י“ז באייר תש”י – 4.5.1950
בחגיגת חצי היובל לקיום האוניברסיטה העברית בירושלים
מדינת־ישׂראל בת השנתיים חוגגת חצי־יובל לקיומה של האוניברסיטה העברית. עובדה זו כשהיא לעצמה היא רבת־מַשמעות. זוהי, כמדומה לי, האוניברסיטה הראשונה שהקים לעצמו עם בטרם הוקמה מדינתו. ושתיהן – גם המדינה וגם האוניברסיטה – חידש בימינו אלה אחד העמים העתיקים ביותר, מהעמים הספורים בעולם, שהטביע חותמו הרוחני על חלק גדול של האנושות, ואשר היפרה רוחם של רוב עמי תבל הגדולים בשנים.
בהקמת המדינה היהודית מחדש בימינו אלה – רואים רבּים נצחון הנשק היהודי על הנשק הערבי. ווַדאי שקשה להגזים בערך התפקיד שמיִלא צבא־הגנה לישראל במהפכה הגדולה שהתחוללה בימינו האחרונים בתולדותינו. אולם זוהי ראיה שטחית וחיצונית המבחינה רק בתוצאות הגלויות ולא במקורן ובשרשיהן הנעלמים. בהקמת המדינה היהודית ניצח הרוח היהודי, ניצחה העליונות המוּסרית והרוחנית של האומה העברית, ניצחון החזון והיעוד של ישראל סבא.
הגניוּס היהודי, מימי הנביאים ועד איינשטיין, לא הכיר בשניוּת של חומר ורוח שנתפסו לה כמה מהוגי אוּמות העולם, מהיוונים והפרסים ועד דיקרט ותלמידיו. האינטואיציה היהודית, בין זו הדתית ובין זו המדעית, עמדה מאז ומעולם על אחדות ההוויה והיקום. למרות גילוייהם והופעותיהם המרובים. ומשום כך ראה העם היהודי בחידוש מולדתו – הבסיס הארצי והמדיני לקיומו – לא רק צורך לאוּמי לקיום בריא ונורמַלי, אלא גם תנאי מוקדם לקיום יעוּדוֹ המשיחִי. כי אין נפש בלי גוף, אין תורה בלי קמח, ואין יעוד אנושי אוּניברסלי בלי קיום ממלכתי לאומי.
אפס “לא על הלחם לבדו יחיה האדם”, ווַדאי לא העם. תקומת־ישראל לא הצטמצמה ולא תצטמצם בהקמת כלים ארציים ממלכתיים לאומה העברית, אלא תמצא תיקונה העליון והמלא בגילוי רוחה הנצחי ובמילוי יעודה ההיסטורי בגאולה האנושית. ואין זה מקרּה, שעוד טרם הספקנו לחדש מדינת־ישראל – הקימונו האוניברסיטה העברית.
“עם הספר” המחדש בימינו אלה עצמאותו הלאומית, יתָבע עוד לזמן רב לרכז מיטב מאמציו בבנין הארץ, בטיפוח משקוֹ, בטחונו ומעמדו הבינלאומי, ובראש־וראשונה בהחשת השבות והאדרתה – שבות הגלויות המתקבצות בישראל המשוחררת.
אולם גם בתוך דאגות העליה, וההתישבות והבטחון הקובעות בתקופה זו, לא נסיח דעתנו מצרכי הרוח והחזון אשר לשמם ולמענם אנו עושים כל אשר אנו עושים בציון הגאולה.
לא בכוחנו הצבאי ולא ביכלתנו המשקית ניבּחן. לא תהיה לנו תקומה ושארית אם ביום פקודה לא יעמוד לנו כוח זרוענו, ואם לא נתגבר בעוד זמן על קשיינו הכלכליים והכספיים. אולם המבחן ההיסטורי העליון של ישראל יהיה מבחן הרוח.
אפילו בטחוננו לא יכּון אלא על עליונות מוסרית ורוחנית. גם משקנו לא יתכן אלא אם נשתמש בחקלאות, בחרושת, בבנין ובתחבורה יבשתית, ימית ואווירית בכיבושי המדע והטכניקה החדשה והמתחדשים, ונדע לייצר באמצעים המשוכללים ביותר ונעלה פריון עבודתנו עד שׂיא יכלתנו. אפס, בטחון וכלכלה הם רק אמצעים – ולא מטרה. אנו בונים מדינת־ישראל מתוך חזון נבואי וכיסופים משיחיים – להיות גם למופת ולמורה־דרך לאנושות. ונאמנים עלינו דברי הנביא: “ונתתיך לאור גויים להיות ישועתי עד קצה הארץ”.
ליכלתנו החמרית הוצבו על־ידי ההיסטוריה תחומים צרים ומוגבלים שלא נוּכל לעבור אותם בשום פנים, אם כי אין הם דווקא התחומים הקיימים, כי אנו עומדים עכשיו רק בראשית הדרך. אולם כמעט שאין גבול ליכלתנו הרוחנית, באשר זו אינה תלויה אך ורק במספר ובשטח ובצבא ובהון. ההיסטוריה הקדומה והחדשה הוכיחה שאין אנו נופלים ביכלתנו הרוחנית משום אומה ולשון שבעולם – ונתכחש לעצמנו אם לא נעלה רוח הגאון היהודי למרום־שׂיאו האפשרי.
