אֵדַע: כָּעֵת שָׁם הַפְשָׁרַת שְׁלָגִים,

שְׁחָקִים – כְּעֵין פֵּרוּז לַכַּחַל,

מֵהָרִישְׁקַנּוֹבְקָא¹ גוֹלְשִׁים פְּלָגִים,

נוֹפְלִים אֶל אֲפִיקֵי הַנַּחַל.

אַךְ עַל הַגֶּשֶׁר עוֹד לֹא יַעֲמֹד

הַיֶּלֶד עִם פְּלִיאָה בָעַיִן

בְּעֵת יִדְמֶה: כָּל הָעוֹלָם יִדֹּד

עִם גִּלְגּוּלֵי זִרְמֵי הַמַּיִם;

בְּעֵת גָּאוּ בְּרֶנֶן מֵי־אָבִיב,

וּבִרְנָנָה סָחְפוּ הַגֶּשֶׁר –

עֵינוֹ תָלָה אָז בְּעֵינֵי אָבִיו,

אַךְ לֹא מָצָא בָהֶן הַפֶּשֶׁר,

בָּהֶן רָאָה עִמְעוּם הַפַּנָּסִים,

אֲשֶׁר בַּלַּיְלָה בְמָגוֹר הִבְלִיחוּ,

הֵן צוֹפִיּוֹת: הֲיִתְרַחְשׁוּ נִסִּים –

וּמֵי־מַבּוּל לֹא עוֹד יָגִיחוּ?

אֲבָל הָיָה הַנַּחַל יָם נִגְרָשׁ,

גֻּלְגֹּלֶת הַצָּפָה – כָּל בַּיִת,

בְּנַחְשׁוֹלֵי־מֵימָיו הֵצִיף אֶת הַמִּגְרָשׁ,

בּוֹ יַעַבְרוּ בִּכְלֵי־הַשַּׁיִט.

וּבְעֵת הַשֶּׁמֶשׁ מִמָּרוֹם אֲבַק־

כַּסְפָּהּ בִּזְרָה עַל שְׂדֵה הַמַּיִם –

אָדָם אֶחָד רַק נוֹאָשׁוֹת זָעַק

עַל גַּג נָטוּי, פָּרַשׂ כַּפָּיִם.

זֶה מִיטְקָא הַנַּפָּח, בִּרְיוֹן־שַׁתְיָן,

נִרְדַּם, וְלֹא סָגַר הַדָּלֶת,

וְלֹא נֵעוֹר בִּקְרַב אֶל הַמִּפְתָּן

פַּנְתֵּר־הַמַּיִם – וְאֵיךְ יִמָּלֶט?

עָמַד הַיֶּלֶד נוֹכַח מַיִם נוֹהֲרִים

וְלֹא הֵבִין אֶת הַמַּתְמִיהַּ:

מָה רַעַשׁ זֶה בִּשְׂחוֹק־אוֹרִים,

וּמַה מִּשְׂחָק זֶה הַמַּדְמִיעַ?

וּבְעֵת הַמַּיִם שָׁבוּ לְאָחוֹר,

וְנֶחְשְׂפָה בִּשְׁחוֹר יַבֶּשֶׁת,

וְעַל מַפֹּלֶת וְעַל נִבְלַת הַשּׁוֹר

כִּסְתָה כְבָר רְפִידַת הַדֶּשֶׁא,

וַחֲסִידָה בָנְתָה בֵיתָהּ עַל גַּג,

וְשִׁיר חוּגוֹת עָל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ

עִם רֵיחַ נִצָּנִים – בְּאָזְנָיו שָׁאַג

עוֹד מִיטְקָא בַּחֲלוֹם וָמֶמֶשׁ…

רַק מִיטְקָא הַנַּפָּח – אֵדַע עַכְשָׁו –

יָקוּם עוֹד וּפָתַח הַדֶּלֶת

לְרוּחַ הָאָבִיב, יְעַלְעֵל וְשָׁף

שְׂעָרוֹ – וְשׁוּב אוֹר לוֹ בַחֶלֶד,

אַךְ לֹא יַעֲמֹד הַיֶּלֶד הָעִבְרִי

עַל גֶּשֶׁר עִם פְּלִיאָה בָּעַיִן,

לִרְאוֹת מֵי־הָאָבִיב הַנּוֹהֲרִים

לְמוּל פֵּרוּז שַׁפְרִיר־שָׁמָיִם…

תש"ו