ג' כסלו 5594 [התקצ"ד]

לידידי הבחור המשכיל המעולה כמר יעקב גאלדענטהאל שלום וברכה

אחרתי עד היום להשיב למכתבך הנעים מר“ח אלול תקצ”ג, כי יום יום הייתי מצפה מתי תבא לידי אגרת האדון היקר ר' יששכר בער, וסוף סוף אחרי אשר כבר נתיאשתי ממנה הגיעה לידי ביום שבת קדש שעבר, ואני לא אדע למה עִכבה אצלו שני ירחים אחר כתיבתה, ונראה ששם לבו עליה לתקן לשונו להמתיק מרירותה, כי באמת אין בה כל הלשונות שהעתקת לי ממנה, אך רובם נמצאו בה, אמנם תחלתה וסופה אהבה וכבוד. ואני כי אין דרכי להחזיק במחלוקת חשתי ולא התמהמהתי והשיבותיו אגרת ארוכה (אשלח אותה היום) דברי שלום ואמת, והעתקתי לו קצת מפירושי בס' שמות, ישעיה וירמיה. ודע כי לאהבת השלום לא הגדתי לו כלל מה שהודעתני שהראה ופרסם אגרתו אלי. ואתה ידידי אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור לא תחרחר ריב ולא תגרה מדון, והדרת פני זקן, ותהיה מן הנעלבים ואינם עולבים, ותשתדל להשלים את נפשך במעלות האמתיות, ולמקנאים תבוז בלבך ותצחק בכליותיך, ותנענע להם ראשך, כקנה הרך ולא כארז הקשה, ולזות שפתים תרחיק ממך.

דע ידידי כי לא מתו שני בני, רק בני השני (ישעיה) מת בן י“ד חדש, אך בני בכורי אוהב גר (בן ד' שנים וחצי) חי ומצליח יברכהו האל. ועתה ילדה לי אשתי בת, וקראתי שמה מלכה, ישמרה ה' וִיחַיֶהָ. בחדש שעבר כתבתי דקדוק לשון התלמוד. אין בדעתי להוציא לאור דקדוק לה”ק שלי (בלשון איטלקי) עד לפחות שנה אחת. ס' השרשים לא כתבתי ואין בלבי לכתוב עד ימי זקנתי אי"ה. טוב דברך על נצפנה לנקי חנם.

המורה והיהודי לא ידעתי מה הוא, והנני מחזיק טובה לידידנו הבחור המעולה ר' יצחק בלומענפעלד המתנדב לשלוח אותו מתנה, ואתה אמור לו שאם יזדמן לפניו לשלחו לעיר טריעסט ליד הרב דשם בשבילי, בלי הוצאות אז טוב, כי אמנם משלוח ספרם מארצכם לכאן ע"י הרצים הוא מוקצה מחמת חסרון כיס. גם תאמר לו כי לא אשלח לו להדפיס אגרתי להאדון היקר ר' יששכר בער וברכהו בשמי, והודיעני (או יודיעני הוא) שלומו וטובתו. צר לי ידידי כי תבא אגרתי זאת אליך ריקה מכל דבר חכמה, אך אץ לי הזמן מאד, ולא רציתי לעכב אגרתי אליך אף יום אחד אחרי שלחי תשובתי להאדון היקר ר' יששכר בער.

ודע וראה כי לא הפקדתיך לעוין ולאורב על מצעדי גבר ועל מצפוניו חלילה, רק בדבר הזה לבדו, אחרי אשר קדמת להודיעני שפרסם אגרתו אלי תודיעני מה יעשה בתשובתי אליו, אם יפרסמה (כאשר חפצתי) אם לא. ואלהי השלום יאמר די לכל קנאה ותהיות ומדנים, ויטע ביננו ובין כל ישראל אהבה ואחוה שלום ורעות.

ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה ג' כסלו תקצ”ד,

אוהבך שד"ל. 

ג' כסלו התקצ"ד

שמואל דוד לידידו החכם המפורסם ר' יששכר בלומנפעלד ברכה ושלום

מכתבך היקר, אדוני וידידי היקר קבלתי ושמחתי בו, כראותי כי יש לי אוהב המוכיח על פני מומי, דבר אשר גם לי גם לך יהיה לתהלה ולתפארת; ונכפלה שמחתי כראותי כי גם כי בלא ספק כוונתך אדוני בכל תוכחותיך ישרה וטהורה, כי בהם לבבך כתבת את כל דבריך, הנה סוף סוף לא מצאתי את נפשי אשם ככל אשר דמית בלבך הטהור.

אמרת כי לא השיבותי דבר אחד מדברי (במה שדנתי לפניך על קדמות ס' איוב) רק למען לא יאמרו הבריות רשד“ל הודה שטעה – והנה לפניך באגרתי הקודמת מה שכתבתי “בסימן ס”ו בטלתי שטתי כעפרא דארעא” ובפירושי אשר הבאתי לפניך הלא ראית (וכל ישראל יראו בקרב הימי“ם אי”ה) שכתבתי על מה שפירשתי לפנים בבה“ע: ומחשבתי זאת בטלה ומבוטלת וכו' וכו‘. הנה מבואר כמה אני רחוק מן המדה הגרועה שחשדתני בה. אם כן אם לא חזרתי בי מאמונת קדמות ס’ איוב למען החזיק בדעת האחרונים המאחרים זמנו, אין זה לבלתי הודות על האמת, אך בהפך מפני אהבת האמת, ומפני שלא ראיתי עדיין, וגם אתה אדוני לא הראיתני בזה, ראיות ברורות ומכריעות. והדבר הזה בעצמו הוא לי לישועה על אודות החשד האחר שחשדתני בתם לבבך באמרך שאני הולך לבקש פירושים מן המינים הערלים, כגון געזעניוס ואייכהארן, והמה לי לעינים, ואני נשען עליהם, כאיש אשר יסגור עיניו מלראות, ונער קטון נוהג בו. – הלא סברתך בענין זמן כתיבת ס' איוב היא היא דעת געזעניוס ואחרים מחשובי חכמי העמים, ואני סרתי מעליה ורחקתיה: ומי יאמר שאני נשען על הערלים בעינים סגורות? – ומה שאני מביא שמות חכמי הערלים, זה לאחת משלש סבות. הא' להראות כי רוב דבריהם לקוחים מחכמינו ומפרשינו, וזה הוא בכל מקום שאני כותב: רש”י ראב“ע ראז' וגעז', רד”ק ראז' וגעז‘, רש"י וראז’, וכיוצא בזה, השנית לחלוק עליהם ולבטל דבריהם, בכל מקום שהם נוטים מן האמונה הישרה. השלישית לקבל האמת ממי שיאמרה, בקצת מקומות שאני מוצא פירושיהם מתישבים על הדעת ועל פשוטם של מקראות.

אמרת שאני דובר עתק ושולח פי ברעה ושופך בוז וקלון על גדולי ישראל, כאלו רק אני היתד וכו' וכו‘. – לא מצאתי דבר מזה לא בלבבי ולא בכתבי. הן אמת כי זה כל יגיעי ועמלי, יומי ולילי, בעזרת אלהים ה’ חילי, להוסיף נפך משלי, בביאורי ספרי הקדש, וידעתי כי לא עלי ולא על הקדמונים זצ“ל ולא על האחרונים שיבאו אחרינו המלאכה לגמור, ואף גם זאת אין אני בן חורין להבטל ממנה. ואם אמרתי כי כל אשר הכינו לפנינו הקדמונים רחוק מאד משבור רעבון אנשי דורנו, והתורה והנביאים לבושים בלויי סחבות, אשר ישימום מאוס לרואיהם, והמה חגורי שק צועקים לאמר מי ילבישנו מחלצות, זה אמת, כי נשתנו הדורות, ומה שהיה מתוק לחך זקנינו יקוץ בו חך אנשי הדור, ותהלה לאל זכיתי לקרב לתורה בחורים הרבה שהיו מואסים בה. וחלילה לי למאוס ולבזות קדמונינו המפרשים זצ”ל, וכל היום אני אומר שאם היו רש“י ורד”ק עומדים בדורנו, היו דורכים בפירושיהם דרך אחרת, והיו אומרים בדעתם הרחבה דברים אשר ימתקו לכל חך, כי הראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות, כדברי רשב“ם ראש פרשת וישב, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, וכו' ע”ש, ורש“י ז”ל עצמו הודה שאלו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים, ע“ש. והנה אלו שתי סבות אשר מנעו הראשונים מלירד לסוף עומק פשוטי המקראות, הא' אהבת הדרשות, והב' העדר הפנאי. הלא ידעת אדוני היקר כי רד”ק ראש הפשטנים רוב מלאכתו היה בלימוד הנערים בתלמוד (כאשר הגיד לנו בסוף ס' השרשים), רְאֵה היתכן שיהיה לו פנאי להעמיק בפשוטי המקראות, וראב“ע היה נודד ללחם איה מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, ורש”י ז“ל הכל יודעים עבודתו אשר עבד בפירוש התלמוד. ועתה אחרי היותי בלתי טרוד בים התלמוד וההוראה, ואף לא בטרדת המזונות, בהיות פרנסתי מזומנת לי מאת ה' מן השמים על מנת שאעסוק בחכמת לה”ק ובמעמקי פשוטי הכתובים, אם לא יהיה שד“ל משתדל הלא יחטא לאלהים. ואמנם שאהיה מֵקל בכבוד המפרשים ז”ל לא היו דברים מעולם, ופירושי ישעיה אשר שלחתי אליך אדוני עדים נאמנים המה על זה. הלא תראה כי תמיד אני אומר דבר בשם אומרו, וכמעט בכל פסוק אני מזכיר רש“י ראב”ע ורד"ק, או שנים מהם או אחד מהם (ולא כמנהגך אדוני היקר שלא להזכיר בשום מקום מבטן מי יצאו הדברים), וכשאני צריך לחלוק על דעתם לאהבת האמת, חלילה לי מלזלזל בכבודם ולתת בהם תִפלה: אם לא אפוא מי יכזיבני? תן עדיך ותצדק. אמרת “האמנם לא נודע לי פתשגן הדבר והסבה אשר הביאתך לכתוב לי תשובה, אחרי אשר גלית דעתך שדברי אינם צריכים תשובה” – דע ידידי היקר כי דבריך הקודמים על ס' איוב ועל הבדלות הנרדפים באמת אינם צריכים תשובה, אחרי אשר באמת לא השמעתני בהם ראיות חדשות כלל, ובדבר הזה בדעתי עמדתי ואעמוד, הלא תראה כי במכתבי הקודם לא דנתי לפניך כלל בחקירות ההנה. אמנם הסבה אשר הביאתני לכתוב אליך – לא להשיב לך תשובה – אלא לכתוב לך אגרת, אתה אדוני ידעת אותה, כי גם ידע לבך מה כתבת לר' שמואל ליב גאלדענבערג על אודותי, ואני כראותי כי הייתי בעיניך כאיש זד יהיר בז לכל אדם וחסר מוסר ודרך ארץ, מהרתי לכתוב אליך, למען הודיעך כי לא אלה דרכי, וכי בהפך מאד מאד אני שפל רוח בפני כל האדם (גם כי לא אשא פנים כתורה, ובמקום שיש חלול השם וכו'); וזו היא בעצמה הסבה אשר תביאני היום הזה לכתוב אליך האגרת הזאת להודיעך כי אינני בז לשום אדם ואף כי לך האדון הנכבד, ובפרט אחרי אשר ידעתי כי זָקַנת ממני עשרים שנה, כבן יכבד אב אכבדך, והדרתי פניך לעולם, יאריך ה' ימיך בטוב ושנותיך עד שיבה ועד גבורות בנעימים, ותשמח ביוצאי חלציך, וכל אשר לך יהיה שלום. 

הוכחתני על אשר אמרתי כי קצת מהבדלותיך “נראו בעיני לקוחות מס' יריעות שלמה” ואמרת כי חפשת ולא מצאת בו דבר מדבריך – א"כ טעיתי וחטאתי, ואתה בחסדך הגדול תשא חטאתי אך הפעם, נעניתי לך, מחול לי.

