שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ

"מָה הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה

שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת?"

בַּדֶּרֶךְ לַבַּשְׁטָה

הוּא סִפֵּר לִי

שֶׁ"אַתְּ רוֹאָה

אֶת

הַבַּיִת?"

וְהָיָה חֹשֶׁךְ

הָיָה לַיְלָה

הַתְחָלָה שֶׁל

אֶלֶף חָדָשׁ

הָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ

לַבַּשְׁטָה

עַל שְׂפַת

נְהַר הָאוֹחְזֶ’ה

וּמִן הַבַּיִת הַהוּא

שֶׁכָּל חַלּוֹנוֹתָיו

הָיוּ מוּגָּפִים

שֶׁהָיוּ בּוֹ

שְׁתֵּי קוֹמוֹת

וּבַכְּנִיסָה

דָּלַק פָּנָס

קוֹרֵץ

מַזְמִין

וְנִדְמֶה לִי

רַק נִדְמֶה לִי

שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִשָּׁם

קוֹל נָמוּךְ

שֶׁל צִחְקוּק

וְהוּא

הַגֶּבֶר שֶׁגָּר

בְּבַיִת בַּחוֹמָה

וְיָכֹל

לְהַשְׁקִיף עַל זְרִימַת

נְהַר הָאוֹחְזֶ’ה

אָמַר לִי

שֶׁנָּשִׁים

שֶׁזּוֹנוֹת הִגִּיעוּ

שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָן

מִבּוּלְגַרְיָה

מִשָּׁם לְשָׁם

וּפָנָס שֶׁכָּכָה הוּא

קָרַץ וְהִבְטִיחַ

רָאִיתִי

בְּפֶתַח שֶׁל בַּיִת

שֶׁנִּמְצָא

עַל מוֹרְדוֹת הַכַּרְמֶל

וְהֵן

הִגִּיעוּ מֵהַלְּבָנוֹן

רָאִיתִי

אַחַת מֵהֶן

יוֹצֵאת

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר

וְעוֹלָה

לְמוֹנִית שֵׁרוּת.