בְּתוֹךְ תּוֹכִי שָׁכַנְתָּ, אֵל, וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי,

כִּי יְצָרַי מְרַנְּנִים לְךָ הִמְנוֹן,

וּבְמִקְצַב דָּפְקִי שִׁיר־יֵשׁוּתְךָ לֹא חַשְׁתִּי,

וְכִי אוֹרְךָ גָּנוּז בְּתוֹךְ עֵינִי יִנּוֹן;

חֶמְדַּת־נָשִׁים, זוּ בִּבְשָׂרִי סוֹכְנָה בְּלַהַט,

הֲרֵי חֻשְּׁלָה בְּקֻרְנָסְךָ עַל סְדַן־לִבִּי,

וּמֵרוּצִי אֶל עוֹלָמוֹת שֶׁל סוֹד – זֶה שַׁעַט

סוּסֶיךָ בְּרַהֲטֵי־דָמִי עוֹד מֵאִבִּי!

לָכֵן חָטָאתִי בִּבְלִי־דַעַת לְגוּפִי,

בְּתֹהוּ לְלֹא־דֶרֶךְ נְשָׂאַתְנִי רוּחַ,

לִסְגֹּד לְכָל פְּסִילִים, עַד יוֹם יָפוּחַ.

אַךְ כִּי הִגַּעְתִּי עִם עַרְבִּי לְסוֹף נוֹפִי,

וּבְעָמְדִי רֵיקָם, תוֹהֶה בִּקְצֵה הַגֶּשֶׁר,

אוֹתְךָ מָצָאתִי, אֵל, – וּלְכָל חַיַּי הַפֵּשֶׁר…