התרעמת על שאלותי אל הבחורים גאלדענטהאל ובלומנפעלד על אודותיך, כאלו אני מלאתי ידם לתור אחרי מצפוניך, והייתי סבה שירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. באמת לא כך עלה במחשבה לפני, רק שאלתי מה מלאכתך ומצבך וימי חייך: היום החלותי לשאול להם על מצפוניך ועל מדותיך, חלילה לי!

ועתה ידוע תדע אדוני היקר כי אפס לי הפנאי (כאשד כבר אמרתי באגרתי הקודמת) להשיב ידי על חקירות הנרדפים, לדעת איזה יכשר הזה או זה, אם מה שכתבתי בבה“ע או מה שכתבת אתה אדוני היקר, כי עתה עוסק אני בפירוש ס' שמות ובפירוש ישעיה מהדורא תניינא, ובלימודי הדקדוק מהדורא תניינא ג”כ; ע“כ אתה בטובך הגדול תשא ותסלח אם לא אשיב תשובה לכל טענותיך על דברי, כאשר גם אני אסלח על אשר לא הודעתני דעתך על פירושי ישעיה אשר שלחתי אליך. ויען חזקת המחריש שהוא מודה ומסכים, אתברך בלבבי לאמר ישרו בעיניך דברי, אם לא כולם רובם, ע”כ הנני נותן לפניך היום עוד ליקוטים אחרים מפירושי, למען לא תבא אגרתי אליך ריקה מכל דבר חכמה. ואתה אדוני הנכבד תשפוט כרחב בינתך, ותוסיף ידך להוכיחני בשפה ברורה ובמשפטי צדק, לכל אשר ימצא שם בדק אם בסברותי, ואם במדותי, מעתה ועד עולם, והיה זה שלום.

שמות ג' י“ב – שם שם י”ג – שם שם י“ח – שם שם כ”ב – שם ד' י' – שם שם כ“ג – שם שם כ”ד – שם שם כ“ה – שם י”ב כ“ט – שם שם מ”ח – ישעיה א' י“ג – שם שם י”ח – ירמיה כ“ב י”א.

תשפוט אדוני היקר את כל דברי ותודיעני עצתך אם טוב שאתחזק במלאכתי להגות ולהעמיק החקירה בלה“ק ובכתבי הקדש, לחדש (כננס על גבי הענק) פירושים על דרך הפשט הברור, או אם טוב שאניח עבודתי (עבודת פרך) ואקרא לפני תלמידי פירושי הקדמונים זצ”ל, ואם יקרה שלא יכנסו דבריהם באזניהם, אֹֹמַר להם: החרישו שימו יד על פה, כלנו בני חמורים, ואני יותר מכלכם, מי אנכי שאראה את אשר לא ראו הראשונים אשר העלו אבר כנשרים, ואיך אזיד לומר לכם דבר שלא שמעתי מפי רבותי, ובפרט כי מי יודע אם יתקבלו פירושי בכל תפוצות ישראל, וכל העולם יתבסס מהם?

מהר אדוני היקר, החישה משפטך, ועצתך תנחני במעגלי צדק. ואני שמעתי ולא אבין למה תאמר שתבא העת שתגלה אזני על קצת מפירושַי אשר לא כִוַנתי בהם אל האמת, גם תאמר כי תוחיל עד אשר נוציא תחלה אני והחכם (המופלא, יברכהו האלהים) שי“ר את ביאורינו על ס' ישעיה, אז תנופף ידך לגלות דעתך על כמה מקומות מהספר. הלא זה נראה חלילה דרך אורב לא דרך אוהב. ואולם אין ספק כי דעתך אדוני רחבה מדעתי, וכל מעשיך בודאי לשם שמים. ואני לעשות רצונך חפצתי, ומיד אחרי השלימי מהדורא תניינא על ס' ישעיה (אשר החלותי בשבוע הזה לתועלת תלמידי) אוציא מלאכתי אי”ה לאור עולם, ומי יתן וגם ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא שי"ר ימהר יחישה גם הוא הדפסת פירושו, ואז לא תצטרך עוד אתה אדוני היקר להסתיר במחשכים הערותיך היקרות, אשר נכון לבי בטוח תתענג בהן נפשי ונפש כל מבין, אמנם מה יראת אדוני? הֲתִירא שאם תכתוב אלי הערותיך באגרות, אגנוב אותן ואתכסה בטליתך, ולא אֹמר דבר בשם אומרו? חלילה לי,

אגרתי הראשונה אליך על קדמות ס' איוב לא אשלח אותה אל הבחור ר' יצחק בלומנפעלד להדפיסה, אך אוחילה עד אשר אשים את לבי לפרש ס' איוב, אז אוסיף שנית ידי על החקירה ההיא ואשפוט בהקדמת הספר, כאשר ישים האלהים בפי. ואתה אדוני היקר שלום וכל אשר לך שלום כנפש עבדך לעולם הכו“ח פה פאדובה היום ג' כסלו תקצ”ד, צעיר הצעירים

שד"ל

ט' כסלו התקצ"ד

י“ג טבת התקצ”ד

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כמוהר“ר שלמה יהודה הכהן נ”י.

עלז לבי ותגל נפשי בקבלת מכתבך היקר, אם לאהבתך אשר הראיתני בו, אם לבשורות טובות אשר בשרתני על אודות מצבך, ידידי, ואם על דברי חכמה הממלאים את מכתבך על כל גדותיו: ברוך אתה לה', ידיד לבבי, היום ידעתי כי דברי מרורות יתמו מבינינו לנצח: ולמה? כי ידעתני, מקץ ארבע שנים ידעתני. ולו היית אצלי ארבעה ימים, כי עתה מִהַרת ותדעני. דע את אלהי אביך ועבדהו, אמר דוד, ואני אומר דע את ידידך ואהבהו.

אמרת באזני כי מצב נכון לפניך בשנה הבאה אי“ה להיות טרף ביתך נמצא לך ע”י למודים בתורת ה' כמוני היום; ומה מאד תתענג נפשי בתקוה זאת, ועתה ידידי הַרְשֵנִי להכנס בחודו של מחט אשר פתחת לפני, כי פוטר מים ראשית הודעה, ולפני פתוח פיך סודך הַעְלֵם, ואחרי אשר החלות לגלות גלה. הנה שמעתי אומרים כי יוקם בית מדרש לרבנים בעירך: האמת נכון הדבר? אם אמת הדבר, ואם אתה תהיה אחד מן המורים – ומי כמוך מורה? – אשריך ישראל, אוי לכם מתחסדים, אבדת עם סורר!

גָדְלָה נפשך בעיני ובעיני כל תלמידי בראותנו אותך בא פתאום בית שונאך לשאול אותו בקהל רב: מה פשעי ומה חטאתי? ואני שמעתי ולא אבין איך כל שומע מבין בארצך היודע אותי ואת חכמתי ואת תום דרכי ישתומם על המראה – מה היה לי כי הצבתי עטרת ישורון החמודה – ראב“ע – למטרה לכל חִצי? הלא זה מצד תום דרכי, ורק על זאת. שנֵאתי את ראב”ע, כי בלב ולב ידבר. מומו הגדול איננו דבריו בענין החלב: לא כן ידיד נפשי, לא היו דברים מעולם. פְתַח אגרתי אשר כתבתי אליך בתשעה באדר תקצ“ב, ובאה לך מעיר בראדי, אשר בה רשימה מספרי ראב”ע כ“י אשר ביד הסופר ר' אברהם שלום, החלותי לגלות דעתי על תכונת ראב”ע, ושם גניתיו על פחזותו לשפוט בתחלת ההשקפה (ועל זה לא תפול שנאה), ועל דַבְרוֹ בלב ולב (ועל זה החלותי זה יותר מחמש עשרה שנה לשנוא אותו, בראותי שהוא מזהיר לבלתי שמוע לשום פירוש אשר איננו כפי דעת בעל הטעמים, והוא עצמו (ולפעמים בצדק) סר מעליו). והנה האגרת ההיא אין בידי העתק ממנה (ואם תעתיקה לי – אם העתקת נאצות נגד ראב"ע מותרת לאיש יהודי – תעשה עמי חסד), אבל יש בידי תשובתך (ה' מרחשון תקצ"ג), ולא מצאתי בה זכרון מענין איסור החלב. והנה ענין החלב לא הבאתיו אלא לדוגמא, וברוך טעמך וברוך אתה, כי הזקקתני להעמיק החקירה בענין, ועתה ביום הזה, יום קבלתי אגרתך ראיתי שטעיתי ושחטאתי לראב“ע במה שדנתיו לחובה גם בענין הזה של החלב, והדין עמו, כי להשיב לקראי נתכוון, ולא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה. ואמת אגיד לך כי דברי הרמב”ן היו סבת טעותי, כי הוא כתב בפרשת ויקרא: ועוד אזכיר טעות גדולה שטעה ר' אברהם בטענותיו עמהם הרע לומר מהם, עכ“ל, ובפרשת צו האריך לשון לסתור כל טענותיו, ודבריו עשו רושם חזק בזכרוני מאז בימי ילדותי, ולא הוספתי עוד לחקור אחר הענין, ובפרט כי מעולם לא נזדמן לי לשפוט את ראב”ע לא בענין זה ולא בשאר ענינים; ואתה ידידי אם בלא אריכות דברים במשא ומתן של הלכה היית אומר אלי: “קרא נא דבריו בדעת צלולה ותראה כי אין כל דבריו אלא להשתיק הקראי” אולי הייתי רואה טעותי, ואז בלא ספק הייתי ממהר לחזור בי. ויהי מה הנני עתה חוזר בי, ולא אוסיף עוד להזכיר את החלב במספר פשעי ראב“ע. ועתה אולי תאמר אלי: “הלא תבוש באמרך על ראב”ע שהוא נחפז ופוחז במשפטיו, ואתה הוא הנחפז והפוחז במשפטיך, וקיימת בעצמך כל הפוסל במומו פוסל, ולא קיימת מום שבך אל תאמר לחברך” הן אמת כי חטאתי בזה, ולא דקדקתי במשפטי, ויצא משפטי מעוקל, ואמנם לא היה זה אלא לקלות הענין בעיני, כי מה יוסיף אשם אחד על איש מלא אשמות? וכבר אמרו כל מה שאתה יכול לדרוש וכו‘; אך רב לי כי הנני רואה פניך ידידי והנם זועפים. אבל אמר? גליתי לך סבת טעותי, ואמרתי כי קל היה וגם רשע ראב“ע בעיני; וכל זה אמנם לשעבר, לא עתה, כי בראותי שטעיתי באחד מחלקי משפטי, אולי כלל משפטי ג”כ מוטעה, ומהיום והלאה אבדוק את דבריו בדעת צלולה, ואחזיקהו בחזקת כשרות עד שיתברר לי במה חטא. לדוגמא הנה בדניאל א’ על וימצאם עשר ידות כתב ראב“ע כי עשרה סך חשבון ובעל ס' יצירה אמר עשר ספירות בלי מה, ולשעבר הייתי מפרש שהוא מביא דברי ס' יצירה לדוגמא, כאלו גם מספר עשר ספירות הוא סך חשבון, ולא בצמצום, והייתי אומר שזה פתיות, שהרי בעל ס' יצירה מוסיף עשר ולא תשע, ולא אחת עשרה; ועתה אני אומר כי דעת ראב”ע לומר כי לכך בחרו בעשרה לשומו סך חשבון, מפני שהוא מספר הגלגלים שהם תשעה ועם האל עשרה (עיין ראב"ע סוף עשרת הדברות), כי כן בעל ס' יצירה אומר שהספירות עשר, והספירות, לדעת ראב"ע, הן הגלגלים, כי הוא לחכמת התכונה חכמת הספירות (אעפ"י שלדעתי ולדעת בעל הכוזרי ספירות בעל ס' יצירה הן המִסְפָּרִים, אמנם ספירות המקובלים הן הגלגלים, הארכתי בזה בילדותי בדַבְרִי על הקבלה, ומי יתן ותודיעני דעתך בזה).

