(קטעים)
א 🔗
שנאוּ בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו (עמוס ה, י)
לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי (שם ז, יד)
הך הכפתור וירעשו הספּים (שם ט, א).
"הוֹי, מַה־לְּךָ הָיָה, עָמוֹס, נְעִים זְמִירוֹת הָרוֹעִים,
כִּי נָטֹשׁ נָטַשְׁתָּ חֲלִילְךָ הֶעָנֹג בַּחֲלִילִים,
לִצְלִילָיו צָהֲלוּ יַחַד פְּנֵי דַלִּים וּפְנֵי שׁוֹעִים
וַתֵּלֶךְ לְהִתְחָרוֹת בַּנְּבִיאִים הַמַּהְבִּילִים?
"הֲלֹא נוֹצַרְתָּ לְהַרְנִין מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב,
לְהָעִיר וּלְעוֹרֵר רִגְשׁוֹת־רֹךְ נִשְׂגָּבִים,
וְלָמָּה בְּדִבְרֵי נְאָצָה בּוֹטִים כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב
אֶת מַתַּת־יָהּ הֵמַרְתָּ, אֶת שִׁירֵי חֲלִילְךָ הַנָּאוִים?
"לַנְּבִיאִים צָרֵי־הָעַיִן הַנַּח תוֹכָחוֹת אֵלֶּה!
וְאַתָּה שׁוּב עִם חֲלִילְךָ לִנְאוֹת הָרוֹעִים בִּתְקוֹעַ,
אָז לְסַפֵּר תְּהִלָּתְךָ לֹא נִיעַף ןלא נֵלֶא,
אָז אֶת שִׁיר חֲלִילְךָ לֹא תִשְׂבַּע אָזְנֵנוּ מִשְּׁמֹעַ…
כֹּה תַרְבּוּ לִי חֲלָקוֹת, הַחֲנֵפִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן,
כֹּה תֹּאמְרוּ לְתַעְתֵּעַ אֶת עָמוֹס, רוֹעֶה אֱוִילִי.
אַךְ אֵיךְ אַאֲמִין לִדְבַרְכֶם וְיָדֹעַ אֵדַע אֶת אוֹמְרוֹ…
וּמָתַי זֶה כֹּה שָׁפַר עֲלֵיכֶם זְמִיר חֲלִילִי?
וַאֲנִי גַם לֹא יָדַעְתִּי בְּחֶבְיוֹן שָׂדֶה וַיָּעַר,
כִּי תִכְמְהוּ כֹה לְשִׁירִי בַּלֵּילוֹת וּבַיָּמִים…
לֹא! לֹא חֲלִילִי אֲהַבְתֶּם, אַךְ שְׂנֵאתֶם מוֹכִיחַ בַּשָּׁעַר,
לֹא אֶת זִמְרָתִי תַּחְמֹדוּ, אַךְ תְּתַעֲבוּ דוֹבֵר תָּמִים!
וְאָמְנָם לֹא נָבִיא, רַק בּוֹקֵר וּבוֹלֵס שִׁקְמִים אָנִי,
וּלְשָׁדִי מַה־תַּעֲרֹג נַפְשִׁי, מַה־יִּכְלוּ לוֹ כָּל הַשְּׂעִפִּים!
אַךְ מִי שֶׁנָּתַן לִי חָלִיל הוּא גַם לִשְׁאוֹג צִוָּנִי
וּלְהַכּוֹת אֶת הַכַּפְתּוֹר עַד יִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים!…
ב 🔗
הַשַּׁחַר פָּרוּשׂ עַל הָרִים. אוֹרוֹ הַזַּךְ יַנְחֵנִי
אֶל אַרְצִי, לִנְאוֹת־הָרוֹעִים, לַשִּׁקְמִים וְלָעֲדָרִים;
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה תֶחֱזֵךְ עַתָּה עֵינִי,
שֹׁמְרוֹן כְּלִילַת־יֹפִי, בְּרוּכַת עֲמָקִים וְהָרִים.
