כִּמְעַט בְּכָל פַּעַם

שֶׁאַתְּ עוֹבֶרֶת

חוֹלֶפֶת

בָּאוֹטוֹ שֶׁלָּךְ

כָּאן

לְיַד קְצֶה רֶכֶס הַכֻּרְכָּר

אַתְּ שׁוֹמַעַת אוֹתִי

אֶת הַנְּבִיחָה

שֶׁלִּי

מִכִּוּוּן הַחוֹלוֹת וְהַיָּם

נְבִיחָה עֲמֻקָּה

וַעֲמוּמָה

כֵּן, זֹאת

הַנְּבִיחָה שֶׁלִּי

אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ

אֵלַיִךְ

וַאֲנִי יוֹדֵעַ

שֶׁגַּם אַתְּ

מִתְגַּעְגַּעַת

עֻבְדָּה

שֶׁאַתְּ שׁוֹמַעַת

אֶת הַנְּבִיחָה

וְאַתְּ מִשְׁתּוֹמֶמֶת

שֶׁהֲרֵי כְּבָר

בָּאָבִיב

שֶׁלִּפְנֵי שְׁנָתַיִם

מַתִּי

בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית

לְיַד הַמַּחְסָן הַוָּרֹד

שֶׁרוּחַ הֵעִיפָה אֶת גַּגּוֹ

בְּיוֹם חֹרֶף אֶחָד

וַאֲנִי זוֹכֵר

שֶׁהַגַּג הַזֶּה כִּסָּה

אֶת הַחַלּוֹן

לַמָּקוֹם הַזֶּה הִגִּיעָה

גַּם הַמּוּסִיקָה

שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת

שֶׁנִּגְּנָה עַל הַגַּג

וְנֶעֶלְמָה

אַתְּ הִתְגָּאֵית בִּי

עַל שֶׁאֲנִי

כָּל־כָּךְ גָּדוֹל

כְּמוֹ דֹּב קֹטֶב לָבָן

וּשְׂעֲרוֹתַי אֲרֻכּוֹת

וְעֵינַי חוּמוֹת

גְּדוֹלוֹת

רִיסַי לְבָנִים

שֶׁלֶג

וַאֲנָשִׁים לֹא יָכְלוּ

לְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עָלַי

גַּם כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי

בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי

וְלֹא הִפְרַעְתִּי לָךְ

וְאָז

כַּעֲבֹר יָמִים

עַל יָמִים רַבִּים

הַלֵּב שֶׁלִּי

פָּעַם כָּל־כָּךְ בְּקוֹל

עַד שֶׁאַתְּ שָׁמַעַתְּ

אוֹתוֹ בְּדַרְכֵּךְ

הַחוּצָה

וְנָסַעַתְּ

כְּשֶׁחָזַרְתָּ

כְּבָר

יָצְאָה

נִשְׁמָתִי

וְהָיִיתִי כָּל כָּךְ זָקֵן

וְאַתְּ בָּכִית.