אמנם על מה שדנתי לפניך בגנות ראב“ע על שהקל בכבוד ר' יונה, בזה בדעתי אני עומד, ואוסיף לך עתה שני עדים, בשמות י”ג ח' אמר ר' מרינוס וכו' כי איך נהפוך דברי אלהים חיים, ושם י"ד כ' ואמר ר' מרינוס כי פירוש ויאר את הלילה ויחשיך וכו' והמפרש בזה השים חשך לאור ואור לחשך.²

אך הנה נא לפנינו מחלוקת חדשה, כי הנה אתה אומר (תולדות ר' נתן הערה 13) כי פירוש ס' שמות לא ראב“ע עצמו כתבו, רק אחד מתלמידיו כתב מה ששמע מרבו. ס' אהל יוסף שהזכרת איננו בידי, אמנם (לפי מה שעיני רואות לעת עתה) נראה לי ברור כי סברה זו יש לה מבטלין הרבה כנגדה. ותחלה אמר כי מה שהבאת מפסוק ובשל מבושל במים היא ראיה לסתור, כי מלות “ואני הכותב מוסיף על דברי זה החכם כאשר שמעתי מפיו” מוכיחות בלא ספק כי ראב”ע כתב ספרו, והכותב (הוא המעתיק) הוסיף בו דברים ממה ששמע מפיו, ואם ראב“ע לא כתב כלום, רק התלמיד כתב מה ששמע, איך אמר ואני הכותב מוסיף? היתכן להוסיף על מה שעדיין לא היה? באמת הדבר כ”כ פשוט בעיני שאני תמה איך יצאה כזאת מתחת ידך, ואני חושד את שכלי, אולי יש כאן דבר המעלים ממני צִדְקַת משפטיך.

בענין את הכבש האחד (שמות כ“ט ל”ט) נ“ל ברור כי בספר שהיה ביד ראב”ע באותה שעה ובאותו מקום שפירש ס' שמות היה כתוב את הכבש אחד, וכן מצא Kennicott בקצת ספרים; וסוף סוף הלא גם לפי דעתך תצטרך לומר שכך היה כתוב בספרו של אותו תלמיד, כי אמנם אותו תלמיד שכתב פירוש ראב"ע על כל ס' שמות רק ממה ששמע מפיו, לא עם הארץ היה ולא עטלף היה.

ולענין מן הוא (י“ו ט”ו) נ“ל או שרבנו שלמה שהזכיר איננו רש”י, אלא שלמה אחר, או שראב“ע קרא כן באיזה מפרש, ושכח, וסמך על זכרונו, וייחס הדבר לרש”י בטעות הזכרון.

אמנם כללות הענין הזה, היות פירוש ראב“ע על שמות מלאכת אחד מתלמידיו, הוא דבר שאין הדעת סובלתו בשום פנים, ואינו אלא חוכא ואטלולא. היעלה על הדעת כי ראב”ע כתב הפירוש על כל התורה, וגם עשה לו הקדמה, ואח“כ ישמיט ס' שמות ויפרש הספרים שאחריו עד סוף, ואעפ”י שנשמט מלכתוב פירושו לס' שמות, עשה לו פירוש בעל פה ולמדו לתלמידו, והתלמיד הזה שמר בלבו דברי רבו על כל פסוק ופסוק ועל כל אות ואות? ומי עור ולא יראה לשונו של ראב“ע ודרכיו ונתיבותיו ומחשבותיו בפירוש ס' שמות, הכל כמו בכל יתר ספריו? מריה דאברהם, הגם: נאם אברם אסיר תקוה וכו' אינם דברי ראב”ע? וכן: תנה עֹז אבי המון (כנוי לאברהם שם המחבר) לשֵם והודֵה, בהגיעך לראש אלה פקודי, הגם זה לא לראב“ע? ומליצת אמר אברהם המחבר הנמצאת עד שש פעמים בס' שמות גם היא לא לראב”ע? ומלת המחבר לא תעיד שהוא חִבֵר גם הפירוש כלו מלבד אותם המאמרים שחתם שמו בראשם? חי נפשי נוח לי לומר שלא היה מעולם איש ששמו ר' אברהם בן מאיר אבן עזרא ספרדי, משאומר שהיה האיש הזה ושכתב הפירושים המיוחסים לו על רוב ספרי המקרא, ושאמנם פירוש ס' שמות לא לו הוא.

ולענין שאמרת שהיו מפירוש ס' שמות מהדורות שונות, בזה מסכים אני עמך, אך לא מתלמידים שונים, רק מראב"ע בעצמו.

ואבואה לעניני אגרתך היקרה, ארבעה מקומות בנביאים שבהם פעל רצח מתורגם קטל נפש כמו לא תרצח לא תקטול נפש לא יוכיחו כלל לשטתך יותר מלשטתי, כי מי מערב שתאמר כי לכך נוספה בהם מלת נפש להורות שהכוונה על הריגה שלא ברשות? ומי מכריחך שתאמר שאלמלא מלת נפש היה במשמע כריתת עצים או קנים? ובפרט אחר שגם בלשון סורי ושומרוני וערבי וכושי אין קטל אלא הרג נפש³, ואחרי שתרגום רוצח קטולא, ואעפ“י שמצד גזרתה המלה קרובה לקטַע, קָרַע, קָצָה, קָצַץ, שענינם כריתה בעלמא, הנה ככה שרש קטב גם הוא אח לקָצַב, קָטַף, חָצַב וחָטַב, שענינם כריתה בעלמא, ואעפי”כ מלת קטֶב מיוחדת להריגת בעלי נפש.

אמנם בגוף ענין חקירתך, שתרגומי אונקלוס ויונתן בבבל חוברו, הנה דעתי נוטה להסכים עמך, וקרובין ונראין דבריך בעיני, גם כי עדיין לא אגזור אומר ולא אחרוץ משפטי, ובפרט שהוא נגד עדות התלמוד, ויש לטעון עליך כל מה שטענת עלי על דבר תרגום יוני המיוחס לשבעים. ובס' יא“ר מצאתי: “תבלול, יש בתרגומים חלוף נוסחאות, ובערוך בערך חלז: בפרק על אלו מומין היה בעינו דק תבלול חלזון נחש וכו‘, גמרא, חלזון מום קבוע לשחוט עליו הוא, וזהו נחש שמנומר עינו כנחש, ויש מפרשים חלזון הוא תבלול, ותרגום בבלי או חלחיז בעיניה, תרגום ירושלמי חלזונא; וצריך עיון כי לפי זה נראה שהתרגום שלנו נקרא תרגום בבלי, והלא אונקלוס הגר מפי ר’ אליעזר ור' יהושע אמרו, וכלם מא”י היו; ואפשר שלמד לפניהם וירד לבבל, או אפשר שהוא עשה התרגום ירושלמי בעצמו, וחכמי בבל העתיקוהו אח”כ ללשונם" עכ“ל ס' יא”ר.

ומה שמַטֶה דעתי לדעתך שתרגום התורה והנביאים נעשה בבבל הוא ענין אחר שבא בדעתי מקרוב, כלומר שנתחזקתי בו מקרוב, אחר שנים הרבה שבא בדעתי דרך ספק ופקפוק, והוא ענין הצריך דרישה וחקירה, ואתה ידידי ברוחב בקיאותך תוכל לתמכני ולהאיר עֵיני, והענין הוא זה. מה שאמר ר' אליה בחור ואמרו גדולי חכמי אומות העולם כי בעלי הנקוד היו אנשי טבריה, וכן מ“ש ראב”ע כי מהם קבלנו כל הנקוד, נ“ל כי זו השערה שאין לה על מה שתסמוך, כי אמנם אנשי טבריה היו בקיאים בהדגשת הרי”ש, והנה בעלי הנקוד לא הדגישו הרי“ש; וכן בעל ס' יצירה (שנראה מצחות לשונו שהיה מא"י) אמר בג”ד כפר“ת. ומלבד זה הנה טבריא היא בארץ הגליל, וידענו כי אנשי הגליל לא הקפידו על לשונם, ואיך יתכן שיהיו הם כל כך מדקדקים בידיעת התנועות והטעמים, ושתתפשט כוונתם בכל ישראל, והם היו בחזקת שלא הקפידו על לשונם? וכן פסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן לא פסקוהו בעלי הטעמים לתלתא פסוקי כקריאת בני א”י, אלא כקריאת בני בבל. והנה נ"ל כי כדרך שנתפשט תלמוד בבלי בכל ישראל כן פשט ונתקבל תקון הנקדות והטעמים, על ידי המורא הגדול שהיו כל בני הגולה יראים ומכבדים את גאוני בבל.

והנה עתה מקרוב אחר הַחִלי לעשות מהדורא תניינא לפירוש ישעיה ראיתי בקצת מקראות כי בעלי הטעמים והמתרגם לדבר אחד נתכוונו, ונטו מעל דרך הפשט כדי לתקן הלשון בשביל ההדיוטות, כמו בפסוק לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי וגו', ובפסוק יושב על כסא רם ונשא, ובפסוק שרפים עומדים ממעל לו (בפירושי הארכתי וכאן אפס מקום); וזה מקרב לדעתי שתרגום יונתן בבלי הוא. ולפי זה קרוב אני מאד לקבל ממך כי אנקלוס הוא עקילס, כמו כי אונקלוס לא היה ולא נברא (אוי נא לי כי אחרי היותי אוהב גר, הנה ידי עם מבקשי נפשו, להשמידו מתחת השמים!), רק אנשי בבל כנו כן את תרגומם להקנות לו שם טוב, כי איננו מלא דרשות כתרגום ירושלמי, אבל הוא אחר לשון המקרא כדרך עקילס (גם כי באמת נוטה הוא באמת מאד מעל דרך עקילס). אלא שעדיין יקשה, אחרי שעקילס תרגם גם הנביאים, מה ראו ליחס תרגום נביאים ליונתן ולא לאונקלוס? ועתה ידידי עשה אזניך כאפרכסת, ושמע תירוץ הקושיא הזאת. יונתן בלה"ק כמו Theodosion ⁴בלשון יוני. והנה טיאודוציון תרגם גם הוא את המקרא, אך נטה מעט מדרך עקילס, ובחר בהעתקה חפשית, להוסיף ולגרוע מלשון הכתוב, וזה הלשון

הלא נבין עתה מפני מה ייחסו תרגום נביאים ליונתן ולא לאונקלוס. ומובן ג"כ כי אחר שייחסו הבבליים את תרגומם ליונתן, בקשו להם איש ששמו יונתן שהיה ידוע לשם ולתהלה, ומצאו להם יונתן בן עוזיאל תלמידו של הלל, וייחסוהו אליו, ולסדר זמנים לא חסו, והרבו ספורי הנפלאות להגדיל מעלת תרגומם, הכל על דרך שעשו אנשי אלכסנדריה. – שים לבך עליה, עוץ ודבר. ואני תהלה לנורא עלילה אשר העיר אותך ידיד נפשי לצאת גם היום לקראת נשק לערוך ולהשלים לפני טענותיך על תרגום אנקלוס, כי על ידי זה נתעוררתי לדרוש ולחקור במה שלא השלמת לבאר, ומצאתי מה שמצאתי, לא ידעתי אם הבל ואם אמת, ואתה ידידי תחקור ותשפוט. ומה שנחוץ לי יותר שתחקור בו ותאיר עיני בו הוא ענין בעלי הנקוד והטעמים, שאני אומר שהיו בבליים, וצריך אני לומר שכבר היו בבבל כת של חכמים העוסקים לא (כמו האמוראים) במשנה ובתלמוד, אבל במקרא, ואולי הם הנקראים סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, ואולי מהם היו תלמידי התנוקית (מקרי דרדקי), ומהם היו (אחר זמן) בן אשר ובן נפתלי, ואחריהם בעלי המסורת, כלם בבבל.

