…וְיֵשׁ שֶׁבְּאֵימַת־נַפְשִׁי הַיּוֹמְיוֹמִית,

אֲשֶׁר תָּזוּעַ כַּטִּפָּה עַל שְׂפַת־הַשֹּׁקֶת,

יָבֹא לְפֶתַע אשֶׁר לֹא־מוּדָע לִנְשֹׁק אֶת

שׁוּלֶיהָ בְּשָׁעָה בְּרוּכָה זוֹ וּדְמָמִית.

כָּל הָעוֹלָם אֲזַי עֵינוֹ תְּמֵהָה פּוֹקֵחַ:

מַה שַּׁעַט הַסּוּסִים בַּחוּץ נֶאְלָם פִּתְאֹם?

כְּלוּם אוֹר גָּנוּז אֵי־מֵהֵיכָן אוֹפֵף הַיּוֹם

נַפְשִׁי, הַהֲמוּמָה מִקּוֹל הָמוֹן צוֹרֵחַ?

גַּם רֹן הַצִּפֳּרִים עֻלְפֶּה עַל אִילָנוֹת, –

אַךְ אֵלֶם זֶה הַאִם מִתּוֹךְ נַפְשִׁי נוֹבֵעַ

אוֹ בָּא מֵעֵבֶר לַחַיִּים וּבָהּ נוֹגֵעַ?

וְהַפְּלִיאָה בַּכֹּל: הִוְרִידוּ עֲנָנוֹת,

חֶדְוָה מִתְנַדְנְדָה בִּלְבֶן־כְּבָסִים עַל חֶבֶל,

וּבְתּוֹךְ נַפְשִׁי תִּרְעַד נִימַת־עֶדְנָה שֶׁל נֵבֶל.