עוֹד סְרוּחִים עַל עַרְשׂוֹתָם נְקוּבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִים,
אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית־אֵל עַל מִטַּת שֵׁן עוֹד הוֹזֶה:
לֹא יוֹסִיף עוֹד הָרוֹעֶה לְהַרְגִּיז מְנוּחַת שׁוֹעִים,
אֲמַצְיָה שָׂרָה עִם עָמוֹס, שָׂרָה וַיּוּכַל לַחוֹזֶה.
אַךְ עַד הֵמָּה נָמִים וְטֶרֶם אֶעֱזוֹב אֶת גְּבוּלֵךְ,
שְׂאִי מִמֶּנִי בְרָכָה, אֶרֶץ חוֹרְפַי וּזְעוּמַי!
בִּנְגֹהוֹת שַׁחַר עוֹלֶה מַה־נֵּחַנְתְּ, מַה־יָּפִית כֻּלֵּךְ,
מַה־יֶּהֱמוּ לָךְ כָּל קְרָבַי, מַה־נִּכְמְרוּ נִחוּמַי!
בְּדָם דִּשְּנוּךְ שָׂרַיִךְ, שׁוֹפְטַיִךְ – בְּדִמְעוֹת דַּלִּים,
הָרֶשַׁע כְּנַחַל אֵיתָן בְּקִרְבֵּךְ עָבַר וְשָׁטַף,
אַךְ אַתָּה, חֵלֶק עַמִּי, לֹא עָלֶיךָ אַלִּין,
אַךְ לָךְ מַה־יִּזְעַק לִבִּי, נַחֲלַת־יָהּ לִשְׁבָטָיו!
לֹא יָבִין כֹּהֵן בֵּית־אֵל, לֹא יֵדְעוּ שׂוֹטְמֵי־דְבָרִי,
מַה־יָּקָר לִי בָךְ, שֹׁמְרוֹן, כָּל נִיר וְכָל עֲרוּגָה…
וְעֵת חָזִיתִי קָשׁוֹת וְנִיבִי מָה אַכְזָרִי,
מַה־לָּהֲטָה בִי נַפְשִׁי מֵאַהֲבָה וּמִתּוּגָה…
אַךְ יָבוֹא יוֹם, עוֹד יָבוֹא – וְהוּא לֹא בַשָּׁמַיִם –
וְאַדֹנָי מִקִּרְבֵּךְ יָדִיחַ הַדְּמָעוֹת עִם הַדָּמִים,
אָז נֵצֶר חָדָשׁ, רַעֲנָן, יִפְרֶה מֵעֵץ אֶפְרַיִם
וִיחִי הַצִּיץ הַנּוֹבֵל וִיהִי לִצְבִי הַכְּרָמִים.
עוֹד יָבוֹא יוֹם – מַה־נַּפְשִׁי מִתְרַפֶּקֶת עָלָיו –
וְשַׁחַר פְּדוּת וָיֶשַׁע עַל שַׁדְמוֹתַיִךְ יָשִׂישׂ:
הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה לֹא מִדָּם – מִדְּבַשׁ וְחָלָב!
וְהִטִּיפוּ אָז הֶהָרִים לֹא דְמָעוֹת, כִּי אִם עָסִיס!
בַּיּוֹם הַהוּא יִתְעַלְּפוּ הַבְּתוּלוֹת וְהַבַּחוּרִים
מִצָּמָא לִדְבַר יְהֹוָה, לִבְשׂוֹרַת־אוֹר גּוֹאֶלֶת
אָז יֶחֱזֶה גַם הַחוֹזֶה לֹא חֹשֶׁךְ וְתַמְרוּרִים,
אָז יָשִׁיר גִּיל וּתְקוּמָה לַסֻּכָּה הַנּוֹפֶלֶת…
תרפ"ח