וידעתי כי יתכן להקשות עלי ולומר כי בן אשר היה בטבריה, ממה שמצאנו בסוף תנ“ך גדול דפוס בומבירג שנת רע”ח כתוב לאמר: "זה ספר מדקדוקי הטעמים שהחביר ר' אהרן בן אשר ממקום מעזיה הנקראת טבריה אשר על ים כנרת מערבה, אלהים יניחהו על משכבו ויקיצנו עם ישני אדמת עפר, המשכילים והמזהירים יזהירו כזוהר הרקיע בגן עדן.

שער הטעמים, שנים עשר רשומים, במאורות מקויימים, מהם קטנים ומהם רמים, חרוזים ולא נעלמים, בפי נבונים וחכמים, בשום שכל חתומים, תחלה הוא הטפחא, אשר לאחיה (נ"ל לאחור) מתוחה, במהרה בא לשיחה, וסמוך לה אתנחה (וכו' וכו'). והנה אפשר היה לי להסכים בזה שבן אשר היה מא“י בלי שתצא מזה שום הוכחה על בעלי הנקוד שגם הם היו מא”י. אמנם אשר אני אחזה לי כי הספר הזה מזוייף הוא, ולא לבן אשר הוא, וראיה לזה היותו בחרוז, מה שלא היה נוהג בינינו עד סוף ימי הגאונים וראיה גדולה לזיוף הספר ההוא הוא מה שכתוב בסופו, וז“ל: “הדה מסורתא דמסר דוסא בר' אליעזר בר אפסייה דקביל מר' יהודה בבלאה דקביל משמעון אבוהי, והוא קביל מרב אדא, ורב אדא מרב המנונא די אפיק בנהרדעי, והוא קביל מן מנקיי די גליה (נ"ל גלה) מארעא דישראל לבבל דאגליה רופס (אולי רופוס), כי היכי דלא תהוא אוריתא בארעא דישראל. וסכום אוריתא ונביאים וכתובים עשרים וארבעה ספרי די סמכו (אולי סמנו, או מנו) כ”ד לא טעי (אולי ולא טעו) תרתין רבוין (רבוון) ותרתין אלפין ושבע מאות וארבעין ושבעה, לא פחות ולא יותר; הני פסקי דפלגי עליהן ספרי נהרדעי לא מרובכם, וידעת כי ה' “. כל ענין המסירה הזאת מר' דוסא וכו' נ”ל זיוף גמור, מלבד ההפרש שבענין פסוקי תנ”ך שהוא חסר שנ“ג פסוקים ממה שעולה בידנו לפי המנין הנמסר בספרינו בסוף כל ספר וספר. וכבר הביא מחבר צרפתי (אינני זוכר שמו) את המסרה הזאת לפי מה שמצאה בס' כ”י בהביבליאוטעק של מלך צרפת, כמוצא שלל רב, ולא ידע שהיא בדפוס מאז משנת רע"ח.

ובשובי לענין בעלי הנקוד, הנה פסוק אחד היה קשה לי, והוא וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים שהטעמים אשר בו מתנגדים למה שבא בתלמוד בבלי (כריתות ה'), והם מסכימים עם תלמוד ירושלמי (שקלים ר"פ ששי). אמנם אחרי התבונני בכריתות מצאתי כי קנמן בשם מחציתו חמש מאות הם דברי תנו רבנן, לא דברי אמורא בבלי, והואיל וכל תנו רבנן הם דברי תנאים, והם חכמי א“י, הנה לנו כי חכמי א”י עצמם היו חולקים בענין זה, והנה בה“ט בחר לו אחת משתי הסברות (היותר מתישבת על פשט המקרא), ולא שהניח דעת הבבליים ודבק בדעת חכמי א”י.

עוד יקשה פסוק לשחוק אמרתי מהוֹלָל, שחכמי בבל (שבת ל') היו קוראים מְהֻלָל (ואינם דברי ר' תנחום דמן נוי אלא דברי הש"ס); ויש להשיב כי מצאנו שהיו חכמי תלמוד בבלי מסופקים וחולקים בקריאה (מלבד הא דר' ישמעאל ור' עקיבה על כי טובים דודיך מיין, ומחלוקת ר' יהודה ורבנן (מנחות כ"ז) על מבית לפרכת, וחמש מקראות שאין להם הכרע שכלם בין חכמי א"י), כגון לרב חסדא מספקא ליה, לאיסי בן יהודה פשיטא ליה, וכן (מציעא קי"ב) מחלוקת בין רב חסדא ורב הונא על וקבע את קובעיהם נפש. א"כ הואיל וכבר נכנסו הספקות והמבוכות בקריאה, איננו רחוק שבעלי הנקוד מצאו עצמם מחוייבים לפסוק הלכה לפעמים נגד דעת יחידים וגם נגד דעת רבים ולפעמים נגד התרגום, כמו בפסוק ותשלח את אמתה, ובפסוק ונתן לאשר אָשַם לו, ובפסוק ונַסְתָּם גיא הרי.

עד שאתה מסייעני מתרגום סורי, בא ואסייעך מתרגום ירושלמי, וזה לשוני בפירוש התורה מהדורא קמא (שנת תקצ"א): “המאררים, תרגום ירושלמי (המכונה ליונתן) בדוקיא, סורי בָחרֵא (בוחנים), שומרוני דמבארים; אולי מאררים כמו מאלליא (תָרִים) בחלוף ל' ור', כמו להצהיל פנים משמן במקום להצהיר, וכן המרכבה לרכש יושבת לכיש, אלמנה ארמלא; ואין נראה לפרשו לשון קללה, כי עקר טבעם לא היה להזיק אלא לבחון בין טהורה לטמאה, ועוד אם היה מאררים לשון מארה, היה ראוי שיאמר ובאו בה המים המרים למאררים, לא המאררים למרים, שנראה כי אין רע אם היו מאררים בלבד”.

והנה זה סיוע לדעתך שתרגום סורי מעשה איש יהודי ובא“י, כי כאן הוא מסכים עם תרגום ירושלמי ושומרוני, וזה ג”כ סיוע לדעתך (ולדעתי מהיום) כי תרגום אונקלוס בבלי הוא ולא בא“י נעשה, כי כאן הוא מתרגם מלטטיא כנגד שלשת התרגומים מא”י.

דבריך ידידי על תרגום סורי נכוחים ויקרים.

מה שאמרתי על ומזרעך טעות היתה בידי, כי לא דקדקתי אחר הוראת מלת בְנִין, ומשפטי בטל ומבוטל.

זה מקרוב קניתי ס' יהושע ושופטים וס' במדבר, ופירוש דון יצחק על המורה שהדפיס רמ“ל, וראיתי כי אעפ”י שלקה באצבעך חמשים ומאתים מכות עדיין שכלו מזוהם ומבולבל, ודעתו צחה עליו, לדבר גדולות ושבושים בגאוה ובוז, ומי לא ילעג למבוא שכתב לס' שופטים? ומי מבין לא ימלא צחוק פיו על כמה הגהות והערות ופירושים שכתב בפירוש המורה לדון יצחק? כגון (דף ג' ע"ב) מעמד הר סיני שהכניסו במקום ידיעת מציאות האל, ועירב חכמת האלהות עם חכמת הטבע, וכגון (דף ט' ע"ב) חוש המשותף שלא ידע שהוא commune sensorium, ותרגמו sensus communis, געמיינגעפיהל, ופירשו חוש ההרגש!! כמה לא חלי ולא מרגיש! וכגון דברי דון יצחק (דף ט"ז א') “נראה שממה שאמר באשה לקח בסברה מה שראוי לאיש”, שלא הבינם ותיקנם לפי דעתו, ופירש בהם דברי שגעון. ובדף נ“ב א' כתב: ובפוליגלוטי אשר לי שנדפס בפקודת פיליפוס השני מלך שפניא. שנת ש”ע לאלף הששי! והלא לא נדפסה אלא בשנת של“ב. ובחלק ב' דף ג' ע”ב האריך לשון בגדר האמונה והוא רחוק מידיעתה כרחוק מזרח ממערב. ושם דף ד' ע"ב כתב כי ס' אור ה' לרבי חסדאי הוא פירוש לס' המורה! נראה שלא ראה אור ה' מימיו. וזולת אלה שבושים חסתי על זמני מללקטם.

והנה בס' במדבר בהמעמד (לא יאמרו העוברים ברכת ה' אליו) הוא מתפאר להשיג על דברי באוהב גר בלא דעת ובלא תבונה. אמר כי בתוך המחנות מתורגם בגו משרִיתָא (לא משרְיָתָא ל' רבים) מפני שהוא חסר ו'. אמר (ב' ל"ד) כי לזרעיתוהי נכון לפי דקדוק הלשון, ולא ידע שאין כנוי תוֹהי אלא שבוש, כי רבוי הנקבות לא יקבל בארמית שני סימני הרבוי כמו בעברית (אבותיך אבותיו וכו') אלא סימן אחד (אָבָהָתִי, אֲבָהָתָךְ, אֲבָהָתֵהּ), ולא ידע כי סימן הרבוי הוא הקמץ שלפני הת“ו (אבהָתִי, אֲבָהָתֵהּ) ושהנכון זַרְעיָתֵיה. ובתרגום ילידי הענק (יג כ"ח) החזיק בנוסח בני גבריא, ואמר כי למטה (ל"ג) בני ענק הוא שם עצם פרטי, ולא ראה כי פסוק כ”ח ול“ג ענין אחד הם ומאמר אחד הם במלות שונות; ואם ענק הוא שם פרטי א”כ איש אחד הוא ולא אנשים הרבה, ולא יתכן לתרגם בני גבריא. ומה שאין מלת ענק מתורגמת בפסוק ל“ג הוא שלא לכפול שלש פעמים רצופות גבריא בני גבריא מן גבריא; כמו נתונים נתונים שתרגם מסירין יהיבין, וכמהו רבים. ועל למרים (ה' כ"ד) כתב: “ת”א למרר, וזה מסכים עם לשון הכתוב, ובפוליגלוטא אנוירשא מצאתי לִלְוָט; וכן הביא החכם רשד”ל בשם ספרים אחרים ואמר וכן עקר. ומי יתן ואדע אם היה כתוב בספרו של אונקלוס ובאו בה המים המאררים לאלה או לקללה, כי לולא זה אין לאל ידנו להכריע ולתקן לפי גרסא זו" והוא לא ראה שאם היה שתרגם אונקלוס (דרך תקון) ללוט, יתכן שֶשִנו המעתיקים והגיהו למרר, כדי להשוותו אל העברי, אכל אם תרגם אונקלוס למרר, מהיכן להם למעתיקים להגיה ללוט? ומלבד דברים אלה וכיוצא בהם הבלתי מדוקדקים, היה נוסח התרגום בדפוס רמ"ל מלא שבושים ככל שאר הדפוסים האחרונים בעניני הנקוד, מפאת העדר ידיעת האיש הזה בדקדוק לשון ארמית.

והנך רואה כי דבר.נקל היה לי לדקדק אחרי האיש ולפרסם שבושיו אחד לאחד, ומה גם כי אמצא המדפיס כאן שמיד מסייע לי בלא ספק, אמנם מלבד שאני חס על זמני, הנה לבבי בורח מהזיק לאיש הזה, כי שמחת נפש הוא לי היות בישראל בעל דפוס, ומה גם כי הוא מוציא לאור ספרים קדמונים כ“י, והנה בכל לבבי ובכל נפשי אדרוש שלומו וטובתו, לתועלת הלמודים ולכבוד האומה, וגם אני עם לבבי להדפיס אצלו דקדוק לה”ק בלשון איטאליאה, ואם היה חכם ושומע לעצה הנה בלא כסף ובלא מחיר יכול הייתי להועילו בענין הגהת התרגום⁶ ובכל ענין שידי מגעת, כי בלב שלם חפצי ותשוקתי שיצליח במלאכתו, ודפוס ספרי ישראל בידו יצלח. ואתה ידידי אם אתה כותב אליו עשה בחכמתך, והשתדל בהבאת השלום, וכל מה שתרצה להעתיק לו מדברי אלה הרשות בידך להעתיק לו.

