הַחֹרֶף אֲפִלּוּ
לֹא הָלַכְתִּי
לְבַקֵּר אֶת
סֵיפָנֵי הַתְּבוּאָה
הַקְּטַנִּים
הַוְּרֻדִּים־סְגֻלִּים
הָיָה
לִי זְמַן
בְּעֵרֶךְ
וַאֲנִי כִּמְעַט
לֹא יָצָאתִי
עִם הַכֶּלֶב הַלָּבָן
שֶׁלִּי
כָּל הַקַּיִץ תִּכְנַנְתִּי
אֵיךְ אֲבַקֵּר
אֶת סֵיפָנֵי
הַתְּבוּאָה
שָׁם
מוּל הַיָּם
הָאָפֹר
מִמֶּרְחַקִּים
עַכְשָׁיו
מַתְחִיל
שׁוּב
לְהַצְהִיב
רָצִיתִי
לְהָעִיר
שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת
סֵיפָנֵי בָּר קְטַנִּים
בְּצֶבַע מַגֶ’נְטָה
וְלֹא סֵיפָנִים
מְתֻרְבָּתִים
אֲפִלּוּ
קָשֶׁה
לִי לְהַגִּיד
אֶת שְׁמָם
‘גְּלַדְיוֹלוֹת’
מֵהַתְּלָמִים
הָהֵם
מֵהַחֲדָרִים
הַסְּגוּרִים
הָאַפְלוּלִיִּים
עִם הָאֲגַרְטָל
שֶׁבָּאֶמְצַע
וְהַבֹּשֶׂם הַמַּחֲנִיק
הַהוּא
שֶׁלֹּא מַשְׁאִיר
מָקוֹם.