מדינת־ישראל אינה מייצגת כל אותם היהודים הרוצים או המוכרחים להישאר באשר הם בגולה. אבל אין מדינת־ישראל המדינה של אזרחיה בלבד. היא יורשת האומה העברית לדורותיה ולתפוצותיה, והיא שליחת ההיסטוריה היהודית. כלפי עתידות ישראל ושליחותו בגויים. כאומה העברית כן גם מדינת־ישראל נושאת יעוד לאומי ואוניברסַלי. ונחטיא מחוז־חפצן הראשי של תולדות עמנו – אם לא נצליח ליהפך למאור־הרוח, לא לתושבי הארץ בלבד, אלא לכל פזורי־ישראל ולעולם כולו.
זוהי המטרה אשר האוניברסיטה העברית נועדה לשמש במפעלה החינוכי והמחקרי. ובשם אוניברסיטה עברית אני כולל כל מוסדות המדע והמחקר והחינוך הגבוהים הנמצאים במדינה – הטכניון בחיפה, מכון וייצמַן ברחובות וכדומה.
כשם שהעם היהודי צריך להיות קודם־כל ככל הגויים – למען שיהיה שונה מכל הגויים ונאמן לשליחותו המיוחדת, כך האוניברסיטה העברית צריכה להיות קודם־כל ככל האוניברסיטאות המתוקנות שבעולם – למען תוכל למלא תפקידה המיוחד כמרכז־הרוח של האומה העברית.
האוניברסיטה העברית שומה עליה קודם־כל להיות – אוניברסיטה, כלומר מכון חקר ומדע וחינוך אוניברסַלי. חכמת־ישראל במדינת־ישראל לא תצטמצם, כ“חכמם־ישראל” בגולה, בתחומים הצרים והדלים של מחקר הספרוּת והדת הישראלית, אלא תקיף עולם ומלואו, כל מדעי הטבע והאדם ללא יוצא מן הכלל, ושום דבר אנושי לא יהיה זר לה.
לא נזלזל במה שקוראים במדעי־הרוח – היסטוריה, ספרות, חברה, אבל נעמיק חקר בסודות הטבע ובכבשונו של העולם הגדול והקטן, העולם האטומי והאסטרונומי, גם כמטרה לעצמה, לשם גילוי האמת המדעית וחשׂיפת סודות הבריאה, וגם לשם העשרת חיינו בעזרת כיבושי הטכניקה וניצול כוחות־הטבע האדירים בבנין ארצנו, משקנו, תרבותנו ובטחוננו.
והאוניברסיטה תהיה עברית – לא רק בלשונה, בשפת־לימודיה ופרסומיה, אלא באשר תהיה מעורה בחיי האוּמה העברית ובמאמץ היוצר של מדינת־ישראל.
האוניברסיטה תהיה גם בית־חינוך עליון לנוער הלומד של האומה, מהארץ ומהתפוצות, תבנה את הטפחות של השׂכּלת העם, ותשמש מוסד למחקר מדעי עליון בכל ענפי המחשבה האנושית. מתוך חירות מוּחלטת, ללא כל השתעבדות למושל ולנגיד ולדוֹגמה – אלא מתוך זיקה יתירה לחקר האמת הצרופה, – תעשה האוניברסיטה מלאכתה המדעית ותשמש בחינוכה ובמחקרה סמל וביטוי חי לחירוּת־האדם וליקר־האדם.
אבל האוניברסיטה לא תיהפך למנזר של אנשי־רוּח פרושים מן העולם ומנותקים מדאגות הציבור וצרכיו החיוניים. היא לא תמלא יעודה העברי אם לא תשמש מקור־חיים ומעין־הפראה למאמץ הלאומי הכללי, ועבודתה החינוכית והמחקרית לא תהיה חלק אורגני מהמאמץ הקיבוצי של האומה בכל שטחי החיים, המשקיים והתרבותיים, בכפר ובעיר, ביבשה ובים, בחיי האזרחים ובחיי הצבא, בימי שלום ובימי מלחמה.
על האוניברסיטה להיות כתר־החכמה שעל ראש האומה – כשהראש יונק מכל שאר האברים ומעניק להם מתוך זיקת־גומלין מהסגולות הטמירות והנפלאות הגנוזות באבר המופלא הנקרא בשם מוח.
המדינה והאוניברסיטה – שתיהן אינן אלא אמצעי למילוי יעודה המשיחי של האומה העברית. גדול ועצום היעוד, אבל לא עם כמונו, שראה וסבל כה רבות וארוכות בדברי־ימיו הממושכים, ירָתע מעוצם המשׂימה המוטלת עליו בדורנו. והוא יעשה מלאכתו זו בחיל, בכוח וברוח. והמכריע והקובע יהיה הרוח.
ומכאן – אחריותה ושליחותה העצומה של האוניברסיטה. הפעולה הברוכה של האוניברסיטה בחצי יובלה הראשון, מעידה שיש לאֵל ידה לעשות מלאכתה. תחת שלטון זר החלה בעבודתה – ועל סף חצי יובלה הראשון זכתה לראות בנס המדינה. נפתח פרק חדש בתולדותינו, ואני מאמין שהאוניברסיטה העברית תהיה ראויה למדינת־ישראל ולשליחותה ההיסטורית, והאור שנדלק בהר הצופים לפני עשרים וחמש שנים יבהיק במלוא כוחו בירושלים המשוחררת לכל רחבי ישראל ותפוצותיו.