על מלת פלמוני נ“ל שכבר כתבתי לך זה ימים ושנים איך היא מתורגמת בתרגום סורי הנדפס במילאנו, וכעת אין הספר בידי, כי בעליו (ידידי כמ"ד יוסף אלמנצי) הלך בדרך מרחוק, ונ”ל שאין המלה הזאת מתורגמת, וכן עיינתי בתרגום השבעים ומצאתי Phalmoni.

רחוקה מדעתי מאד השערתך על מלת Liber מן בר, ובפרט כי אין אומרים Liber בל' יחיד על ההוראה הזאת, אלא תמיד בל' רבים Liberi, ונראה שהוא לשון הונח מקדם להבדיל בין הבנים והעבדים.

הודיעני נא ידידי בצמצום מה משפט ספרך היקר ערך מלים, אם הוא כולל כל מלות לשון התלמוד והמדרשים גם אותן שבאו בערוך, אם לא; והודיעני אם תקבל מידי רשימת קצת מלות שיש לי או לחביבי אבי"י איזה חדוש על דבר גזרתן מלשון סורי או יוני, או חדוש מכל צד שיהיה, כי עתה מקרוב עשיתי דקדוק ללשון התלמוד.

ועתה הנה אנכי נותן לפניך, ידידי, פירושי על מלת פָתְהֶן (ישעיה ג' י"ז) כי תאב אני, וצריך שתתן לבך ותאיר עיני על מה שדנתי בו, וז"ל: פתהן יערה: יגלה מצחן ויוליכהו ערום מתכשיטים שעל הראש (וכו' וכו' יע"ש).

ולבלתי אניח הנייר חלק הנני נותן לפניך אלף אלפין⁷ להחכם הבדרשי:

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש אוהבך בכל לבבו החותם פה פאדובה י“ג טבת תקצ”ד.

שמואל דוד לוצאטו.

כ“ו שבט התקצ”ד

לכבוד החכם השלם כמוהר“ר אברהם ברוך פיפירנו נ”י החיים והשלום.

זה ימים ושנים כבר כבדני כבוד מעלתו במכתבי ידידות, והשיבותיו כאשר עם לבבי, ואח“כ מנעוני הטרדות מהתעלס עמו עוד באהבים, ונתפרדה חבילת ידידותנו, ואחרי כן זה שתים או שלש שנים שמעתי בשמחה את יקר תפארת מדותיו הטובות בעיני אלהים ואדם מפי אחי אמי כמר יהודה לולי זצ”ל, ועתה המוביל כתב זה שנה ושלש כיהודה ועוד לקרוא באזני את כבוד תורתו וחכמתו, ורוח נדיבתו, וחסדיו אשר עשה עמו, וכי ברכו ה' ויתנהו לחן ולחסד בעיני כל יודעיו הקרובים והרחוקים, שמעתי ואשמח. אז הכה לבי אותי לאמר הנך כאשֵם אשר הֵפַרת את האחוה עם איש אשר כזה. על כן חשתי ולא התמהמהתי, ואֹמר לא אשחר פני מעכ"ת ריקם, והנני שולח לו תשורת עני בן יונה או תור, הוא מאמרי אוהב גר, ואתה אדוני היקר על קן צפור יגיעו רחמיך, ואם מך הוא מערכך יהיה לך לעד אמת ונאמן כי יקרת בעיני נכבדת ואהבת נפש אהבתיך, ולעשות רצונך חפצתי.

ועתה אדוני היקר הנה נא זה שתים ושלש שנים ידעת· את האיש הזה מוכ“ז משתדל להגדיל תורה ולעשות נחת רוח לאוהביה ע”י הבאת ספרי לה“ק ממקומות רחוקים והוצאתם ממצפוניהם, אשר עי”כ ישוטטו ברבים ותרבה הדעת, ובחנתיו גם ראיתי פעלו ישר ונאמן, ע“כ לא אמנע טוב מבעליו, ואבקשה פני מעכ”ת אף ידו תכון עמו לעזור לו במכירת ספריו אשר יביא לשם, ולהיות לו למליץ להמציא לו ספרים אחרים לקנות, ולך אדוני תהיה צדקה.

אתה עתה ברוך ה‘, ברוך אברהם לאל עליון, ינשא ה’ את כסאו למעלה למעלה, ויצליחהו בכל משלח ידו, וישביעהו שובע שמחות, ואדוני שלום וביתו שלום וכל אשר לו שלום, כנפש ידידו ועבדו המוכן לשרתו, הכו“ח פה פאדובה בחודש אחד עשר בששה ועשרים יום לחדש שנת תקצ”ד.

הקטן שד"ל

י"ד שבט 5895

לכבוד החכם המפואר מוהר"ר מרדכי צבי הכהן יאללעס שלום

אגרתו ואגרת בנו המשכיל והנבון שי' קבלתי, וגם שני העקסעמפלארען מס' עת לדבר, ומסרתי האחד ליד מר שארי הרב דפה, והוא מודה עליו במאד מאד למעלת המחבר בנו שי‘, וגם אני כמהו, ופעם אחרת אכתוב לו משפטי על ספרו. ועל דבר החמשים עקסעמפלארען שאמר לשלוח לי למכור בעד חצי רייניש (נ"ל חצי גולדען, כלומר ל' קרייצער, מעות כסף), אני אעשה מה שבידי לעשות אך מאשר ידעתי אנשי איטאליאה ומיעוט חפצם בעו“ה בספרי לה”ק, כמדומה אני שהמחיר הזה יהיה יקר בעיניהם לס’ קטון הכמות כמו זה, לכן הנני מודיעו כי אני אראה הספר ואודיע טיבו לכל מי שיזדמן לי גם בעיר הזאת גם בקצת ערים אחרות, אך לא אתאמץ לפצור בם למען יקנוהו, כי אינני לא סוחר אשר עיניו ולבו אל הפראוויזיאן, ואף אינני מכלל קאקי חיורי דמלשלחי גלימי דאנשי, ובפרט אחר שידעתי בהודאת בעל דין כי בנו המשכיל שי' איננו צריך לכך. והנני מצפה לתשובת אדוני, אם אפשר לנכות מן המחיר הקצוב, ואז ימחול לכתוב לי אם שלום לידיד נפשי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר. ושלום אדוני ושלום בנו הנבון ושלום כל בני ביתו ישגא כנפש הכו“ח פה פאדובה היום י”ב שבט תקצ“ה, ידידו ועבדו שד”ל.

ידוע יהיה לאדוני כי בליוורנו מדפיסים כעת שארית הס' הנכבד פחד יצחק, וכבר יצא ממנו כרך של מ' דפים, הכולל מערך מאבד עד ערך מולך, ומחירו בקירוב א' גולדען וחצי מעות כסף כאן בפאדובה. ואומרים כי מהרה יצא כרך אחר, וכן עד גמר המלאכה. והודעתי זה לאדוני מפני שהגיד לי האיש המביא הס' לבית הדפוס כי יש אנשים ממדינתכם המתכוונים להנאת עצמם ומייקרים את השער, ועל ידי כן לא קפצי עליה זביני, וזה גורם לו רפיון במלאכתו מלאכת שמים.

כ“ט אדר ב' התקצ”ד

לכבוד ר' אברהם מנחם מאהר ברכה ושלום

טרדותי המרובות, וצרותי ג“כ לא יתנוני לקבל מידך הכבוד אשר כבדתני באמרך לשלוח אלי ספרך למען אחקור ואבדוק דבריך ורעיוניך, ומכל מקום אחרי אשר קִדַמת פני לא אמנע מתת לך עצה כאשר עם לבבי, קחנה וכתבה על לוח לבך. לא טוב הדבר לצעיר לימים שיהיה תחלת מה שיוציא לאור תפישות על חכמים מפורסמים וצדיקים, כאשר עשית בבקורת שלך בתפשך על ספרים חדשים גם ישנים וכאשר עשית בציר שליח שלך בהשיגך על החכם המפורסם הר”ר יש“ר ידידי וידיד כל חכמי הדור. אך זאת עשה, אם חננך האלהים רעיונות חדשים הציגם לפני חכמי ארצך, ובפרט לפני ידידי החכם המופלא שי”ר, ואם יהיו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת אז תפיצם בישראל; אך מהשגות ותפישות על זולתך, הנח ידך, כי לא בזאת תהיה תפארתך.

ואשר אמרת על ידידי החכם יש"ר כי אולי יבוש להגיד כי אין מענה בפיו להשיב לשאלותיך (להשגותיך), חלילה לו מזאת וביודעו ומכירו (זה י"ו שנים) קאמינא, כי אוהב אמת הוא עד מאד ומודה על האמת. ואמנם לא לכבוד הוא לך לחשוב כזאת על איש אשר כמהו ויותר היה ראוי לך לחשוד את שכלך ולומר “שמא דברים בטלים היו השגותי” ואז היה לך לערוך דבריך לפני גדולי חכמי ארצך ולשמוע מה בפיהם. 

וכן מי ישמע לך כאשר תדבר עתק על מפרשי המורה הקדומים? ואם לא דברת אלא על בעל גבעת המורה החרשתי, אך מי לא ידע כי עוד מבלעדיו יש לנו פירושי ר' שם טוב והאפודי וקרשקאש? ומי צעיר לימים יתפאר להיטיב פירושו מפירושיהם? הנגלו לך שערי הפילוסופיאה של אריסטו ושל חכמי ערב (אשר דבק בה הרמב"ם, ואשר כהיום כמעט כבר נשכחה) יותר ממה שידעוה המפרשים הנ"ל אשר היתה בימיהם מפורסמת אצל כל יודעי ספר? הלא אלה דברים אשר לא יכנסו אל הלב (כמליצתך), לכן גם מזה אם בקולי תשמע תנח ידך.

אם נפשך טהורה כאשר אקוה תשמע לעצתי המובאת לך להנאתך ולטובתך ותברכני נפשך.

אתה עתה ברוך ה'.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ט אדר שני תקצ"ד, אוהב לכל שוחרי הטוב והתושיה

שד"ל.

כ“ט אדר ב' התקצ”ד

לכבוד ר' נחמן יצחק הכהן פישמאן ברכה ושלום

אחרי ההודאה לך על אשר כבדתני בהתנדבך לשלוח אלי ספרך קשר שבנא, למען אחקור שיריך והקדמתך, אגיד לך כי טרדותי המרובות, וצרותי ג"כ, לא יתנוני לעבוד את העבודה הזאת.

ואמנם אחרי אשר שחרת פני ובקשת עצתי, שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך. ערבוב הענינים בספרים מורה על הרוב על בלבול מוח הכותב, או על גאה וגאון הדוחפת אותו להוציא כל רוחו, גם אם יהיו הדברים חוץ למקומם. ועתה מה ענין למציאות האל וחשאיות הנפש עם קשר שבנא, ומהיכן נשתרבבו החקירות ההן בהקדמת שירתך? הלא ההקדמה צריך שתהיה מענין הספר, לא זולת.

ולענין השירים אחרי אשר לפי דבריך נָעַם כנורי לאזניך, הנה מה לך עוד כי אם לקרוא דף אחד מכנורי ואח"כ דף אחד משיריך, הלא אז אזנך מלין תבחן. ואם תמצא שירי נעימים משיריך אז תשתדל להגיה ולתקן שיריך עד שידמו לנעם שירי, או תמשוך ידך ממלאכת השיר; ואם תמצא שיריך נעימים משירי, אז תדע כי אינך צריך לי, ושהבאת שיריך לפני לא לעזר ולא להועיל תהיה לך. אתה עתה ברוך ה'.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ט אדר שני תקצ“ד, אוהב לכל שוחרי הטוב והתושיה שד”ל 

ט' ניסן התקצ"ד

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא שי"ר ברכה ושלום

עד פה הגעתי מן הקצור אשר קצרתי בעבורך ידידי היקר מס' חיי יהודה שבא לידי כ“י, בשעה שהגיעתני בעצם היום הזה אגרת מהחכם רמ”ל וז"ל:

בעז“ה בראשון לחדש האביב תצד”ק לפ"ק.

