְּקָה, וּבְגִלְגּוּלָיו יָשׁוּב

לִפְרֹחַ וּלְשַׁכֵּר בְּאוֹפְּיוּם־תּוֹחֶלֶת?…