לוגו
בין קברים ומצבות
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

כל אימת שאני נתעה לשטח עגמומי זה, דעתי נתונה קודם כל על הליצנים הטמונים כאן למטה, בין אלה שהכרתים ובין אלה שלא הכרתים. הם משום־מה נוגעים עד הלב ביותר. הנה התלוצצוּ כל ימיהם, לעגו וליגלגו – וסליק!

“וימי החושך הרבה יהיו”. רחמנות על כולכם, על כולכם. אמנם, גם לנו החיים עדנה סבל וצרות לא מעט, אבל את כל אלה ודאי הייתם מקבלים באהבה, אילו ניתן לכם לצאת מקבריכם. רק לשוב ולהציץ לאויר העולם!..

כי איך שהוא, וכאן, בארצות החיים, בקרים רעננים, רבי זוהר, ונושאי־המכתבים הולכים, איש ברחובו, תיקיהם מלאים וגדושים, אבל בשבילכם, בשבילכם אין שם אף מכתב אחד. והקופּאים באשנַבּי הבּנקים הגדולים מפליאים למנות ו“לדפדף” באצבעותיהם הגמישות את השטרות החדשים, המבהיקים, הקולניים, אבל לא בשבילכם, לא בשבילכם. ורק נחמה אחת ויחידה נשארה לכם: גם נושאי־המכתבים וגם הקופאים, אם במוקדם ואם במאוחר, יבואו אליכם אף הם. בוא יבואו!