שלום וברכה אושר וחיים אל כבוד גבר חכם בעוז המליץ המפואר החוקר הנשגב הרב הגדול מוה' שמואל דוד לוצאטו נרו יאיר כזהר הרקיע!

הנה שמועה לא טובה באה אלי במכתב ידידנו הרב המפואר החכם הכולל ר' שלמה רפאפורט נ“י, נבהלתי בשמעי גערת חכם כי היטב חדה לאדוני על אשר העפלתי להעלות השגה אחת נגד דעתך בענין התרגום לברכת כהנים – חי אני! כי לא עלה על לבי להוריד נזר הכבוד מראש איש רם ערך כמוך ולמעול מעל באדני – חלילה לי מעשות כדבר הזה! הן מאז ידעתיך בשם תפארתך יקרת בעיני ונכבדת, ומה מאד התענגתי בקראי ספרך המפואר אוהב גר, בכל מקום אשר זכרתיו נתתי לשמך יקר וגדולה, וכמה פעמים אמרתי לשחר פניך במכתבי ולכרות עמך ברית שלום, אולם החרשתי כי יראתי אולי נאחזת גם אתה באחוזת משנאי אשר קננו בעיר וויאנא; אמנם באגרת ידידנו הנ”ל נגלה אלי זכות לבבך ויושר פעלך בראותי כי יש את נפשך לתת מהודך על ספר המעמר, לעטרהו בהערות והגהות התרגום, ולשום עליו הדרת שמך – אם ככה אתה עושה לי ולתועלת הלמודים, תשואות חן חן לך! ולמען טובך אל תאחר לעשות כדברך, ושמחני חיש מהר בתשובתך היקרה, וזה יהיה לי לאות כי מצאת את לבבי נאמן לפניך. –

דברי מכבדך החפץ ביקרך משה סגל לנדא.

ד“ש לכבוד איש נבון וחכם המוכתר בכליל המעלות והמדות הרב ר' הלל דילה טורע נ”י!

אז חשתי ולא התמהמהתי לבא לפניך ידידי במכתבי גם כי עדיין מצפה אני לתשובתך בעניני החקירות אשר הבאתי לפניך למשפט; ועקר בואי לפניך היום איני אלא לומר לפניך מלה אחת אשר איננה צריכה, הלא היא: אהבתיך – הנה ידעתי כי חפצת בי, וכי יש את לבבך ישר כאשר עם לבבי; ודי בזה.– ידידנו החכם יש"ר הודיעני מחשבתך בענין מכתב עתי, וענין הבשורה שלא הניח הצענזאר שתדפיס, וענין חרון אפך ושכמעט קצת בכל המלאכה. צחקתי, ידידי, ואמרתי: איך נהפך האיש הצפוני (קר רוח איש תבונה) להיות כיושבי ארץ הנגב! –

ואולם חזק ידידי, אל תרף, הוצא לאור חוברת אחת קטנה ממכתבך, ועמה גם הבשורה, כי אז לא יעכב הצענזאר על ידך. – והנה גם אני גם החכם יש“ר בדעתנו להיות שמנו נקרא בין אוהבי ישורון, אלא שהחכם יש”ר חפץ לראות תחלה חוברת אחת, והבטחתי כי ככל אשר יעשה אעשה גם אני. חביבי אביי עתיד לשלוח לך רשימת ספרים כ“י אשר מצא בבית הקצינים טריויס (Treves) אשר הוא עתה מלמד בביתם לבן יחיד אשר להם. ואתה ידיד נפשי שלום ובנך המשכיל דוד שלום, וכל ביתך וכל אשר לך שלום, כלב הכו”ח פה פאדובה בראשון בתשעה לחדש תקצ"ד, ידידך בלב ונפש

שד"ל

ט' ניסן התקצ"ד

קצור ס' חיי יהודה הנמצא כ“י ביד הגבירים הנכבדים יעקב ויצחק טריויס מויניציאה, ראיתיו ועשיתי ממנו הקצור הזה אני שד”ל, ושלחתיו לידידי הרב הגדול החכם מוהר“ר שי”ר ביום ט' ניסן תקצ"ד.

קדמוניו מצרפת יצאו – שכנו ימים רבים בויטרבו ואח“כ באו למודינא ושם גדלו ויעשירו וע”כ החזיקו בכנוי בני מודינא – והוא נולד וגדל בויניציאה – זקנו הגאון מוהר“ר מרדכי היה בבולוניא, והיה חכם גדול ומוסמך, והתחיל לעשות חבור כמו הבית יוסף, גם היה רופא גדול, והקיסר קארלו קוינטו עשה אותו קאואליי”ר די“ל ספירו”ן דור“ו, ומת בן נ' שנה בשנת צ”ר – אחד מאחי אביו של המחבר היה כמהר“ר אבטליון, ורוב ס' מ”ע לר' עזריה הוא קמח שטחן בריחים שלו, והוא הלך בשם קהלות איטליאה ודבר עם האפיפיור גריגורי“או י”ג פעמים רבות להליץ בעד הש“ס, ובא משם בכבוד גדול, כי השיג כל מה ששאל ונפטר בפירארה בן פ”ב שנה בשנת השע“א – אבי המחבר ר' יצחק היה חכם ובן י”ז שנה התחיל לשאת ולתת בחנות ההלואה, והצליח מאד, ונולדו דברי ריבות בין האחים ונמשכו יותר מל“ב שנה, ואם היו לאחדים היה ביניהם עושר יותר ממאה אלף – אביו נסע מבולוניא מחמת המציק גרוש האפיפיור פיא”ו קוינט“ו שנת הש”ך ובא לדור בפירארה – אם המחבר היתה מרת רחל בת כמ“ר יוחנן הלוי, והיא אלמנה מכמ”ר מרדכי גומפלן פארינצו אחיו של כמ“ר מאיר פארינצו הנקוב בשם בכמה ספרי דפוס, ובעלה השני הסב את שמה דיאנה – ותהר בשנת השל”א בשנת הרעש הגדול הכתוב בס' מ“ע, וינוסו לנפשם אל עיר ויניציאה ושם נולד המחבר בכ”ה ניסן השל“א, והרמ”ע מפאנו מל בשר ערלתו, וישבו בויניציאה כשמנה חדשים וישובו לפירארה – בן שתי שנים ומחצה אמר ההפטרה בבה“כ, ובן שלש שנים היה פותר הפרשה ומבין – בשנת השל”ה נסעו מפירארה ובאו לדור בקלונייא, ויהי היום והי' לומד משניות ביחד עם חברו גרשון כהן שהיה אח“כ ראש ישיבה בפולוניאה, והלכו שניהם אל המקוה לצחק, ונפל אל המקוה, ואחר זמן שעה אחת העלוהו משם – באלול של”ח באו לדור במונטאניינה, ושם ירד אביו מנכסיו מפני עלילות החשמן אלוויזי דאיסטי – בשנת הש“מ שלחו אביו לפירארה ללמוד ספר וחכמה, וישב שם שנה אחת, והתחיל לדרוש בבית המלמד, ורבו נבא עליו שיהיה דרשן גדול, גם למד לנגן, לשיר לרקד, ומעט ל' לאטין. ומקץ שנה חזר לביתו, לסבת שתים נשים המשרתות בבית רבו, אשר שנאוהו וימררו את חייו ברשע – באייר השמ”א שלחו אביו לפאדובה בבית כמוהר“ר שמואל ארקיוולטי, והוא אהבו אהבה נמרצת עד יום מותו, וישב שם שנה תמימה, ויקראהו אביו לשוב הביתה – בהיותו בביתו למד שתי שנים עם בחור אחד מאיטליאה אשר בא אז מצפת, שמו ר' משה בר בנימן מלארוקה בן בתו של הגאון כמהר”ר משה באסולה אשר אמנם באייר השמ“ד נסע והלך לציפרו ומת שם עודנו בחור, ועליו קונן המחבר קינה שמור, והוא אז בן י”ג שנה, ומאז חדל ללמוד עם רב קבוע, כי אם לבדו – ר“ה תמוז השמ”ט לבלתי עמוד בבטלה התחיל ללמד תורה לקצת ילדים, והתמיד באותה מלאכה עד שנת השע“ב על אפו ועל חמתו כי לא ישרה בעיניו – באלול השמ”ט באו הוא ואמו אל ויניציאה, ושם שִדֵךְ את בת אחות אמו לו לאשה, היא אסתר, היא היתה יפה בנשים וחכמה, ואחר שנה מתה קודם הנשואין בכ“א סיון הש”ן; ויפצרו בו קרוביה שיקח את אחותה, וכן עשה, ונשא אותה ביום ה' תמוז הש“ן, ושמה רחל. אז נתקיים חלומו שבא לו אחר שאלת חלום בתפלה בלי השבעה לראות האשה הנגזרת לזווגו, וחלם והנה זקן אחד אוחז בידו ויביאהו אל קיר אחד אשר שם תבנית מצויירת עם פרוכת לפניה, ויסר הזקן את המסוה ויראהו תבנית מ' אסתר הנז', ועודנו מביט בה נשתנית אותה צורה ותבא אחרת תחתיה, ולא קבע בה עיניו היטב – אח”כ חזרו למונטאניינה – ביום ב' אלול שנ“א נולד לו בן, ויקרא שמו מרדכי, ומת לו בן כ”ו שנים – ביום כ' כסלו שנ“ב מת אביו ר' יצחק בן ע”ב שנה – בכסלו השנ“ג הלך לויניציאה ולקח לו בית סמוך לחמיו, ותהי ראשית מלאכתו ללמד לנערים – בשבת נחמו השנ”ג התחיל לדרוש בבה“כ ברוב עם, ויתן ה' חנו בעיני כל שומעיו, ובזמן כתבו ס' ימי חייו כבר עברו יותר מעשרים שנה שהיה דורש בקביעות תמידי בכל שבת בשלשה וארבעה מקומות, ולא קצה נפש הקהל ולא תמלא אזנם משמוע דרשותיו, גם כומרים ושרים רבים ונכבדים באים לשמוע ומשבחים ומפארים אותו – ביום ב' חשון השנ”ה נולד לו בן שני, יצחק – בחנוכה השנ“ה הפסיד בצחוק קרוב למאה דוקאטי – יום ו' ניסן השנ”ה נולד לו בן שלישי, אברהם, ומקץ שנה מת בחולי ווארוֹל – בר“ח טבת השנ”ז נולדה לו בת, ומתה מקץ י“ז יום – בתמוז השנ”ז מתה אמו בת ס“א שנה – ניסן השנ”ח נולדה לו בת וקרא את שמה כשם אמו דיאנה – בחנוכה השנ“ט השטן השיאו לצחוק, ומאז ועד שבועות הבא הפסיד יותר משלש מאות דוקאטי – בניסן שס”א נולד לו בן וקרא שמו זבולון, כי כל ימיו היה קשה בעיניו למה לא נהגו רבים בשם זה – בתמוז שס“א נתעורר החכם מהר”ר יוסף פארדו לעשות על ידו פירוש על התורה מלוקט מכל המחברים, והתחיל מלאכתו, והיו לפניו כ“ז מחברים, ומכלם היה בוחר דרך אחד פשט פשוט יאות לכל בעל הבית; אך לא עשה רק פרשת בראשית ופנחס ומטות ומסעי, כי נטה אחרי הצחוק, ובחדש אייר שס”ב הרויח בצחוק כחמש מאות דוקאטי, ואחר חג השבועות חזרו בדרך אשר באו, גם אחרים עמם, עד אשר חסר כל, והתלמידים נסעו מאתו, ונשאר ריק ובטל, ואז (תמוז שס"ב) הדפיס ס' מדבר יהודה, וכאשר היה כותב כך היו מדפיסים יום יום, ונשארו אצלו עוד יותר מארבע מאות דרשות – בימות החרף השס“ג היה בלי תלמידים, והלך אחרי ההבל מלאכת האלקימיאה בהסתת רופא יהודי, וגם בזה הוציא הוצאה רבה – באלול שס”ג נולדה לו בת, היא אסתר – כל שנת שס“ד התנהג בדוחק וצער, ולא סר מרעת הצחוק, עד כי בסוף השנה סוף אלול נסע והלך לפירארה, ושם נתקבל למלמד בבית הקצין ר' יוסף זלמן לבניו ונכדיו, ומקץ חדש ימים הביא שם אשתו ובניו לדור שם, חוץ מזבולון שהניחו אצל חמיו וחמותו, ושם היה דורש בכל שבת בבה”כ הגדול, ובבית אותו גביר היה כאדון מכובד ומרוצה, והיו לו יותר מר“ס סקודי לשנה, ועל שלחן הגביר היה אוכל, ובכל זאת לא היה יושב שם ברצון מרוב חשקו ואהבתו לעיר ויניציאה – סוף חדש אב שס”ו מת אותו גביר – אדר השס“ז נסע עם כל בני ביתו ובא לויניציאה, והתחיל ללמד לתלמידים – בחשון השס”ה הלך לדור בבית משה קופייו איש רע ובליעל, ללמד את בנו אברהם וד' תלמידים אחרים, ויען לא היה יכול לו לנער ההוא שהיה עיר פרא, יצא מביתו בחדש תמוז וקבע מדרש בבית דירתו – ובין כך יצחק בנו היה בלתי נוהג כשורה במעשי נערות, ע“כ שלח אותו למוֹרֵיאָה לעיר Patras, וסבב כל גלילות ליואנטי משך י”ג שנה, וגם הוא נפתה אחרי הבל הצחוק, ושב אל ביתו ריקן – בשנת השס“ט הלך לפיורינצא לדרוש וללמד תלמידים בשכר ר”ך דוקאטוני לשנה מהקהל, אך האויר היה מזיק לעיניו, ומקץ שנה (אייר הש"ע) חזר לויניציאה – שם נתפשר עם בני חברת ת“ת אשכנזים ללמד התלמידים ולדרוש – ראש חדש תמוז שלח בנו לסַאן וִידוֹ בבית ר' ליב רוֹמָנִין ללמד לנכדיו, ושם עמד ה' חדשים, ועשה פרי בלמודים כי היה דורש שם בכל ש”ק, ור“ח ניסן השע”א הביאו הביתה לסייעו בלמוד נערי מדרש ת“ת, ואחר מעט נתרצו בני החברה לתת עליו (על בנו) כל משא התלמידים, והוא (האב) היה דורש בשבתות ולומד בחול לרבים, ובנו בכל אשר יפנה יצליח – תמוז השע”א שדך את בתו דיאנה, בת“ן דוקאטי מחוצבים ור' דוקאטי בגדים, נשען על רחמי שמים, וכל משך השדוכין (שתי שנים ויותר) הלך אחרי הבל הצחוק, וכל מעשיו היו הבל ותהו – אייר השע”ב השלים הדפסת חבורו גלות יהודה, ולב האריה, והפאטריארק“ה ד”י אקויליא“ה קבל באהבה הדיריקאציו”ן ונתן לו מתנה כ“ה סקודי – באלול השע”ג היה במבוכה רבה למצוא המצטרך לנדוניית בתו, ועם בנו מרדכי בצרה וצער אסף את אשר נדר לתת לה, ובחשון שע“ד נעשו הנשואין – כסלו השע”ד הוסיף לעשות הרע בצחוק – כסלו השע“ה התחיל מרדכי בנו להתעסק במלאכת האלקימיאה עם כומר אחד, והתחכם בה מאד, עד שנסה ועשה מתשע אונקיות עופרת ואחת של כסף עשר אונקיות של כסף צרוף, וגם המחבר ראה ובחן ומכר את הכסף, וידע כי אמת היה הדבר, גם כי היה דבר עמל וטרח גדול ועשוי במשך שני חדשים וחצי לכל פעם; ובחג הסכות שע”ו חלה הבן כי ירד מראשו לפיו דם הרבה, ואחר שתי שנים מת – חשון השע“ז מת מהר”ר שלמה שמעיה ספורנו, והספיד עליו, ודבר על לב הקהל שיעשו נדבה להשיא בת אחת שהניח, ונתחמם כ''כ בהספדו, עד שעשו נדבה ת“ק דוקאטי, דבר נפלא, עד כי גם הדרשנים הנוצרים היו אומרים להלהיב שומעיהם לתת צדקה: הלא יהודי א' בגיט”ו בדרשתו הוציא ת“ק דוקאטי להשיא בתולה, ובבמת סאן ירמיה אמר הדורש דבר זה בפני המחבר והראה אותו באצבע – ותכף ומיד נתן ה' שכרו, כי השתדל למצוא מי שידפיס המקרא גדולה, ובנו מרדכי הלך בכמה קהלות ללקט חתימות, ולקט קרוב לארבע מאות, והאב מצא מי שידפיסנה, ובין הסרסרות וההגה הרויח קרוב לת”ק דוקאטי –

