יוֹנַי שָׁלַחְתִּי מִשּׁוֹבָךְ לְזֹהַר־תְּכֵלֶת,

וַיַּחְזְרוּ אֵלַי עִם הַצִּיצִים שֶׁל דֻּבְדְּבָן,

כִּי מִסְּבִיבִי הַבֹּקֶר הַשִּׁמְשִׁי עוֹד רָן

וּבְאוֹר טָהוֹר הִזְהִיב דַּפֵּי־קֹהֶלֶת, –

כִּי מַה לִי תְּמוֹל עִם חָכְמָתוֹ נוֹאֶלֶת,

הַבֹּקֶר הַנָּהִיר – אִם הוּא עוֹד לִי נִתָּן –

אֶשְׁלַח יוֹנַי לְמֶרְחַקִּים בְּקֶצֶב־זְמָן,

עִם הַבְּשׂוֹרָה עַל בּוֹא שָׁעָה גּוֹאֶלֶת.

הִנֵּה תֵבֵל עַתָּה לִי כְּכַלָּה צוֹהֶלֶת

בְּיוֹפִי וּבְאַהֲבָה בְּיוֹם־כְּלוּלוֹת…

וְאִם יֶעֱרַב הַיּוֹם? נַפְשִׁי אֵינָהּ שׁוֹאֶלֶת,

כִּי גַם הָעֶרֶב מְגֻוָּן בִּזְהַב־תּוֹחֶלֶת,

וְעַד בּוֹא לֵילִי, עוֹד לִי יְרַנְּנוּ קוֹלוֹת, –

שֶׁכֵּן חַיִּים וּמָוֶת – הִלּוּלוֹת…