“ליל י”ג טבת השע“ז וארא בחלומי והנה איש לפני, ורבים אומרים לי האתה רואה האיש ההוא, נביא הוא ורוח אלהים בו, ואלך אליו ואומר לו: אדוני יען אמרו לי היות מעלתך נביא, ייטב נא בעיניך להודיעני קצי ומדת ימי מה היא, ויען האיש תכף ומיד ארבע שנים וז' חדשים, ואיקץ, ויהי בבקר, חברתי שיר זה למזכרת, לדמיון שיר חִבר ר' עזריה מן האדומים ז”ל שהראוהו בחלום כן, ונתקיים לו, אשר הוא כתוב מידו בספרו אשר אצלי:

על משכבי שוהה, השע“ז ליל י”ג טבת, חלמתי עם נביא, מודיע לי קצי:

עוד שנים ארבעה, וירחים עוד שבעה, תמוז או אב שפ“א, אגיע אל רבצי:”⁹ אמר שד“ל: השיר של ר”ע בעל מאור עינים ראיתיו בס' כ"י נושן של זכרונות, וכתוב שם שהוצבו הטורים ההמה על מצבת קבורתו, ואלה הם: על משכבי שוהה, כסלו שין למד הא, נדמה לי אומר: הא, לך עוד שלש שנים:

לכן כסלו של"ח, רוחי אל עָל יצלח, אנא רב טוב סַלָח, תַשְלֵג צלמון שנים:

והנה פה ר' יהודה אריה ממודינא שהיה בדור ההוא מעיד שהיו הטורים האלה בידו מכתיבת ידי המחבר, ושנתקיים הדבר, ע"כ. –

מרדכי בנו נמשכה נזילת הדם מראשו לפיו פעם בחדש, ואח“כ בשבוע, ומחג הפסח שע”ז ואילך בכל יום תמיד, עם כי יום ט' חשון שע“ח מת בן כ”ו שנים. ואז מרוב היגון והכאב חזר ונפל ברשת הצחוק אשר טרדתו מן העולם, אשר זה שתי שנים שהיה נמנע ממנו לעשות נחת רוח לבנו הנז‘; והגדיל הרעה יום יום עד ימי הפסח הש“ף – ובנו הנ”ל מת שנה תמימה ממש אחרי מיתת כמהר“ר ש”ש ספורנו שהיה אוהבו מאד, ויחדו היו ממתיקים סוד תמיד, ומת באותו בית ובאותו חדר ובאותו מקום ממש, כי אחר פטירת האלוף הנ“ל הלך המחבר לדור באותו בית – שבט הש”ף נכנס למלמד בת“ת אשכנזים ולדרוש ברבים, בר”ן דוקאטי לשנה: אדר הש“ף הלך זבולון בנו בים בארמאד”ה לשוט לרצונו, ואחד ג’ חדשים חזר הבית – אלול הש“ף היו נשואי אסתר בתו עם יעקב פיץ דר בכרך קטן ל”ה מוט“ה והוציא בנדונייתה ובהוצאות הקנין והנשואין קרוב לאלף דוקאטי – סוף אלול הש”ף הגיע בנו יצחק ממצרים עירום ועריה וגם אז היה מתהלך עם סובאי יין ריקים ופוחזים ומצחקים, עד כי באייר השפ"א חזר לליואנטי –

סתו השפ“א הרע לעשות וחסר כל בצחוק; ובאייר היה בצרה וצוקה וחובות הרבה בפרשת וכי תאמרו מה נאכל – י”ו אייר שפ“א ילדה בתו דיאנה בן זכר, יצחק – כסלו שפ”ב היה זבולון בתפיסה י“ב ימים, ופרע אביו בעדו ל”ב דוקאטי והוציאו – טבת השפ“ב נשלם זמן עמידתו בהסגר, הוא ת”ת אשכנזים, ויצא לחפשי שמח ועלז – גם כי מאומה לא היה בידו וחובות רבות עליו – ליל ביעור חמץ שפ“ג נהרג זבולון בנו ע”י שמנה יהודים אשר נטרו לו איבה כי זה כארבע שנים הוכרח להעיד למשפט נגד קצתם – מזכרת חבוריו: סור מרע, בשבח ובגנות הצחוק, חברו בן י“ג שנה ונדפס שנת שנ”ו. –

סוד ישרים, כולל סגולות מלוקטות, נדפס מעט אח“כ, ושם בשער נרמז שמו בר”ת – צמח צדיק (Fior di virtu) מועתק מל' איטלקי, עם חלופים והבאת מאמרי חז“ל, נדפס שנת ש”ס – מדבר יהודה, שס“ב – גלות יהודה, בתחלה היה נמכר בשלש ליטראות, ואח”כ בעשר – פי אריה, תוספת על גלות יהודה – לב האריה – בית לחם יהודה, מפתח מאמרי עין ישראל, שפ“ה – צלי אש, קצור אברבנאל על ההגדה, שפ”ט – תפלות לכל ימי השבוע ועל כל צרה שלא תבא, יפים מאד, נדפסו בכרך קטן מאד, וע“כ לא נמכרו – שירים והקדמות בס' תורת האדם, במחזור גדול אשכנזי, במקרא גדולה, בהגדת פסח עם צורות (וכל ההעתקה האיטלקית מידו היא), ובשאר ספרים הרבה; ובספרי גוים, בס' תבת נח לדון מארקו מאריני נדפס שיר אחד שלו יפה מאד, והוא אז בן ט”ו שנה; בקבוץ רִימֵי שבחי הדוכוס גרימאני; טראנידיאה אסתר כֻלה, וזולת אלה הרבה. – חבורים שלא נדפסו האבות ליהודה, פי' מסכת אבות, פי' חמש מגלות, פי' משלי, פי' ההגדה, פי' תהלים, פי' שמואל, חבור ללמד לחבר אגרות בלה“ק, פי' ההפטרות וקשורן עם הפרשה, ס' החכמה ואיקליסיאסטיקו, וחשמונאים ואחרים מועתקים ללה”ק; שירי יהודה, שירים שעשה, זקני יהודה, פסקים שעשה; ואין קץ לדרשות ולפי' על כל התורה, שאגת אריה, תשובה לס' אחד שנכתב נגד תורה שבע“פ; משל הקדמוני בלשון לעז הכל מחודש; פסטורל רחל ויעקב, רִימֵי הרבה – תמוז השפ”ב הביא לדור עמו בתו דיאנה ובעלה ר' יעקב לוי, ויצחק בנם – שפ“ד ושפ”ה לא קרה לו דבר רשום, והיו לו שני תלמידים, וקצת תלמידים נוצרים – השפ“ו הסכים החכם מהרר”י גרשון ללכת לא“י ונתנו משא הדרש של ביה”כ הגדולה עליו ועל חתנו, שבת א' לאחד, באופן שמאז היה דורש תמיד בכל ש“ק שתי פעמים מלבד לימוד ההפטרה בבה”כ איטליאני ולימוד השבוע – סתו שפ“ו הרבה להפסיד בצחוק – תשרי שפ”ח שב לביתו יצחק בנו, ובקיץ חזר ונסע לליואנטי – כסלו שפ“ט השיא את בת גיסו (בעל אחות אשתו) וטרח ואסף בעדה ת”ן דוקאטי מאוהביו ושאר נדיבים וגם מכיסו – פרשת תזריע ומצורע שפ“ט דרש בבה”כ ספרדים, והיה שם אחי מלך צרפת ועמו שרים צרפתים, וחמשה מגדולי דרשני הנוצרים, וכלם נשארו מרוצים מאד, והיהודים כתבו זה לחדוש בכל מקומות איטליאה – ר“ח תמוז שפ”ט מת חתנו ר' יעקב בר' קלונימוס הלוי, חכם חסיד וענו, והניח אחריו הנער יצחק בנו בן ח' שנה ואשתו הרה וילדה אח“כ בת, שמה ריקינ”ה, ומתה בת ו' חדשים – אדר הש“ץ נתוכח עם אנשי הועד קטן ראשי ומנהיגי המדינה על דבר הסכמה שעשו לאסור כמה מיני צחוקות בגזרת חרם ושמתא, ולא לשבח הצחוק, אלא להראות שלא היה כח בידם ולא היה להם להחרים על כך ולהביא רבים לתקלת מכשול, עשה פסק יפה וחזק, והדפיס אותו – שצ”א התחיל הדבר להתפשט באיטליאה והיוקר הולך ורב, וידל ישראל מאד, כי נאסר להם לקנות ולמכור בגדים וכלי בית, גם המלכות לקחה מהם יותר מק"ך אלף דוקאטי.

י“ב ניסן התקצ”ד

lette lettre a été publiée dans l’ אוצר נחמד III. p. 100־104.

ב' אייר התקצ"ד

ביום ב' אייר צ“ד שלחתי אליו דף אחד לקוטים מן הביאור כ”י על הראב“ע לרש”ט מאיור, ורשימת הספרים כ"י אשר ביד הקצינים טריויס, ואגרת זה לשונה.

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא שי"ר ברכה ושלום.

לא רציתי לעכב אצלי הלקוטים האלה עד אשר אוכל להשיב לאגרתך היקרה. רק זאת אֹמר כי אין ספק כי צדקת בענין מתניתין ותניא, אלא כי תַנְיָא הוא פְעִיל (בנוני פעול) ופירושו שגויה. בבקשה ממך שלח לי מהר פירושך לישעיה י“ט י”ח ול“ב י”ט. יקרה מאד מציאתך בענין המסרה בסימן העלמה.

תולדות הקאללעגיוס ראביניקוס לא יתכן לי לכתוב אותן, רק אחרי מותי אולי תִכָתֵבנה; והעקר כבר כתבתיו להר הזהב באגרת אשר לפי מה ששמעתי נדפסה בכרם חמד. ובענין כרם חמד קצת תרעומת יש לי עליך ידידי שהִדפַסת (לפי מה ששמעתי) אגרתי אליך, ולא כלום מתשובתך אלי; ואולי מהר הזהב היתה, כדרך שהדפיס אגרת ר' בעריש בלומנפעלד נגדי ולא תשובתי אליו, ואם תדפיס ישֻרון אשלחנה אליך אם תרצה, וכבר כתבתי לידידנו החכם יש"ר שדעתי נוטה לחזק ידך בענין מכתב עתי ההוא, ולשלוח לך פירוש שירת הים. גם אם תרצה אשלח אליך תרגומי לשיר על ההגבהה.

הבחור…..יש בו קצת מדות טובות, אך הוא נער משולח רודף תענוגים, וזה מקרוב עזב ובָגַד בארוסתו, גם עזב הלמוד (ואיננו שייך עוד אל הקאללעגיוס) ואתה שלום.

פאדובה ב' אייר תקצ"ד

אוהבך בכל לבבו ובכל נפשו

שד"ל

ו' אייר התקצ"ד

(ביום ו' אייר שלחתי אליו תשלום קצור חיי יהודה, עם הודעה על דבר הכוזרי כ"י עם פירוש, ובתוך חיי יהודה הגדתי אליו תחלת חולי אשתי).

ג' סיון התקצ"ד

הפעם הזאת לא הצפור, אך הצייד אנכי, ואתה לא תמלט מידי.

דקדקתי בלשוני (ט' ניסן) ולא אמרתי “בזאת ידעתי בי חפצת בי”, אלא “הנה ידעתי”, וקודם לכן אמרתי “מלה אחת אשר איננה צריכה”, והנה הוא דבר הלמד מענינו כי לכך אין המלה ההיא צריכה, מפני שכבר ידעתי כי חפצת בי וכו' ולשון הנה ידעתי על דרך שאמר אברהם לאשתו. “הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את”, כלומר כבר ידעתי מקדם ומלפנים.

ראיתי כרם חמד, ואתה תסלח על קצת תרעומת שהתרעמתי (ב' אייר) לפי מה ששמעתי.

אקוה שכבר קִבַלת פירושי על שירת הים, ואשמח אם ימצא חן בעיניך.

אִבַדתי ט“ו ימים להבין חידות הראב”ע בסוף שער י“א מספר יסוד מורא ועלתה בידי, והעליתי כל דבריו מכוונים על פי חכמת ההנדסה, רק על ידי קצת הגהות בלשונו מטעיות המעתיקים, וכתבתי להחכם יש”ר והסכים עמי; ועוד מעט אשלח אליך פירושי והגהותי, תתנם, אם תחפוץ בישורון.

לא אשלח אליך אגרתי לר' יצחק בלומענפעלד, כי לא חפצתי לגרות מדון.

אשלח אליך תרגומי לשיר ההגבהה, וגם ראיתי תרגומך, ואתה תבחר, ודרך כלל אומר לך כי לדעתי האנשים המכירים ומוקירים איש את רעהו ואוהבים איש את אחיו, אין להם להשמר זה עם זה בשמירות וקפידות הנהוגות בדרך ארץ, כך היא מדתי.

ראיתי בשורתך, ושמחתי בראותי התפשטות מיודעיך גם בארצות רחוקות: יברך ה' מחשבתך ומלאכתך, כי בלא ספק יהיה יתרון רב לישורון על בה"ע ועל כל אשר היו לפניו.

שד"ל ישתדל באסיפת חתימות, אך ימתין עד תהיה בידו תקופה ראשונה, יען נתקבצו בענין זה שלשת הדברים שנתקשה בהן משה א' מכתב עתי זה החדש, ב' מכתב חכמה, זו המנורה, ג' חתימה לתת מעות, אלו השקלים, ושלשתם נאמר בהם זה.

רמ“ל השיב לאגרתי דרך חבה, והתנדב לשלוח אלי מתנה כל התנ”ך שהוא מדפיס, ואני בלבי להעתיק לו ס' העבור לראב“ע שיבואני מויניציאה ולשלוח אליו לעתיד מה שיזדמן לי יקר וקדמון, כי על זה הייתי מצטער כל ימי, מתי אמצא אוהב בעל דפוס, שיוציא מטמונים לאורה. ועל דבר הגהות התרגום אמרתי בלבי למשוך ידי מהם, אחר· שכבר הדפיס רמ”ל מחצית החומש, ואולי אם אהיה מופנה אעשה לְאִטִי חלק שני לאוהב גר, אכלול בו דקדוק לשון ארמית, עם חדשות גדולות שיש לי על אודות הלשון ההיא, הן מצד עצמה והן מצד יחסה ללה"ק, וגם אחקור בו על דבר אונקלוס ויהונתן, אשר אמנם עדיין מציאותם אין ולאו ורפיא בידי.

ודע כי מה שאמרתי בענין הסכמת בעלי הנקוד והטעמים עם המתרגמים, אם אמת היא דרך כלל, איננה צודקת בכל פרטיה, כי מלבד ונסתם גיא הרי וזולתו, גם בישעיה ראיתי קצת סתירות בין הנקוד והתרגום.

אחרי מה שלמדתי ממך (כרם חמד עמוד 87) ממיעוט ההוראה והחכמה בא“י מפני השמד מימות רבין ואילך, השיבותי אל לבי כי משם והלאה לא מצאנו בא”י ישיבות וגאונים כמו בבבל, ואיך יתכן שנעשה שם הנקוד, שהוא מלאכה נפלאה ורחבה מני ים, וצריכה דעת צלולה וחקירה עמוקה? והלא אין ספק שלא היה הנקוד עד אחר חתימת התלמוד, כלומר בימי רבנן סבוראי או בימי הגאונים, וכלם רק בבבל. ועל כי זה יובן ג“כ איך אנשי המסורת היו כ”כ נגררים כעבדים אחר בעלי הנקוד והטעמים, למנות כל מיני זריות, מבלי להרים ראש לחלוק עמהם בשום דבר ואפילו לרמוז להיכן דעתם נוטה: כל זה יובן אם היו מא"י, בזמן שלא היו שם ישיבות וחכמים גדולים, והנקוד בא להם מבבל אשר היו שם ישיבות וגאונים שהיתה אימתם מוטלת על כל ישראל, ומפיהם היו הכל חיים.

תפרוס שלום להר הזהב, ותאמר אליו כי אעפ“י שהרבה נצטערתי על מה שהדפיס קצת דברים שהטחתי נגד ר' סאראוואל, מכל מקום מכללות כרם חמד ראיתי שאין כוונתו להזיק ולהכאיב אותי, וגם כי בקירות לבי בך אני תולה דבר זה ולא בו, עכ”פ אחזיק לו טובה, ועל הכל אני מודה לו במאד מאד על מה שהתעורר ועלתה בידו לפרסם קצת מכתבים יקרים שבלעדיו רמה תכסה עליהם, כגון מכתבי ביק, ערטער, מיזיס, ושב"ה, אשר אחשוב היותו החכם היקר בעיני בלאך יברכהו ה‘. – ראית מימיך או הנמצאו אתך ס’ שיח יצחק וס' שרש יהודה בדקדוק?

ואתה ידיד נפשי ועטרת ראשי שלום ובנך היקר דוד שלום וכל ביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש כל רעי ותלמידי וכנפש הכו"ח

פה פאדובה בחדש השלישי בשלשה לחדש התקצ"ד

ידידך שד"ל

י“ג סיון התקצ”ד

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר שלום.

הא לך פרושי על דברי הראב"ע, עשה בו כחפצך, והודיעני.

81 70p II כרם חמד Suit dans le

בא אלי מויניציאה הקובץ אשר רמזתי באגרתי הקודמת וארא והנה ס' העבור אשר בו איננו לראב“ע אלא לר' עזרא בן אברהם בן יצחק, ואין בו דבר חכמה רק כעין תקון יששכר, אבל קטון ממנו הרבה, והנה צר לי מאד כי אחרתי עד כה להשיב להחכם רמ”ל, ואחרתי בהיותי מצפה לס' העיבור הנ“ל ובבואו נכזבה תוחלתי, אז מהרתי וקניתי בארבעים זהובים (גם כי השחתת הנהגת הבית שָמַתְנִי בַמֵצָר) הקובץ מספרי הראב”ע כ“י שהודעתיך זה שנים, וגם ס' תולדות האדם שהודעתיך ג”כ, וכל זה בכוונה להעתיק משם איזה ס' יקר ולשלחו מנחה להחכם רמ"ל. ועתה לא אוכל לכתוב אליו כי טרוד אני לנסוע מכאן להוליך אשתי לבית אביה אולי תתרפא שם (על הוצאותי). לכן אם יזדמן לך לכתוב אליו, תגיד לו סבת איחור כתיבתי אליו, ומחשבותי אשר הגדתי לך בקודמת ובזאת, מחשבות שלום ואהבה.

ס' חיי יהודה אני הוא שקצרתיו בעבורך מעל הס' אשר חבר ר' יהודה אריה בעצמו, ובכל מקום שתמצא סימני הבאת לשון אחרים תדע כי הוא לשון המחבר מלה במלה.

נחמני במכתביך מהר ואתה שלום.

ידידך שד"ל.